"מעשיות לכבוד שבת"
בפסוקים אלה הרבי מוסר את נפשו ממש
בחור אחד היה בעיר, שידע לחקות עד להפליא את ''קידושו'' של
הרבי מראדושיץ היה מתנועע ועושה עוויות בפניו ומניע ידיו, מקמט מצחו ומעמיד פנים
של מכוון כוונות ואחר פותח בסלסול הניגון ובקולו של הרבי.
סיפרו לרבי על מעשה החיקוי של תלמידו. קראו אליו ושאלו:
נודע לי, שאתה יודע לחקות את הקידוש שלי. האמת הדבר? אמת, רבי. אם כן, הצג נא את
הקידוש לפני. אם כבוד הרבי לא יתרעם עלי, מוכן ומזומן אני לעשות זאת. אל תירא אמר
הרבי.
ואכן התחיל הבחור ''לקדש'', אך כשהגיע לפסוקים, ''ושבת קדשו
באהבה וברצון הנחלנו, זיכרון למעשה בראשית'', ''קידש'' בפשטות ואמר את הפסוקים ללא
ניגון וללא עוויות.
מדוע לא המשכת באותו הניגון ובאותן התנועות? שאל הרבי.
בפסוקים אלה הרבי ''מוסר את נפשו ממש'', ודבר זה לא אוכל לעשות בשום פנים ואופן
השיב הבחור.
תחיו מאה שנים כל אחד ופרנסה בשפע כל החיים
מעשה שהיה פעם אחת אצל רבי מאיר מפרמישלאן (שם עיר ברוסיה)
שהרבה השתדל למצוא דג לכבוד שבת לא מצא, והייתה השעה כבר מאוחרת, ולא היו עוד דגים
בבית הרב.
הרבי ובני ביתו חשו עגמת נפש, מפני שהיו להם אורחים לשבת ואין
במה להאכילם.
והנה סמוך לעת ערב באו שני אנשים, שסובבו בכפרים למצוא
עופות וביצים מהמשקים של הנוכרים, כדי למוכרם, והביאו שני דגים גדולים שקנו אותם
בכפר אצל הנוכרים ונתנו אותם לאשת הרב.
ונעשתה ''שמחה גדולה'' בבית הרב וכששמע הרב זאת, ציווה
להכניס את שני האנשים אליו עם הדגים, וכשראה הרב את הדגים שמח מאוד.
ומגודל שמחתו אמר לשני האנשים, תחיו מאה שנים כל אחד כי כעת
החייתם אותי ונתקיים בהם ברכת הרב, וחיו כל אחד מאה שנה, והייתה להם פרנסה בשפע כל
ימי חייהם.
חוויית השבוע שלי
מסירות נפש,עושה עוויות בפניו,מניע ידיו, מקמט מצחו,מעמיד
פנים,מכוון כוונות,פרנסה בשפע,
