התורה מסבירה ששרה ראתה את ישמעאל מצחק ולכן היא דרשה מאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"(בראשית כא י). 

הפסוקים מסודרים כאילו שזה קרה אחרי שיצחק נגמל ועבר לרשות אביו. אולם לפי זה ישמעאל היה כבן 17, וזה לא הגיוני שישמעאל נקרא 'ילד' (בראשית כא יד, טו), הוא לא יסחוב צידה, ואימו תזרוק אותו מתחת שיח למות. מתאים שישמעאל היה קרוב לגיל 13, ושרה גרשה את ישמעאל כאשר היא נכנסה להריון או אפילו כאשר נודע לה שאלוהים הבטיח לה בן, ועוד טען בעוצמה: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (בראשית יח יד). אברהם לא היה יכול להראות שהוא מפקפק באלוהים ומחכה שיצחק יוולד ויתבגר. בכל אופן אברהם אהב את ישמעאל ולא רצה לגרש אותו עד שאלוהים פקד עליו לעשות כדבר שרה (בראשית כא יב).

מהכתוב לא ברור מה ישמעאל עשה שהרגיז את שרה. המילה "מְצַחֵק" (בראשית כא ט) קשורה לצחוק ולמין רק בסיפור אשת פוטיפר ויוסף. אין ספק שיצחק לא התעסק מינית עם רבקה מול חלונו של אבימלך, וחתניו של לוט לא צחקו על לוט בהקשר מיני. אין הוכחה שישמעאל צחק עם יצחק. אפשרי שישמעאל צחק לבד, אחרי שהוא עבר את המילה שלו, או שהוא צחק עם אברהם. בכל אופן שרה ראתה שכל עוד ישמעאל ימצא במחנה אברהם יתעסק איתו ולא עם יצחק, וישמעאל יגדל ויחנך את יצחק, וזה לא מצא חן בעייניה.

חלק גדול מרכושו של אברהם היה נדוניתה של שרה, הן תרח, אביו של אברהם, היה בחיים כאשר אברהם יצא מחרן, ואברהם לא חזר לקחת את חלקו בירושת אביו. לרכושה של שרה נוספו גם המתנות שהיא קיבלה מפרעה ואבימלך מלך גרר. כל רכושה של שרה היה שייך ליצחק לפי החוק.[1] רק רכושו של אברהם היה צריך להתחלק שווה בין בניו, אלא אם הוא יתן להם חלק שונה בחייו.[2]

שרה לא ידעה מתי היא תמות, ולכן היא העדיפה לדרוש את הגרוש מיד. שרה הבינה שיהיה לה רק בן אחד - יצחק, ואברהם חייב לגדל אותו בהצלחה. שרה הבינה שלאחר הגמילה של יצחק תפקידה וחשיבותה ירדו. שרה לא דאגה לרכוש כספי, כמובן שהיא רצתה שיצחק יהיה עשיר, אבל שרה התכוונה לברכת אלוהים ולברכת אברהם. שרה רצתה שישמעאל לא ינחל חלק בכנען ולא יקבל יותר ממה שאלוהים הבטיח לו: "וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז כ) שם, במדבר. שרה רצתה למנוע מלחמת אחים לעולם ועד, ושלבניו של ישמעאל לא יהיה זכות לחלק ונחלה בארץ המובטחת.[3]

מלאך אלוהים הבטיח להגר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ" (בראשית טז י) וגם הודיע להגר שבנה יקרא ישמעאל (בראשית טז יא). אנו מבינים שהגר סיפרה את זה במחנה ולכן אברהם קרא לבנה של הגר - ישמעאל. שרה היתה קשוחה עם ישמעאל והגר, אבל הן שרה ידעה שישמעאל יהיה לגוי גדול, כדברי אלוהים, מכאן שלא היתה סכנה שישמעאל ימות במדבר לפני שיהיו לו בנים.