"כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם: הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד אַך הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי... וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך... הַיְנוּ אִם הוּא "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא הַכָּבוֹד וְזֶה (מִשְׁלֵי ג) ''כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ'', כִּי ''הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא'' (אִיּוֹב כח, יב) וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ''ל".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קעב)

לפנינו תורה נוספת של ר' נחמן המשבחת את הביטול כתנועת הנפש המאפשרת לאור האלוקי לזרוח עלינו ולהאירנו. התודעה שהטוב מקורו בשפע האלוקי, והחיסרון נובע מהסתרת האור על ידינו עומדת בבסיס תורה זו.

מקובל לחשוב שכדי ל'הצליח' בעולם, כדי לקבל יותר שפע צריך להיות "יותר", להיות יותר משהו.

ר' נחמן ממליץ על ביטול, עמידה שקופה מול השפע האלוקי היא זו שמזריחה אותו עלינו. כמובן שהנחיה מסוג זה משנה את צורת העבודה ההישגית הצוברת, לכזו שמרפה, משחררת, מלטשת ומאפשרת. כזו שנותנת לאור, לברכה - להשתקף דרכינו.

רבי נחמן בתורה הנ"ל דורש משתי פסוקים את היתרון שבביטול מול השפע האלוקי:

א. "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג)  –  הכוונה היא שכאשר האדם מבטל עצמו ושם עצמו כ- "לֹא" -  שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא הַכָּבוֹד.           

ב. ''הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא'' (אִיּוֹב כח, יב) – הכוונה היא שכאשר האדם מבטל עצמו ושם עצמו כ- "אַיִן" – בכך זוכה האדם לחוכמה – "וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד".

מאת: הרב דב זינגר, מתוך האתר – ישיבת מקור חיים: http://makor-c.org/default.asp?lang=he