'מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין?' (הגדה של פסח). קטע זה לקוח מהמשנה בפסחים (י,ד) עם שינוי קטן בשל שינויי הזמנים (במשנה זה פסח, וכיום אין קרבן פסח ולכן לא אומרים זאת. ובהגדה בא במקום זה מסובים שזה שינוי אצלנו, אבל בזמן המשנה תמיד הסבו ולא היה בכך שינוי [הגר"א]. וניראה שהשינוי הוא כדוגמתו, שהפסח היה נאכל בהסבה [ככל מאכלם], ולכן מדמה קצת לעניין אכילת הפסח). ומדוע יש שאלות אלו? מה עניינם?- ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' 'הגדה של פסח' עמ' 49-50) שמסביר שזה ממקד את סיפור יציאת מצרים, שלא נתפזר לנושאים שוליים, ומביא את דברי האברבנאל ששאלות אלו מחולקות לשתי שאלות על עבדות (מצה ומרור) ושתי שאלות של חירות וכבני מלכים (טיבול והסבה). וניראה שבאים שאלות אלו למקד את הסיפור, אבל גם מכוונים כנגד סדר ההגדה של פסח, שלכן מיד מתחילה ההגדה: 'עבדים היינו לפרעה במצרים' וכו', שזהו כדברי המשנה אחרי מה נשתנה: 'ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. מתחיל בגנות ומסיים בשבח' (משנה פסחים שם). כדברי הגמ': 'מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו' (פסחים קטז,א). וכך אנו מתחילים את ההגדה ב'עבדים היינו' ישר אחרי 'מה נשתנה'. ומוסיפים שיש דגש על הסיפור לבנים ('כנגד ארבעה בנים') ואז ממשיכים 'מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו' וכו', כדי להשלים כשתי הדעות (שלא חלקו מה לומר ומה לא, אלא רק במה להתחיל [וכך משמע קצת מהברטנורא שמביא את שתי הדעות ולא אומר 'או' בניהם). [ואולי חלקו, אבל להלכה התקבל לומר כשניהם, ולכן אומרים את שניהם ומפרידים באמירה שיש מצוה לספר לבנים, ואז זה שוב ניראה כעין התחלה מחדש]. לכן כיון שאחרי 'מה נשתנה' מתחיל ההגדה, ניראה שזה לא רק ממקד על סיפור יציאת מצרים, אלא גם מרמז על הדרך בא צריך לספר (שזה 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח'). ולכן זה בתחילה שאלות כנגד העבדות, ואח"כ כנגד החירות, ואומרים פעמיים כדי לחזק זאת. או שבאים לומר שיש מקום לשתי הדעות של רב ושמואל (ובפרט אם לא חלקו) ולכן שתים ראשונות כנגד הגנות, ושתים אחרונות כנגד השבח. וכך שאלת החמץ ומצה זה כנגד הרוחני, שהחמץ מסמל את יצה"ר (ברכות יז,א), ושאלת המרור כנגד החומרי, כי המרור מסמל את העבדות למצרים. ובשתים האחרונות שזה כנגד השבח, שאלת הטיבול זה כנגד החומרי כיון שכך מתנהגים אנשים בני חורין שהם ענייני טעם משובח, ולכן טובלים לטעם, שזה לא מצוי אצל עבד (שהעיקר אצלו שיהיה לו מה לאכול), ושאלת הפסח או ההסבה שעושים במיוחד (שכיום לא רגיל) זה כדי להראות שאנו קדושים, ולכן אוכלים את קרבן הפסח, או מסבים כעין בני חורין אבל לא משהו שרגיל כיום, כעין שלא מצוי בחומרי היום, שזהו חירות רוחנית, שאנו התקדשנו להיות בני חורין של ה': '...ואומר (שמות לב טז): "והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת", אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב) שזהו 'ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו' בסיני, שזהו השבח הרוחני. ואולי שתי שאלות של עבדות ובני חורין, זה כמרמז על שאברהם ויצחק היו שרים וחשובים (כמו שאמרו לאברהם "נשיא אלקים אתה" [בראשית כג,ו] ויצחק היה חשוב ועשיר [בראשית כו]) וכך אנו ניגאלנו להיות כמותם בני חורין כמו שרים וחשובים, ולכן כפול, כאבות ובנים. וכן בגלות, יעקב היה בגלות אצל לבן וכן ירד לגלות במצרים, וכך גם בנ"י היו בשעבוד במצרים, כך שגם זה אבות ובנים. שמעשה אבות סימן לבנים, ולכן כפול (אחד כנגד מעשה האבות, ואחד כנגד סימן לבנים). ואולי אפשר שארבעה קושיות כנגד ארבעה בנים (שמתייחסים להגדה להם, ולכן כעין לקושיות שישאלו). קושית הפסח זה כנגד החכם, שזהו הקדושה [וכמו שעונים לחכם ש'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'] (וכן בהסבה ככבוד, שמכבדים את הצדיק. וכן כנגד הטובה שמביא הצדיק לעולם, ולכן רמוז בהסבה כנוחות בעולם). קושית המרור כנגד הרשע שהוא רע ומביא רעה לעולם [וכמו שעונים לו שלא היה נגאל, כעין לא יוצא מהשעבוד, שהמרור מרמז לה]. קושית המצה כנגד התם שרואה ומבין קצת את החריג (וכמו שביר' ניקרא 'טיפש' שאין בו הרבה חכמה) והכי בולט בפסח זה המצה שניזהרים כ"ך מחמץ [וכן התשובה לתם היא "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מביד עבדים" והיציאה היתה בזריזות, שלא הספיקו להחמיץ..]. וקושית הטיבול היא כנגד הבן שאינו יודע לשאול, שהטיבול הוא במיוחד כדי שישאלו, שאנו עושים דברים כדי לפתוח לשאלה ['את פתח לו']. ואולי אפשר שהקושיות הם כנגד המאכלים שאנו אוכלים ושותים בפסח, שכך כנגד פסח מצה ומרור באים קושיות שכנגדם, וקושית הטיבול היא כנגד מצות ארבע כוסות שהם משקה (כמו שהטיבול הוא במשקה) שבמאכלים אלו ובשתיה מרמזים על שעבוד וגאולת מצרים, וסביבם ובהקשרם אומרים את כל ההגדה בליל הסדר: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם”. יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּיוֹם הַהוּא”. אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה" - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ'. לכן יש קשר בין ארבעת הקושיות שהם מסדרות את מבנה ההגדה (כבסיס ההגדה), לבין מאכלים אלו שהם הבסיס להגדה.