ראה

יא,כו: ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: תובנה: קיום מצוות וביצוע עבירות נתונות לבחירה על ידי כל אדם, ולכולם ניתנה הזדמנות שווה לבחור לפי רצונם. הפנייה היא בלשון יחיד ('ראה') כפנייה אל העם כולו, כלומר ניתנה הזדמנות שווה לכולם. מיד אחרי הפנייה לעַם, התורה ממשיכה בלשון רבים: לפניכם, תשמעו, אלוהיכם, וסרתם, אתכם ועוד, כלומר פנייה לכל איש ואיש. הפניות בצורת רבים מכוונות אל העם, כאוסף של פרטים. גם אם אחדים לא יקבלו עליהם לשמוע ולקיים את המצוות, עדיין יתר הפרטים מצווים ומחויבים לשמעם ולקיימם.

יב,יב: ושמחתם לפני ה' אלוהיכם: תובנה: עבודת ה' גורמת לשמחה. הציווי להביא למקום שייבחר על ידי ה' עולות וזבחים, מעשרות ותרומות ומבחר הנדרים (פסוק י"א), הוא הגורם לשמחה, שהרי לא ניתן לצוות על שמחה, כפי שלא ניתן לצוות על שום רגש. בכל מקום בתורה בו נאמר "ושמחת" או "ושמחתם", כגון:  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא כג,מ), הכוונה שעצם קיום המצווה (כאן, לקיחת המינים בחג הסוכות) – זה יגרום לנו להרגיש שמחה.

טו,ב-ג: לא יגוש את רעהו ואת אחיו ... את הנוכרי תיגוש: תובנה: בנושאים מסוימים צריכה להיות הפלייה בין יהודי לנוכרי. כאן מדובר על שמיטת חובות בשנת השמיטה. וכן הדבר במינוי מלך: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא (דברים יז,טו), וכן בענייני ריבית: לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ (דברים כג,כא), וכן בכמה עניינים נוספים, כגון עבודת עבד עברי לשש שנים בלבד (טו,יב), הקמת נביא (דברים יח,טו), סיוע במציאת חיה הנאבדת והשבת אבידות (דברים כב,א), ועוד.