בפרשתנו נאמר ליעקב "שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך" (לה, י). ואמרו חז"ל "כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה . . עובר בלאו. . אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי? - שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב: ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב" (ברכות יג, א). ונמצא, שגם השם "יעקב" וגם השם "ישראל" נותרו על כנם.

מבואר בספרי חסידות שב' שמות אלו מורים על שתי דרגות בעבודת השם הקיימות אצל כל איש ישראל: השם "יעקב" מורה על לקיחת הברכות מעשיו במרמה, "בעקבה וברמיה" (רש"י פרשתנו לב, כט) ואילו השם "ישראל" מורה על לקיחת הברכה משרו של עשיו "בשררה וגילוי פנים" (רש"י שם).

הדרך האחת היא באופן ד"יעקב" – "עקבה ורמיה". כמו יעקב שהתנהג באופן ד"רמיה", ולבש בגדי נמרוד (שהמריד "כל העולם על הקב"ה" (רש"י בראשית י, ח)) – כך היהודי מתלבש בלבושי העולם, וכביכול אוכל וישן כמו שאר בני האדם. אך באמת זו רמיה, כיון שהיהודי עושה זאת כדי להוציא מזה ניצוצי קדושה, עי"ז שאינו משתמש בעולם כמו הגויים להבדיל, אלא הוא אוכל וישן וכו' לשם שמים, שיהיה לו כח לעבודת השם.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ג עמ' 795 ואילך)