"זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בנ"י ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט,ב) 'ויקחו אליך פרה אדומה. א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה, דאמר רב הונא: כתיב "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט" וכתיב "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" יקפאון כתיב, דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא. כהדין סמיא דצפי, דכתיב "והולכתי עורים בדרך לא ידעו" וכתיב "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" אעשה אין כתיב כאן, אלא עשיתים, שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו. דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו "וכל יקר ראתה עינו" זה רבי עקיבא וחביריו' (מדרש רבה "חקת פרשה א אות ו). מובא כאן העמדה זה מול זה, משה מול ר"ע, מה העניין בשניהם?- מובא במנחות (כט,ב) 'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו, כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו. אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: רבש"ע זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני'. הרי שמשה לא הבין מה שר"ע לימד, אם כן לא מובן מה הוא לימד, הרי הכל ניתן מסיני '..משנה תלמוד אגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני' (יר' פאה פרק ב הלכה ד). אם כן כיצד לא ידע מה שר"ע לימד?- אלא ניראה שאין העניין הלכה שמשה לא ידע, שעל זה נאמר 'להורות לפני רבו' הלכה לא השתנתה ח"ו, אלא הדגש הוא על 'מה הן אומרים' הלימוד לא היה מובן למשה, שזהו גם 'מניין לך?' המניין למדים זאת, את זה משה לא ידע. זהו שמובא שר"ע לימד תילי תילין של הלכות מהתגין, שמשה לא ידע אותם שלכן רצה שה' לא יתעכב בזה. ולמה, מה ההבדל ביניהם?- ניראה שמשה היה נביא ששכינה מדברת מגרונו (שמו"ר ג,טו) שהיה דבוק בשכינה, ולכן 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה' (יבמות מט,ב). שהדבקות בשכינה היתה מול עיניו כל הזמן, וככה לימד תורה מתוך חיבור נבואי גדול וברור של רצון ה'. לכן אצל משה התורה שבכתב והתושב"ע היו מחוברות ע"י איחוד פנימי, שראה איך דברי התורה והתושב"ע קשורים בשורשם כאחד, שזהו כדעת ת"ק בספרא (ויקרא כו,מו) “והתורות", מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בע"פ' שיש שתי תורות, אמנם מחוברות בשורשם, אבל בעצם זה שתי תורות שמבחינה חיצונית הם ניפרדות, ומשה הוא שראה בנבואה המאירה איך הם קשורים זה לזה. לעומתו ר"ע הוציא מתוך התורה את ההקשר, כמובא בהמשך הספרא 'אמר ר' עקיבא: וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם "זאת תורת העולה" “זאת תורת המנחה"' וכו', שר"ע לא מסכים שישנה חלוקה בין התורות, אלא הכל אחד, ולכן מפרש את הריבוי לסוגי מצוות השונים. (וראה ב'תורת המועדים' מאמר מאיר של מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [היחס בין תורה שבע"פ לתורה בכתב]). ניראה שזהו ההבדל בין ר"ע ומשה, ולכן משה לא הבין איך לימד ר"ע מהפס' את הפרטים של המצוה, שמבחינתו של משה זה היה מדין תושב"ע שמחובר בשורשו לתורה בכתב, אבל לא מרומז בתורה, ואילו ר"ע דרש זאת מתוך התורה, מהתגים וכדו'. ניראה