חינוך: המפתח להצלחה

מהם הערכים שננחיל לילדינו? האם נרווה נחת מהם? מה אנו יכולים לעשות כדי לעודד אותם להתקדם בדרך הנכונה? אף הורה אינו מחוסן ממחשבות טורדניות אלה. בפרשת השבוע אנו מוצאים כמה תובנות בנושא חשוב זה.

ארץ ישראל עומדת להתחלק לשבטי ישראל. בנות צלפחד פנו אל משה מתמרמרות על העוול שנעשה להן.

"אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו! (במדבר כ"ז, ג-ד).

משה העביר את תלונתן לה', וה' הודיע לו שהן צודקות: בנות צלפחד קיבלו חלק בארץ ישראל יחד עם שאר בני שבטן.

מי היה צלפחד, האבא של בנות אמיצות אלה? ואיזה חטא הוא ביצע שעלה לו בחייו? התלמוד1 מביא שתי דעות על זהותו: רבי עקיבא טוען שצלפחד היה ה"מקושש" – אותו אדם שהוצא להורג משום שקושש עצים ברשות הרבים בשבת;2 לעומתו טוען רבי יהודה בן בתירא שצלפחד היה חבר ה"מעפילים", קבוצה מוכת גורל שניסו לעלות לארץ ישראל, למרות שידעו כי נגזר עליהם למות במדבר. התוצאות היו טראגיות: המעפילים נוצחו ונרצחו על-ידי העמלקים והכנענים.3

מעניין לחשוב, שבין אם צלפחד היה המקושש ובין אם היה מן המעפילים, הוא מת למען מטרה נאצלת.

עד כמה שזה נשמע מוזר, חכמינו זכרונם לברכה מסבירים שהמקושש חילל את השבת "לשם שמים". אחרי שנגזר על הדור לבלות את שארית ימיהם במדבר, רבים מן העם טעו והניחו שאם נגזר עליהם לא להיכנס לארץ הקודש אזי הם כבר לא העם הנבחר והקדוש, והם לא חייבים לקיים מצוות ולהימנע מביצוע עבירות. כדי להפריך הנחה שגויה זו, ביצע המקושש בכוונה עבירה חמורה שידע כי יקבל עליה עונש מוות, כדי ללמד לקח את כל העם. במילים אחרות, המקושש מת בגלל אהבת ישראל.

גם המעפילים מתו בגלל אהבתם לארץ הקודש. אהבתם היתה כה גדולה שהיא עיוורה את חושיהם וגרמה להם להתעלם מאזהרתו החמורה של משה שה' לא יסייע להם במלחמה ולכן הם לא ינצחו בה.

"התפוח לא נופל רחוק מהעץ". מעשה הגבורה של צלפחד השפיע על בנותיו. גם הן היו מלאות אהבה לארץ ישראל, והיו מוכנות לעשות הכל כדי להגשים את חלומן לרשת נחלה באדמת הקודש. שימו לב: האפיזודות על המקושש והמעפילים קרו בשנה השנייה לאחר יציאת מצרים, תלונתן של בנות צלפחד התרחשה בערך 38 שנים לאחר מכן! שנים רבות לאחר מות אביהן, מורשתו עדיין היתה חיה וקיימת; צאצאיו המשיכו במקום שהוא הפסיק.

הלקח ברור: אם אנו רוצים שילדינו יאמצו את הערכים שלנו, עלינו לוודאות שהם לא יישארו בעולם התיאוריה. עליהם להיות מתורגמים לשפת המעשה. אם נחיה ברוח עקרונותינו, גם במחיר ויתור על נוחיות אישית, נוכל לקוות שתהיה לנו השפעה על ילדינו.