"בַּבָּקָר וּבַצּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם" [דברים,יד,כו]

"כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו... במה מענגו? בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין" [שבת,קי"ח,ב]

מצווה לענג את השבת. הביטוי העיקרי לכך: ג' הסעודות שיש לקבען על פת [שו"ע,רע"ד,ד, ובסעודה שלישית למצווה מן המובחר] וכתב הרשב"א שאין עונג בלא פת. והרמב"ם כתב [שבת,ל,י]: "אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא" ובשו"ע: "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו" [ר"נ,ב]

יש המקפידים על תזונה מגבילה בשל סיבות רפואיות, שמירת משקל וכיו"ב. המותר לשמור על דיאטה בשבת?

הפוסקים כתבו שאין חובה מוחלטת לאכול בשר ולשתות יין בשבת. זאת משום שהגדרת המצווה המדויקת אינה שמחה בשבת, אלא: עונג השבת, ולכן מי שאכילת בשר אינה מסיבה לו עונג כי אם צער וסלידה, הריהו פטור ואולי אף אסור לו! האמירה המעודדת ריבוי בשר ומגדנות, מתייחסת לרוב בני אדם המתענגים בכך, אך המצווה סובייקטיבית ואינה מוחלטת. ואכן כתב השו"ע: "י"א שאדם שמזיק לו האכילה, שעונג הוא לו שלא לאכול –לא יאכל" [רפ"ח,ב].  

נראה אפוא שיש להגדיר שלושה מצבים: 1.מי שהמזון מזיק לו ממש, כגון רגישות מוכחת לחומרי מזון מסוימים, ובכללם חולי צליאק האלרגיים לגלוטן שבקמח –הללו פטורים לחלוטין מצריכת המזון הבעייתי עבורם בשבת. 2.אינו מזיק אבל עלול לצער בעקיפין כגון: לגרום לקשיי עיכול, רשאי שלא לאכול אבל ראוי לסמוך על חז"ל שהאוכל לכבוד שבת לא יהיה לו שום היזק [בשם ה"חפץ חיים"] 3.המקפידים על דיאטה במשך השבוע כאילוץ לשם איזון בריאותי ושמירת משקל -אל להם להימנע מאכילת סעודות השבת, אך רשאים לאכול פת ושאר מאכלים המתאימים לדיאטה שלהם, כך שעונג שַבּתָם לא יופר, ובוודאי אינם חייבים להרבות באכילה...