ראיתי ד"ת שבו מובאת טענה לסתור את אותם החוקרים שטוענים שהיהודים העתיקו את התורה מחוקי חמורבי (כרגיל אצל ה'מחקרים' שמחפשים להוזיל ולקעקע כל דבר יהודי). בד"ת ניסה להוכיח שבעצם לא אנחנו העתקנו מחמורבי אלא בעצם חמורבי העתיק מאיתנו. הוא מסתמך על מדרש הנקרא 'ספר הישר' שבו מובא (בפרשת נח) 'ויהי כאשר שב נמרוד מהמלחמה בשמחה כאשר נצח את כל אויביו: ויועדו כלם יחד כל אחיו וכל יודעיו לפנים וימליכוהו עליהם וישימו את כתר מלכות בראשו: וישם שרים ושופטים ומנהיגים על עבדיו ועל כל עמו כמשפט המלכים; וישם שר צבאו את תרח בן נחור ויגדלהו וינשאהו מעל כל השרים אשר לו... ותרח בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאד בימים ההם בעיני המלך ובעיני כל עבדיו ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאד'. מזה בא לומר שבעצם מי שלימד את החוקים של חמורבי זהו תרח, כיון שע"פ המחקרים מעמידים שנמרוד הוא חמורבי (בשל גדלותם בכוחם), לכן תרח שהיה שר גדול מעל כל השרים הוא שמשך לחוקק חוקים אלו. האמת היא שאפשר לומר כך, אולם ניראה לי קצת מיותר, כיון שמה לי אם תרח חוקקם או חמורבי חוקקם, הרי הם לא היו יהודים? ואמנם אפשר לומר שתרח לקח מאברהם את החוקים האלו. אולם ניראה לי שזה העמדה מעניינת אבל אין לה ממש הוכחה. לכאורה ניראה שפשוט יותר לומר שחמורבי למד את החוקים האלו ממשפחת שם (אע”פ שלא היה בעצמו משם אלא מחם), שלמדו משם שהיה ראש המשפחה את החוקים האלו. לשם היתה ישיבה שבה היה מלמד את האנשים את דעת ה'. 'ותלך לדרוש את ה' וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר? אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקביל פני זקן, כמקביל פני שכינה' (ב"ר סג,ו) הרי ששם היה רב (זקן) ולכן לימד את דעת ה' (ע"פ שר התורה הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א לימדו בבית מדרשם של שם ועבר את שבעת מצוות בן נח). לכן הגיוני שנמרוד שמלך בעולם (ובפרט שיועצו הבכיר היה תרח ממשפחת בני שם) ידע מסורות של רצון ה' שלימד שם. ואין להקשות שאם ככה אז מדוע אברהם היה צריך ללמוד תורה מעצמו: 'אמר רבי שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כעין שני רבנים' וכו' (ב"ר סא,א), כיון שאמנם היו מסורות אבל הרי לא הלכו בדיוק כרצון ה', שהרי עבדו ע"ז ומן הסתם גם בשאר הדברים לא עשו כראוי בדיוק, לכן היה צריך ללמוד ולברר מעצמו מה נכון ומה לא ומה יש להוסיף. ולא היה שייך שילך לביהמ"ד של שם לברר, כיון שבאתו זמן לא היה אברהם בא"י, והרי בית מדרשו של שם היה כאן (שהרי רבקה בהריונה הלכה לברר אצל שם בבית מדרשו, הרי שהיה ביהמ”ד כאן בא”י, שקשה להניח שהלכה רחוק בזמן הריון), ובפרט אם רק לימדו את שבע מצוות בני נח, אז אין זה מספיק לאברהם ששמר את כל התורה: 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'. א"ל רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות? הא איכא נמי מילה. ואימא שבע מצות ומילה? א"ל: א"כ "מצותי ותורותי" למה לי?. אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי" אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב) לכאורה אולי אפילו באו כאן חז"ל לרמז לדחות את האפשרות שאברהם שמר רק שבע מצוות, כדי לומר שלמד יותר מביהמ"ד של שם ועבר. בכ"א ניראה שחמורבי ידע ע"פ מסורות שהיו אז איך ראוי להתנהג, ולכן על פיהם חוקק את חוקיו, ואין זה סותר את התורה, אלא זה באמת הדברים (או לפחות חלקם) שהיו ראוים לשמור באותו זמן הגוים, שהרי עוד לא היה מתן תורה ואף לא הגדרת בנ"י כעם ה' המופרד מהגוים (שזה נעשה בברית של אברהם), אלא כל הרוצה לקיים רצון ה' היה בא ללמוד משם ועבר. אולי לכן מובן שהתורה מספרת "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון" (בראשית יד,יח) ומביא רש"י: "ומלכי צדק" - מ"א הוא שם בן נח (נדרים לב). "לחם ויין" כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומ"א רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו' למה לא לקוראו שם, למה מלכי צדק? אולי באה התורה לרמז ששם לימד מביהמ"ד איך להתנהג בצדק, וכך השפיע גם למלכים (ולכן כינוהו מלכי צדק) והראה שלא כועס על שהרג בניו, שזה הצאצאים הבילוגים, אבל גם הרוחניים, הגוים שנישמעו לדבריו, מעין הנאמר 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' (סנהדרין יט,ב). אולי בניהם גם חמורבי, שהוא (לחוקרים) נמרוד, שהוא אמרפל (ערובין נג,א). לכן אומרת התורה ששם בא לומר שלא כועס על שהרג צאצאיו וההולכים בדרכו (יחסית, שהרי לא נישמעו לו לגמרי) שבגללם נקרא מלכי צדק. ומדוע לא כועס?- לזה רמז על הקרבנות, שבנ"י הם מתקני העולם כראוי.