בשני מזמורים בתהילים שואל דוד המלך את השאלה: מיהו הראוי לגשת אל הקודש. נתבונן וננתח את התשובה הניתנת:

תהילים מזמור ט"ו:

מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ?

הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח. עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:

תהילים מזמור כ"ד:

מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?

נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:

המילה החוזרת במזמורים הינה "לא". ניתן להבחין כי רוב התנאים הינם נקיות מהתנהגות שלילית, ומעט מהתנאים הינם התנהגות חיובית.

נסכם את התנאים על פי פשט הפסוקים:

·         תמימות ("הולך תמים")

·         מידת האמת ("פועל צדק ודובר אמת בלבבו", "נשבע להרע ולא ימיר", "בר לבב", "לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה").

·         נמנע מהתנהגות מושחתת ("לא רגל על לשונו ולא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו", "כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח", "נקי כפיים").

·         שנאת הרע ואהדת עובדי ה' ("נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד" - לציין כי לא נאמר שהוא עצמו ירא ה', אלא רק שהוא מכבד את היראים).

כיוון אחד במפרשים (רש"י, ויותר ברד"ק ובמלבי"ם) הוא לומר כי מדובר כאן ברשימת דרישות נעלות לאדם חסיד, והם מבארים איך כל דרישה הינה עניין של עבודה גדולה. לעומת זאת מגמת הפירוש במצו"ד היא שמדובר ברשימת דרישות צנועה למדי. כך נראה לדוגמא בהשוואה בפירושים הבאים:

נראה שהמצו"ד בכוונה מצמצם את רשימת הדרישות, כיוון שהתשובה לשאלה היא אחרת לגמרי לפי דעתו. כדי להיכנס את הקודש אין צורך להיות צדיק מופלג וחסיד, אלא רק לא להיות מושחת, לדרוש אחר האמת ולשאוף לכיוון עבודת ה'. מי שנמצא במצב בסיסי ראוי לעלות אל הר ה', ושם עוד יעלה מעלה מעלה במעלות רבות של קדושה, חסידות ופרישות.

במילים אחרות, אפשר לומר שלפי המצו"ד העיקר בפרק אינו מה צריך להיות כדי להכנס לקודש, אלא יותר מה לא צריך להיות. השער לבית ה' פתוח לרווחה לכל אדם מוסרי וישר הרוצה להיכנס, ואין צורך להירתע מכך שאדם עוד לא קנה מעלות, את המעלות קונים אחרי שנכנסים להר ה'.

בצורה דומה אפשר להסביר (שמעתי מהרב עוז בלומן הי"ו) בספר מסילת ישרים. בפרק י"ג מתבטא הרמח"ל כך: "פרישות היא תחלת החסידות. ותראה שכל מה שביארנו עד עתה (זהירות, זריזות ונקיות) הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק ומכאן ולהלאה הוא לשיהיה חסיד". נשאלת השאלה: אם שלושת המדרגות הראשונות בספר הם לצדיקים והשאר לחסידים, היכן החלק המיועד ל"ישרים" להם בא הספר לסלול מסילה, לפי שמו?

יש להסביר כי היושר הוא התנאי הבסיסי להתחיל ולצעוד במסילה אל הצדיקות והחסידות. הספר נועד לישרים, זהו תנאי הסף לכניסה לעבודת ה', וממנו והלאה צועדים לצדיקות ולחסידות.