"ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם, הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" וגו' (דברים לא,י-יב). 'פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה, שנאמר "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל ליראות". וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול, וכוהן גדול נותנו למלך, והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב' (משנה סוטה ז,ח). מה העניין שמצוות הקהל עושים בסוכות של אחרי שמיטה?- ניראה שזה קשור להלכה הנילמדת מכאן 'אמר רב אסי א"ר יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא "מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות", שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות, שמינית היא? אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית' (ר"ה יב,ב), למה דווקא כאן נילמד דין זה?- חג סוכות הוא החג כנגד זמן המדבר "בסוכות תשבו שבעת ימים כל-האזרח בישראל יישבו בסוכות. למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים" (ויקרא כג, מב-מג). ועל זמן המדבר נאמר 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה. אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). הרי שזמן המדבר, שכנגדו הסוכות הוא זמן ספיגת התורה בנו, ומימלא סוכות הוא חג ספיגת התורה (ולכן נשים פטורות ממצות סוכה, כי אינן חייבות בתלמוד תורה). לכן דווקא בסוכות ראוי לעשות מצוות הקהל, שהוא לחיבור התורה בנו, כמו שנאמר "למען ישמעו.. ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" וגו'. ודבר זה ראוי במיוחד במוצאי שנת השמיטה, שהשמיטה היא "שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'” (ויקרא כה,ד) ואנו באים וממשיכים את כח שבת הארץ שיחול גם לשנים של העשיה בארץ (“שש שנים תזרע שדך" וגו' [שם,ג]), להשפיע מהקדושה לזמן החול, לקדש את העולם לה' ע"י משיכת הקדושה גם לחול. לכן זמן המצוה היא 'מאתחלתא דמועד' (סוטה מא,א) להדגיש את ההתחלה, מתחילים את זמן העשיה בעולם (כפתיחה שמראה לאן הכיון), לתיקונו ע"י חיבור לקדושה מהשמיטה. קידוש החול נעשית בעיקרה בא"י (שלכן עיקר התורה בא"י [ספרי דברים מג]) לכן במוצאי קדושת הארץ אנו מחברים לקדושת התורה בסוכות, כדי לקדש את העולם כולו. לכן למדו כאן את עניין התבואה שהביאה שליש בשמיטה, שקדושה אע"פ שממשיכה בשמינית, שזהו המשך השפעת הקדושה כמו העשיה של ההקהל. וזה בפרט בתבואה, כיון (שע"פ אחת הדעות) עץ הדעת היה חיטה (ברכות מ,א) ולכן הוא מרמז על תיקון העולם שניפגם בעץ הדעת, וגם לדעות האחרות התבואה חשובה (מעבר לכך שאפשר שכולם מסכימים שהכל היה רק חלקו מה העיקר) כיון שנותנת דעה, כמו דעת ר"י (שהיה חיטה) ולכן חשוב לתקן את הקלקול של הדעת, ע"י חיבור הדעת לקדושה, שזה בא לידי ביטוי בתבואה הקדושה שנימשכת לזמן החול. וזהו שהתורה היא "עץ החיים" (משלי ג,יח) שהוא ההפך מעץ הדעת, שלכן ה' אמר להרחיק את האדם שמא יקח גם מעץ החיים (בראשית ג,כב), שזה ערבוב של עץ הדעת עם עץ החיים, שזה הכי גרוע. ובתבואה משמיטה לחול, אנו מחברים יחד עם עץ החיים שהיא התורה, ולכן שניהם יחד בהקהל. ומי שקורא בתורה הוא המלך, שהוא מייצג את מלכות ה' בעולם, ולכן בקריאתו בתורה בהקהל, הוא מחבר זאת עם מלכות ה'. לכן בסוכות שהם כנגד ענני הכבוד (סוכה יא,ב), שאנו כתחת כנפי השכינה ממש בעולם הגשמי, שזה מדגיש ביותר את חיבורנו עם מלכות ה' המתגלה בתורה, כמו שיהיה בעתיד כשהכל יתוקן. ומביאים להקהל גם את הקטנים '"הקהל את העם האנשים והנשים והטף" אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן' (חגיגה ג,א) ניראה שנוסף לעצם השכר בהבאת הקטנים, יש כאן גם רמז לכלל העוזרים ללמוד תורה, שהם מפרנסי הת"ח שלומדים תורה, שיש להם שכר שותפים בלימוד (יו”ד סימן רמו סעיף א. ברמ”א). וההקהל הוא בשנה השמינית, ששיא הטבע הוא בשביעי, בקדושת השמיטה, ואז בא השמיני שהוא מעל הטבע, כלעתיד לבא, שאז המלך בגלוי יהיה ה' (והמלך בעתיד יקרא נשיא ולא מלך) ולכן בסוכות תחת ענני השכינה כלעתיד לבא. המלך קורא בתורה כדימוי לה' שנתן את התורה (ומחובר עם התורה). על בימת עץ בעזרה, שהיא (העזרה) מקום השכינה, מקום ה' המלך, שכיום מיוצג בגלוי ע"י המלך, ובימה היא כעליה מהקרקע, עליה מלמטה, שעץ הדעת הוריד אותנו מקדושתנו לגשמי הגס המנותק מקדושה, ולכן עליה למעלה ע"י עץ, שעולים ממנו לחיבור לה' (ממנו- מעץ הדעת, ע"י חיבור בתורה- עץ החיים). ולכן לפני ואחרי מצוות ההקהל בתורה מופיע שמשה הולך למות ומעמיד במקומו את יהושע, לרמז שמשה היה מלך (שמו"ר מח,ד) והשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, כך גם במשך הדורות (כיהושע שממשיך בהמשך הדור) המלך מייצג את דבר ה' בעולם, ולכן גם בהקהל הוא המייצג את ה', שכיום ה' הוא המלך בניסתר, ולעתיד ה' ימלוך בגלוי, וזה ע"י שאנו מתקנים ומקדשים את העולם ע"י התורה, שבכך העולם יהיה ראוי למלכות ה' בגלוי.