שהעניין הזה הוא הבדל מהותי בין מעמד ר"ע למשה, שעל משה נאמר 'מהו "איש אלקים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלקים' (דברים רבה יא,ד). מימלא משה רואה בעיני נבואתו את הקשר האלוקי שבתורה, איך מתחבר המצוה בחלק שבכתב לחלק שבע"פ, כמו רצון ה' שמתגלה בתורה, כך רואה את רצון ה', ומימלא רואה את המצוה בשתי התורות כאחת, מעצם מהותה רצון ה' המתגלה בשניהם. לעומתו ר"ע חי בזמן שאין נבואה, ולכן את רצון ה' יש למצוא ע"י התעמקות בתורה ובפרט בחלק התושב"ע שהוא החלק השייך אלינו, בלימודנו במידות התורה וכדו' ע"י הבנתנו השכלית. לכן הוא מוצא את הקשר בין התושב"ע לתורה בכתב ע"י התעמקות בנימים הקטנטנים שמרומזים בתורה, כמו לדוגמה התגים, שהם יוצאים מהאותיות כעין ליופי, שכך באים לייפות את התורה ע"י התעמקות בה והתקשרות לתושב"ע. וזה (התושב"ע) החלק כביכול שלנו, כך התגים אינם המילים של התורה אלא יוצאים מהם, שאנו ממשיכים מהם לתושב"ע, ולעניין זה ה' עשה את התגים, מה שלמשה לא מוצרך. לכן על ר"ע אומר ה' 'אדם אחד' הוא אדם ולא מלאך או חצי אלקים, אלא אדם שהתקדש עד לשמי מרום דרך העולם, שזהו חלק התושב"ע, שבנו. משה התלהב ולכן רצה שר"ע יתן את התורה, וה' סרב וענה שכך עלה לפניו. ניראה שזה מטעם שבתחילה יש קשר של נבואה, ולכן ראוי בה להתקשר בתורה, שזה חיבור שמיימי ישיר לה', ובמשך ירידת הדורות דרך הקשיים הפיזים שהיו בגלות ובצרות, התמעטה הנבואה שצריכה שמחה (רמב"ם יסודי התורה ז,ד) וקשר לא"י (ילקו"ש יונה סימן תקמ"ט), ולכן אז החלה התושב"ע אצלנו להתחזק בעצמה כדי לעלות להתחבר לתורה בכתב, ולכן אז התגלה אורו הגדול של ר"ע (שתלמידיו הם מחברי ספרי התושב"ע [סנהדרין פו,א]) לכן משה ישב בשורה השמינית לרמז שדעתו היא דעת השמים שמעל הטבע, ולכן לא הבין את הסברו של ר"ע. וזה הקשר למותו הקשה של ר"ע שהעלה את הגשמי להיות קדוש עד שמת על קידוש השם. לכן מובן שמשה רצה לרשום את התושב"ע 'כשבא הקב"ה ליתן את התורה אמר למשה על סדר המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה" אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו. אמר ליה הקב"ה: לך ולמדה את בני ישראל. אמר ליה משה: רבונו של עולם כתוב אתה לבניך. אמר ליה: מבקש אני ליתן אותה לכם בכתב, אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בני כאומות העולם. אלא המקרא תתן להם בכתב, והאגדה והמשנה והתלמוד על פה' (ילקו"ש "כי תשא" רמז ת"ה). משה לא ראה הבדל בין התורות, ולכן למה לא לתת הכל בכתב? וענה לו הקב"ה שזה חשוב מפני הצרות. אלא שלא מובן, הרי גם את התורה שבכתב יכולים לקחת?- אלא ניראה שבא להדגיש שבעקבות הצרות צריכים את התושב"ע, לא כנתינתה בסיני בנבואה (שזה יכול להתקיים בספר, כמו שאר ספרי הנביאים) אלא יש צורך באותו זמן של צרות שזה יצא מאיתנו, כיון שהנבואה פסקה לגמרי (אף לא בת קול) ולכן החיבור בין התורות צריך לבא מאיתנו, כיון שהגוים בצרותיהם גורמים לנטילת התושב"ע מאיתנו בעולם. (וגם בחזרה מגלותבבל זה נעשה ברשות כורש ולכן כעין קשור לכח הגוים [זהו דברי חז"ל שראוים היו אלא שגרם החטא (ברכות ד,א)], ולכן המשיך להדרדר עד הפסקת הנבואה ובהמשך ביטול בת קול). וזהו הסיום "ויאמר ה' אל משה כתב לך" זה מקרא. “כי על פי" המשנה והתלמוד שהן