התבוננות "תובנות בתורה" בפרשת נח

ו,ט: אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים: תובנה: הדבר החשוב בתולדות האדם הוא אופיו ודרך התנהלותו (צדיק תמים, את האלוהים התהלך), ורק אחר כך מיהם ילדיו ויתר תולדותיו האישיים.

ו,י: ויולד נח שלושה בנים: את שם, את חם ואת יפת: תובנה: נח החל להוליד בהיותו בן 500 (ה,לב), ולא היה אב לשלושה בנים בגיל 500. הבכור הוא יפת (אֲחִי, יֶפֶת הַגָּדוֹל; י,כא). שנתיים אחריו הוליד את שם, שהרי שם היה בן 100 בהולידו את ארפכשד שנתיים אחרי המבול (יא,י), והמבול היה בשנת 600 לנח (ז,ו), כלומר נח היה בן 502 כאשר נולד שם, ואחריו הוליד את חם (וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן; ט,כד).

ו,טז: ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה בצדה תשים: תובנה: התיבה שרדה את המבול (בניגוד ליתר הספינות שהיו אז בנמלים) כיוון שהייתה אטומה מבפנים ומבחוץ בכופר (פסוק י"ד), ונשאר רק פתח של אמה למעלה (כעין צוללות של ימינו). הפתח שבצד התיבה נועד לכניסת החיות, אך לא ניתן לסגור או לפתוח אותו מתוך התיבה, שהרי ה' סגר את הפתח (ז,טז), והיציאה הייתה ממכסה התיבה (וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה; ח,יג).

ו,יח: ובאת אל התבה אתה ובניך: תובנה: אדם זקוק לשקט נפשי כדי לבצע משימות קשות, לכן ה' מצווה על נח להביא גם את בניו לתיבה למען השקט הנפשי שלו, אף כי ידוע שחם בנו לא היה צדיק, ולא היה ניצל מן המבול בזכות עצמו. הדבר חזר על עצמו עם לוט, שצווה להביא את קרוביו ולהצילם מהפיכת סדום, והוא בחר להציל את בנותיו וחתניו למען השקט הנפשי שלו, אף כי היו רשעים ולעגו ללוט על בקשתו (וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו ... וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו; יט,יד).

ו,כא: והיה לך ולהם לאכלה: תובנה: חייך ופרנסתך קודמים לחיי זולתך ולפרנסתו. זאת נלמד מהקדמת 'לך' מ'להם'.

ז,ו: ונח בן שש מאות שנה והמבול היה: תובנה: נח בנה את התיבה, הכין את המזון הנצרך והתכונן למבול במשך 100 שנה, מאז היותו בן 500 אז החל להוליד את בניו (ה,לב; ו,י) ואז צווה על בניית התיבה (ו,יד) ועד היותו בן 600 שנה.

ח,כא: וירח ה' את ריח הניחוח ... לא אוסיף לקלל ... ולא אוסיף עוד להכות: תובנה: ריח טוב (כגון טבק הרחה, או בושם משובח) עושה טוב לאדם, הרגשת נינוחות ופיוס.