"אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' (תְּהִלִּים קי"ט). דַּע, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים, וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי... כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת (מִשְׁלֵי ה): "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן", שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ (עֵרוּבִין נד, ב)"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, א)

רבי נחמן בחר לפתוח את ספרו ליקוטי מוהר"ן, בנושא התמימות, על מנת שאולי גם אנו נזכה לתמימות זו.

בראש כמעט כל תורה בליקוטי מוהר"ן יש פסוק, במקרים רבים מספר תהלים. הפסוק שרבי נחמן פותח בו את תורה א', ובעצם את כל הספר ליקוטי מוהר"ן, הוא הפסוק: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' " (תהלים קי"ט, א).

גם דוד המלך פתח את ספר תהלים באותה מילה: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהלים א, א). אמנם, רבי נחמן בחר דווקא את הפסוק שמתחיל את פרק קי"ט בתהלים ולא את פרק א' – ללמדנו שהאושר האמיתי נמצא דווקא בתמימות - "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ".

כבר במילה הראשונה, "אַשְׁרֵי", אפשר לזהות קריאת כיוון, מקום שאליו רבי נחמן רוצה לקחת אותנו ובכך מנסה להעניק לנו - אושר!

אם כן, הנחייתו הראשונה של רבי נחמן בספרו ליקוטי מוהר"ן: מי שמחפש אושר, ראוי שירכוש חזרה את אותה תמימות אבודה.

במקום אחר כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, יב):

"כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם וְהַכּל הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם, וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו לָאו וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם".

רבי נחמן טוען: "עִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת". רק האותנטיות הטהורה ביותר, ה"תמימות" וה"פשיטות", רק מי שיוותר על כבודו: "וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה" - הוא יקבל את הזכות לחזות בכבוד הא-לוהי, הוא אותו כבוד נסתר אשר חבוי בעמקי הבריאה – "וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם".

הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il