"לא תְבַעֲרוּ אֵשׁ...בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" [שמות,לה,ג]

חכמים אסרו ליהנות ממלאכת הגוי בשבת, כאשר המלאכה נעשתה לצורך היהודי. אולם הנאה ממלאכה שגוי עשה בשבת לעצמו או לצורך חולה אף שאינו בסכנה –מותרת עקרונית, אבל לא תמיד! אם מדובר במלאכה שהנאת יהודים בריאים ממנה עלולה לגרום לגוי להרבות בשיעור המלאכה, הדבר אסור מחשש "שמא ירבה בשבילו" וכגון בישול, שהגוי עלול להוסיף תבשילים לצורך הבריאים. אבל אם ההנאה מהמלאכה הנעשית בשביל החולה אינה כרוכה בתוספת, מותר לבריא ליהנות בדיעבד, כגון שחיטה, המכשירה לאכילה את כל הבהמה בכל מקרה, וכן הדלקת נר למאור, שהרי "נר לאחד –נר למאה" [שבת קכ"ב] עקרון זה תקף גם כאשר יהודי עשה מלאכה בהיתר לצורך חולה הנמצא בפיקוח נפש.

על-פי זה, אם הודלק אור או הופעל חימום למען החולה -מותר לבריא ליהנות מכך, כי "נורה לאחד נורה למאה" וה"ה בחימום חשמלי. אמנם לגבי מדורת חימום נחלקו הדעות [שו"ע,רע"ו,א] ויש אוסרים שמא ירבה בעצים, אולם מזגן או תנור חשמלי מופעלים בד"כ בעצמת חום ללא תלות במספר הנוכחים בבית. ואין לחשוש שהגוי ידליק יותר נורות או תנור נוסף, כפי שלא חששו חכמים שידליק יותר נרות בשביל הבריאים.    

האפשרות ליהנות ממלאכה שנעשתה לצורך היתר, כאשר אין חשש של "ריבוי בשיעורים", היא אחת הסברות שהוזכרו לגבי שימוש בחשמל שמגיע מחברת החשמל בשבת. אמנם המערכת אוטומטית, אבל לעיתים יש צורך בפעולות אנושיות לוויסות או תיקון תקלות, ובוודאי יש במרחב חולים שבסכנה שחייבים חשמל לצורך חיותם [ומן הסתם גם צורך בטחוני]. משום כך אין חובה לסגור מתגים בשעת הפסקת חשמל בשבת. ובכל זאת, יש לחזק את המשתדלים בכך שהמערכת תפעל לכתחילה לפי ההלכה!