יעקב היה חולה, ויוסף החליט שהגיע הזמן שיעקב יברך את בניו. כאשר יעקב הגיע למצרים הוא היה בן 130 (בראשית מז ט), ובני יוסף היו בערך בני 4-5 שנים. לפי התנהגותם של בני יוסף בזמן הברכה, נראה שהם היו ילדים ולא נעשו נערים. כלומר יעקב ברך את בני יוסף תוך כחמש שנים מאז שהוא בא למצרים, שנים לפני מותו בגיל 147.

יוסף בא ליעקב עם שני בניו. יעקב ברך את בני יוסף ואמר ליוסף: "וְעַתָּה, שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה, לִי הֵם: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח ה). ועוד יעקב המשיך: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (בראשית מח ו). בהמשך יעקב מניח את ידו הימנית על ראשו של אפרים ומעניק לו את הבכורה על אחיו, כדבריו: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח יט).

יעקב לא דיבר בשם אלוהים, והוא עצמו לא היה יכול לחזות את העתיד, אלא שדבריו גרמו שאפרים יהיה חזק ממנשה.

יעקב אמר מספר דברים:

1. אפרים הצעיר קדם למנשה הבכור. יעקב נישל את מנשה מבכורתו.
2. אפרים ומנשה קיבלו להיות בניו הישירים של יעקב, ויהיו זכאים לשבט ונחלה בכנען.
3. אפרים ומנשה קיבלו להיות בכורים של יעקב במקביל לראובן ושמעון.
4. שבט יוסף בוטל, וילדים נוספים של יוסף יצטרפו לשבט אפרים ומנשה. אין הוכחה שהיו ליוסף ילדים נוספים.

בזמנו יוסף חלם שאחיו ישתחוו לו. החלום הזה לא התגשם כאשר כל האחים השתחוו לשליט המצרי כי הם לא ידעו שהוא יוסף. החלום התגשם במלואו רק לאחר שיעקב מת והאחים היו מוכנים לתת ליוסף למלוך עליהם. 

בחלום השני יוסף חלם שהשמש, הירח ואחד עשר כוכבים ישתחוו לעיניו. יעקב פרש את החלום שיוסף יהיה מלך בני ישראל ואביו, אימו ואחיו ישתחוו לו. גם יוסף האמין שזה פתרון אפשרי. יוסף חיכה להתגשמות החלום הזה ולכן קרא לבנו בכורו, יורש העצר, בשם מופלא ועשיר, מנשה, כי אלוהים נתן לו עושר ועוצמה בזכות עמלו ובזכות בית אביו. יוסף הבין שהחלום מתכוון לשלטון על אלי מצרים, ולכן יוסף פחד שאחיו יספרו במצרים על אחיהם, שחלם חלומות במטרה למצוא אותו, ואז מלשינים יספרו את זה לפרעה.

יוסף לא הבין שאלוהים ראה דרך עיניו איך אלוהי מצרים: השמש, הירח, ואחד עשר אלים קטנים כמו: אל התנין (נאכל), אל הנילוס (דם) אל הביצות (צפרדע), אל החתולים (כינים), אל הארץ והממגורות (ערוב), אל המקנה (דבר), אל הבריאות (שחין), אל התבואה (ארבה), אל הגשם (ברד), אל השמש ואלת הירח (חושך) ופרעה עצמו (מכת בכורות) יקבלו מכות והם ישתחוו לאלוהינו, כדברי אלוהים:"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב), ויכירו בגדולתו, כפי שפרעה אמר: "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה,כְּדַבֶּרְכֶם ... וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לב) לפניו.

יעקב פרש את החלום השני של יוסף, שיוסף ימלוך. לכן, כדי למנוע מיוסף להפוך למלך ישראל, וכדי למנוע ממנשה למלוך אחריו ולהקים שלשלת מלוכה, יעקב סרב להשתחוות ליוסף, ובברכתו יעקב פיצל את יוסף לשני שבטים. כך שבטי אפרים ומנשה הפכו לשני שבטים קטנים במקום שבט אחד גדול, ומנשה איבד את בכורתו בזמן שאפרים לא הפך ליורש העצר. יוסף כעס וניסה לעצור את אביו, וכך יוסף גילה לנו שהוא באמת התכוון למלוך ולמנות את מנשה אחריו. יעקב לא וויתר ליוסף, ולאחר שיעקב כבר שם את אפרים לפני מנשה, ושם את ימינו על ראשו של אפרים, כבר היה מאוחר לתקן את הנעשה. יוסף וויתר מלהיות מלך על אחיו ואמר לאחיו, שרצו להמליך אותו: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (בראשית נ יט).

 אילן סנדובסקי