"חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה,יא-יב). 'אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא, הדא הוא דכתיב: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): אמת מארץ תצמח'. (בראשית רבה ח,ה). לכאורה לא מובן, הרי האמת אמרה אמת, אז מדוע ה' העניש אותה בזריקה לארץ? ואם רק כדי שיוכל לברוא את העולם, אז מדוע דווקא את האמת זרק לארץ, הרי יכל לעשות זאת גם עם השלום, שאף הוא טען נגד האדם?- ושמעתי ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בשם הרבי מקוצק: 'אמת שאומרת אל יברא, אמת כזאת לא צריך אותה'. שמטרת האמת היא לילחם בשקר (שבעולם) ולהוציא את האמת לאור. והנה מביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('נשמת הגורן'- 'איש חסד ואמת') שבפס' מובא שלוש פעמים חיבור של חסד ואמת "ורב חסד ואמת" (שמות לד,ו) “חסד ואמת יקדמו פניך" (תהלים פט,טו) “חסד ואמת נפגשו" (שם פה,יא). ניראה שלכן יש עניין דווקא מול האמת, ולא מול השלום, שבפס' מובא "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" שפגישה זה קירבה מסויימת, ואילו נשיקה זה חיבור ממש. מימלא אפשר שהצדק והשלום מתאחדים, ואילו חסד ואמת לא. שטענת השלום היא 'דכוליה קטטה', ואילו הצדק (צדקה) אומרת 'שהוא עושה צדקות', מימלא אם העולם מתנהגים בצדקות אז מימלא לא באים לקטטות, שסולחים אחד לשני מקירבתם (ואף רוב הקטטות הם מהממון) ולכן זהו נשקו, שמתאחדים, שהצדק מכסה על טענת השלום, ומימלא לא נעשית טענה גמורה נגד העולם (אלא זה טענה ולכן עומד נגד העולם, אבל לא לגמרי). אבל חסד ואמת, אינם מכסים זה על זה, ולכן הם רק ניפגשים יחד, שטענת האמת שאדם משקר לא מתכסה ע"י הטענה שהאדם גומל חסדים, אמנם זה לפעמים משפיע, שאדם שיודע שהשני גומל חסדים אז לא יכעס עליו אם יגלה את האמת, אולם זה לא תמידי אלא במקרים מעטים, ולכן רק ניפגשים ולא מכסה, ומימלא נישארת טענת האמת, ואין ברירה אלא להשתיקו ע"י זריקתו לארץ. עוד ניראה שהפס' “ורב חסד ואמת" הוא חלק מ-יג מידות הרחמים שמכפרים בעולם (וניראה יג מידות כעין יג מידות שהתורה נידרשת בהן, שכך אלו המידות דורשות לכפרה על ישראל, שהעולם ניברא ע"פ התורה, וגם מתקנים ומגלים את ה' על ידה, ולכן במידותיה באים לכפר) ולכן אע"פ שגם השלום טען נגד העולם, בכ"ז הוא אינו משמש כחלק מכפרה גדולה תמידית לעולם, ולכן פחות חשוב לשנות את דעתו מאשר האמת שניצרכת לקיום העולם. וזהו עניין הפס' “צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך" כמו שמובא בילקוט מעם לועז 'שהדין והמשפט הם יסוד לכסאך, כי מלך במשפט יעמיד ארץ... ואפילו כן חסד ואמת יקדמו פניך, שאלו ב' המידות מקדימים עצמם לפניו יתברך בטענה לעכב הפורענות עד שישובו' וכו'. הרי שהפס' מלמד על הכפרה בעולם, וזהו כמו שאמרנו.. עוד ניראה, שבבריאת העולם נאמר '"בָּרָא אֱלֹקים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. היינו דכתיב (להלן ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".' (רש"י בראשית א,א). וכן נאמר במדרש בדומה: 'אמר רבי ברכיה: בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו. אמר: אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו?! מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א): כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מידת רחמים ובראו. ר' חנינא לא אמר כן, אלא, בשעה שבא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להן: צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים, כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת ודרך רשעים תאבד. איבדה מהם, גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, לא היתה מידת הדין נותנת שיברא' (בראשית רבה ח,ד), (זה נאמר לפני הדרשה של השליך אמת ארצה). כך שניראה שכדי שהעולם יברא היה צריך שיתוף של מידת הדין עם מידת הרחמים, מימלא כשהשלום טען שהאדם הוא איש מריבה, זה אמנם נגד יצירת האדם, אולם ה' יכול שלא להתייחס אליו ולברוא בכ"ז. אבל מידת האמת היא קשורה למידת הדין, האמת המוחלטת שפועלת ע"פ הדין. מימלא ה' היה צריך אותה כדי לברוא את העולם, כנציג מידת הדין, שהרי גם חסד וצדקה אינם מידת הדין, אלא רחמים, ולכן היה חייב שמידת האמת תצטרף לבריאת העולם. לכן השליכה ארצה, שזה כעין הנאמר בדברי רבי חנינא: 'איבדה מהם... ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו', שבפשטות מסביר תא הפס' "ודרך רשעים תאבד" ולכן נקט 'איבדה מהם' ומסביר שהכוונה שלא גילה. אולם ניראה שבא לרמוז על איבוד (שגם הפס' אומר "תאבד", כך שמעמיד ע"פ הפס'), שמאבד זה מי שידע קודם ונעלם ממנו (אבד ממנו). שזהו כמו הדרשה שאח"כ, שהשליך את האמת ארצה, שאין לו את הראיה של השמים, מלמעלה, שהכל ניגלה אליו, אלא הוא בארץ ולכן מכוסה ממנו, ולכן לא בא בטענה נגד בריאת העולם, ועכשיו אפשר לברוא את האדם ע"י שיתוף של מידת הדין עם הרחמים. (וניראה שזהו 'דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א] שהחותם נראה על מה שעליו נחתם, שזהו שהאמת היא שייכת בעולם, שעליה נחתם שם ה'. ומימלא איתה ברא את העולם. ולכן מובן גם ששם בגמ' זהו האות ת' [שמרמזת על אמת כמו שמסבירה הגמ'] שאיתה נחתם על שחטאו או שלא חטאו: 'א"ל הקב"ה לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה' וכו'. שזהו ע”פ האם מגלים את שם ה' בעולם או לא, האם מראים את החותם אמת בעולם או שלא. ולפי זה גם אפשר, ששלום זה שם ה', אבל האמת היא חותמתו, ולכן הוא הממשיך להביא את העולם, ולכן חובה שיצטרף לבריאת העולם). ניראה שזהו המשך הפס': "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" (תהלים פט,טז) '"יודעי תרועה" - שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות' (רש"י). [ואף בר"ה יש דין לעולם, ויחד עם זה רחמי ה' עלינו, שלכן אנו אוכלים ושמחים וסומכים על ה' שיוציא דיננו לטובה]. והרי בתשרי העולם כעין מתחדש שוב כעין בריאת העולם (כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' בהקשר לשמחת תורה, ע"פ הקבלה), מימלא הפס' סמוכים לרמז על קשר לבריאת העולם. ואולי מכאן למדו במדרש שזה מדבר על בריאת העולם, ומימלא גם הפס' ב-פה,יא שמביא את שניהם מדבר על בריאת העולם. עוד ניראה ששלח את האמת לארץ, שתלמד מה היא האמת כמו שמתגלה בעולם. שהנה מובא: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב) והרי דין התורה הוא הדין האמיתי?- אלא מוכח שאמנם יש דין תורה, שהוא אמת, אבל לכתחילה צריך לנסות להשלים בניהם, שזהו האמת האמיתית השלמה. וזהו שה' השליכו לארץ, שילמד מהי אמת אמיתית. ולכן בפס' “חסד ואמת נפגשו" שיש פגישה בניהם, כמו שמביא ר"י שצריך להקדים לפנים משורת הדין, שזהו מכח החסד. (וזהו שבבריאת העולם ה' הקדים רחמים לדין, שכך העולם עומד, וכך צריכה האמת להתגלות). [ואולי זהו "ורב חסד ואמת", שהחסד הוא רב יותר מהאמת, שזהו שמקדים לו]. ומימלא לכן בכך חיברו להיות עם מידת החסד, ולכן מובן שמביא הפס' “חסד ואמת יקדמו פניך" שהאמת היא שמבקשת רחמים על ישראל (כמו שהובא בילקוט מעם לועז), אע"פ שהיא לכאורה ממידת הדין (אמת מוחלט), כיון שעכשיו היא באה עם החסד, ולכן גם מובאת ביג מידות הרחמים, כחלק ממידות הרחמים. עוד ניראה (בדומה לדבריו של מרן הגר”ח דרוקמן שליט”א), שבפסוק נאמר "אמת מארץ תצמח" שעניין הצמיחה מופיעה כמה פעמים בתנ"ך בהקשר למשיח (ירמיהו כג,ה. לג,טו. זכריה ג,ח. ו,יב. תהלים קלב,יז). מימלא ניראה שיש כאן רמז למשיח שהוא יתקן את העולם, שאז רוח ה' תתגלה בכל העולם. שזהו שהשליכו ארצה, לומר לו שזהו מהותו של העולם, שעומד בקשיים מהיצר, אולם נילחם בו עד שלבסוף יתקן ויקדש את כל העולם. ולכן השליכו לארץ שיחול בעולם בתור החותם של ה', שיעזור לגלות את שם ה' בעולם, את גילוי ה' בעולם, בתור חותמו. וכך יפעל לעזור להצמיח את המשיח ותיקון העולם איתו. שבזה גם אמר לאמת שאין לברוח מהנסיון, שלא חוכמה לבטל את העולם בשל היכולת שלו לחטוא, אלא המעלה הגדולה היא לבראות את העולם ושיעמוד בנסיונות עד שיתקן את העולם כולו, שזהו המעלה הגדולה ביותר, זהו האמת, הראויה למעלת גדלות ה'. ולכן הפילו לארץ ומצמיחו מהארץ, שקשור למשיח ותיקון העולם, שכך ראוי באמת לגלות את ה' (חותם ה') בעולם.