בפרשתנו כתוב "שמע ישראל וגו' ה' אחד", ותרגם אונקלוס "ה' חד".

והנה, החילוק בין לשון הקודש לשאר הלשונות הוא שבלשון הקודש להיותו לשון קדוש שבו ברא הקב"ה את העולם, הקדושה היא בגלוי. מה שאין כן בשאר הלשונות אין קדושתו של הקב"ה גלויה כל כך.

ועל פי זה יש לפרש מה שבלשון הקודש אומרים "ה' אחד", ובתרגום "ה' חד", כי בלשון הקודש ניכר בגלוי ש"הז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים אל האל"ף הוא אלופו של עולם". מה שאין כן בלשון תרגום, אין ה"אל"ף" ניכר.

אף שגם בלשון תרגום פירוש 'חד' הוא 'אחד', והיינו שגם בלשון תרגום מובנת אחדותו של הקב"ה, מכל מקום להיותה לשון תרגום אין אחדותו של הקב"ה ניכרת בה בגלוי כל כך כמו בלשון הקודש, ולכן אומרים 'חד' ולא 'אחד'.