למדנו מהכתוב: "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו"(עמוס ג ג), וניתן לנחש שהנשים החליטו להכנס להריון ביחד, כדי לגדל את הילדים ביחד, וכך כל אחת תוכל להניק ולטפל בתינוק של חברתה. ובאמת לכל אם נולד בן, וההפרש בגיל בין הבנים היה של שלושה ימים. האמהות טיפלו בשניהם והכירו אותם בצורה זהה. אפשרי שלתינוקות היה אותו אב והם נראו דומים ביותר.

האמהות השכיבו את התינוקות בחיקן במשך הלילה. בלילה תינוק אחד בכה, ואם אחת קמה להניק אותו, ואז האם ראתה שבנה מת והתינוק של רעותה הוא הבוכה. האם הניקה את התינוק הבוכה, והחליפה את התינוקות. במשך הלילה האמהות החליפו את התינוקות מספר פעמים וכל אחת נמנעה להתנגד להחלפה, כי התנגדות תוכיח שהיא היתה מודעת וכבר החליפה בעבר. לא ברור מי האם הראשונה, ולא ברור של מי התינוק.

האמהות הלכו למשפט אצל שלמה המלך. כל אם טענה שהיא האם האמיתית. ברור היה שאחת אינה דוברת אמת, ביודעין או בשגגה, ולפי עשרת הדיברות גזר דינה של המשקרת במשפט לפני המלך הוא גזר דין מוות. כיוון שסביר ששתי האמהות החליפו, אז שתיהן משקרות למלך וחייבות במוות.

לפי החוק כאשר שנים אוחזין בטלית ואין אפשרות לדעת מי הרים ראשון, הצדדים יחלקו. כאשר אי אפשר לחתוך מוכרים את החפץ ומתחלקים בכסף. שלמה החליט לאיים על האמהות בחיתוך כדי להכריח אותן להגיב. המלך פקד להביא חרב גדולה, וניתן להבין מהכתוב, ששלמה רצה שכל אם תאחוז רגל של התינוק, והחייל יגזור את התינוק לשני חלקים שווים.

אם אחת הגיבה ראשונה, נפלה על הרצפה, בכתה ובקשה לתת את התינוק לרעותה. היא לא טענה שהתינוק שלה. בשלב זה לא ניתן לדעת מי היא האם האמיתית: האם האם הראשונה מרחמת על התינוק או מודה באשמתה ומוכנה למות בעוונה? שלמה לא ידע ולכן לא הגיב.

האם השניה למעשה קיבלה את התינוק. היא יכלה להגיד תודה ולקחת את התינוק, אולם אז היתה סכנה ששלמה יוציא להורג את רעותה, ויהיה מאוד קשה לאם השניה לגדל את התינוק לבד ולהמשיך בעבודתה. היא יכלה להגיד, כרעותה, שהיא נותנת את התינוק לרעותה, אולם זה היה מרגיז את המלך שהן ממשיכות לבלבל לו את המוח והמלך היה הורג את שתיהן. האם השניה העדיפה להציל את רעותה ולמות במקומה ובמקום התינוק. האם השניה אמרה: "גם לי גם לך לא יהיה, גזרו." האם השניה אמרה: 'אתם תגזרו ולא אני' - האם השניה סרבה להחזיק רגל של התינוק, ודרשה שאנשי המלך לבדם יחתכו את התינוק. אם המלך היה חושב שהאם השניה היא השקרנית הוא היה הורג אותה.

המלך הבין שהוא לא יודע מי היא האם האמיתית, הוא גם הבין שהאם הראשונה ריחמה על התינוק והיתה מוכנה למות כדי להציל אותו, והאם השניה ריחמה על רעותה והיתה מוכנה למות למענה. כל זה איפשר למלך לפסוק: שהאם הראשונה היא אימו של התינוק, והאמהות לא יומתו. וכך שתי הנשים חזרו הביתה ביחד, וגידלו את הבן ביחד.