מבדילים בין ישראל ובין אומות העולם'. גם כשאין נבואה (שזה חיבור ישיר לה') רואים את ההבדל בין ישראל לאומות ע"י התושב"ע, שאנו מתחברים בקדושה ע"י נשמותינו ומגלים בתורה שבכתב את התושב"ע שקשורה בנו. והנה פרה אדומה מרמזת על כל התורה 'דאמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל"' (ברכות סג,ב). שפרוש ממית שמתנתק מהכל (כמו משה שעלה למרום ולא אכל וכו') ומתאמץ בתורה. אולם אפשר גם לפרש ממית ממש כמו ר"ע שמסר נפשו להריגה (ואין זה לכאורה כנוות ר"ל). והנה בפשט הפס' זה מיתה ממש, ניראה כמו ר"ע, כך שהפרה אדומה היא כעין ר"ע, ור"ע מת בעשרת הרוגי מלכות שהיה כפרה לחטא מכירת יוסף (נאמר בקינה ליוה"כ), יוצא שהוא המכפר, וזהו כעין פרה אדומה שמכפרת על העגל '..כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל' (תנחומא "חקת" סימן ח). כך שניראה שהטעם של הפרה הוא לכפר ע"י האדם, ולכן הכהן ניטמא והמטהר ניטהר, כי כביכול הכהן לוקח ומשתתף עם הניטהר להוריד מטומאתו. כעין ר"ע שלקח וכיפר. ניראה שזהו העומק מעבר לדימוי החיצוני של פרה כנגד העגל, שיש כאן רמז לאהרן שהוא עושה העגל, הוא כאילו האמא של העגל, ולכן הוא המכפר על העגל. בעקבות העגל בנ"י ירדו ממדרגתם ('דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר "אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון" [ע"ז ה,א]) ואילו אהרן התעלה למעלת כהונה (שמו"ר פרשה לז אות ב). באים לאהרן ודורשים ממנו ירידה ממעלת קדושתו כדי להעלות את ישראל שנפלו באותו עניין, ולכן הוא ניטמא והם ניטהרים, “זה לעומת זה עשה האלקים" (משלי ז,יד), קדושה מול טומאה. ומעל הכל עומד משה שנקי מהעגל ומכפר מלמעלה, ולכן 'אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת' (במדבר רבה פרשה א אות ו) או כדברי רש"י: '”ויקחו אליך"- לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר', שמשה יוצק את התוכן של כפרת העגל (לפי שלא חטא ולא היה בכלל בקשר לזה, ואף ביקש והתקבלה תפילתו לכפרה על ישראל) והכהנים מכפרים בפועל ע"י עשיית אפר הפרה, שלוקחים על עצמם ומדרגתם לכפר על ישראל. אולם איך זה פועל, כיצד הכהן לוקח את הטומאה אליו, זה רק משה יכל ברוח קודשו הנבואי המאיר לראות כיצד משתפים יחד, איך עובר ומטהר על ידו של האחר (שיש בו יחוד וקשר וכח לטהר את האחר, בחיבור בניהם). וניראה שאף ר"ע הבין זאת (כמו שמשתמע מההקשר במדרש שמביא מיד שר"ע הבין יותר ממשה) לא דרך הנבואה אלא דרך הטבע, איך שהתורה חלה ומתגלת בעולם, ע"י התעמקות בחלקנו בחיבור עם התורה, שמתפצל לפרטים דקים כ"ך שקשה לתופסם. לכן מרומז על כל התורה בהקשר לפרה אדומה, כי היא קשורה להבנה של כח התורה בשלמות, כמו שמתגלה בשלמות של משה או ר"ע, אבל לשאר האנשים זה בגדר של חוקה ללא סיבה, שלא ראוים להגיע לראיה כזו, של ראיה ברורה של דרכי הקדושה של ה' בעולם, ע"י נבואה מאירה או ע"י תורה מאירה בשלמות, שלשאר אנשים גם אם זה מובן בעקרון שלו, לא יכולים להגיע לעומק כיצד מתחבר ומטהר בחיבור בניהם (של כל האנשים אליו). וזהו שמובא במדרש שלעתיד לבא יפקחו העיינים שכיון כמו עיוורים שלא רואים את השתלשלות הקדושה בעולם, בין האדם זה לאחר (כיצד קשורים) ולעתיד יראו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.