‏בס"ד

פרשת כי תצא - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

אמרו חז"ל: שקולה מצות ישיבת ארץ ישראל ככל המצוות שבתורה (ספרי ראה יב) וכן אמרו חז"ל לגבי מילה, וכן ציצית, תפילין, שבת ועוד.

בענין שבת כותב הרמב"ם שמצות שבת שקולה ככל המצוות שבתורה, ואילו עונשה חמור כעבודה זרה (רמב"ם שבת ל, טו).

כך גם בענין עבודת הקרבנות אומר הרמב"ם שיש להם ערך עליון בתוך תרי"ג מצוות: "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד..." (מעילה ח, ח).

כך הם גם דברי חז"ל בענין בנין הבית. על הפסוק בקהלת (ה,ח): "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד: (ט) אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל": אומרים על כך חז"ל בקהלת רבה פרשה ה: 'מלך - זה הקב"ה, לשדה נעבד - זה ציון, שנאמר: ציון שדה תחרש, לפיכך - אוהב כסף אוהב מצות לא ישבע מן המצות ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הנייה לו שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה ויש לו מצוה קבועה לדורות דכתיב (דברים ד') אז יבדיל משה שלש ערים'. ולא מובן הקשר מה בין היות הקב"ה 'מלך לשדה נעבד' – לציון, לבין אהבת מצוות? אולם רצו חז"ל לומר, שכיון, שהקב"ה 'משועבד' כביכול ל'שדה' – למקדש, לפיכך, המצוה הגדולה ביותר היא לבנות לו את הבית שהוא כה משתוקק אליו. מצוה זו אינה חד פעמית, אלא 'מצוה קבועה לדורות', שהרי דורות של עולי רגלים ומביאי ביכורים באים בשערי המקדש, נמצא, שכשאדם בונה מקדש לה' עושה בכך מצוה שהשלכותיה לדורות, ושכרו הרבה מאד.

רש"י שם כתב, שאדם צריך להעדיף לקיים מצוה שיש לה משמעות קבועה לדורות – כגון מקדש - ממצוה שמתקיימת זמן קצר. כלומר, בפרדס המצוות חשוב לקיים מצוות רבות ככל האפשר, אבל לא לשכוח שיש ביניהן מצוות בעלות משמעות מרכזית שבלעדיהן הפרדס חסר את העיקר. אשרי למי שהשכיל להבין באיזו מצוה המלך חפץ יותר, וזכה לנטוע את הזית שבפרדס, שהקב"ה ישלם את שכרו יותר מכולם.

שבת שלום