סוכות ופסח

נכתב על ידי יניב ב-3/10/2017

 בליל יו"ט ראשון של חג סוכות יש מצווה לאכול אכילת קבע (לעומת שאר הימים שאין חובה לקבוע סעודה, אלא יכול לאכול ארעי כל החג)'רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכ"א: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד.... א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. אף כאן, לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות' (סוכה כז,א). לומדים בג"ש, כמו שבחג הפסח יש בו מצווה לאכול כזית מצה בלילה הראשון, כך גם בסוכות מצוה לאכול בליל יו"ט ראשון. כיון שלמדים זה מזה, סימן שיש קשר בין שניהם, שלכן קשורים בדין זה. דין זה של אכילה הוא לכתחילה עד חצות: 'ויאכל קודם חצות לילה (מהרי"ו ומהרי"ל)... דומיא דאכילת מצה' (רמ"א. שו"ע סימן תרלט,ג). נראה שבפסח הלילה הראשון הוא כנגד זמן קרבן הפסח, שקשור לרמז על היציאה ממצרים בחיפזון, שלכן צוונו לאכול את הפסח, ואותו אכלו עם מצות: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו" (שמות יב,ח), בחיפזון עם בגדים מוכנים ליציאה ("וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה'" [שם,יא]). דבר זה נעשה בקשיים, לחץ למהר ולקראת הלא נודע שביציאה, וכן לקראת מיתת בכורות מצרים, שזה מעלה את הלחץ. לעומתו סוכות זה ההפך, שהמצטער פטור מהסוכה, וכן יש בסוכות עניין מיוחד של שמחה, יותר משאר החגים: 'אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתרה, שנאמר "ושמחתם, לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים"' (רמב"ם הל' לולב ח,יב). כך שסוכות הוא כעין השלמה לחג הפסח, לעשותו מעשיה עם יראה וקושי, להפכו לעשיה של שמחה, שזהו כזמן המדבר כשכבר יש לנו עננים ומן ובאר, שכך רגועים ושלוים. כמו כן, ע"פ הדעה שסוכות זה כנגד הזמן של הכניסה לארץ (הרוקח [ריט]), אז פסח זהו ההתחלה של "והוצאתי" (שמות ו,ו), ואילו סוכות זהו הסיום של "והבאתי" (שם,ח) (ובכ"א סוכות קשור לא"י בהרבה בחינות, ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'סוכות וא"י'). לכן נראה שהאכילה בלילה ראשון של סוכות, הוא כעין כנגד האכילה של המצה שקשורה לקרבן פסח, שקרבן פסח הוא חיבור גדול לה', כך גם האכילה של סוכות זהו חיבור גדול, של מעלת א"י בשלמותה שתחת כנפי השכינה, שמחוברים לה' במעלה גדולה. המצה היא כנגד המן שהוא אוכל של מעלה (ראה ב'מועדי ישראל' [פסח] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כך נראה שבסוכות האכילה היא אוכל של מטה כעין של מעלה, שלכן פסק המן כשאכלו מעיבור הארץ, כיון ששניהם (פירות א"י והמן) דומים בהיותם אוכל קדוש (כידוע מתלמיד האר"י). כידוע ניסן ותשרי הם שני החודשים של הבריאה, כשניסן הוא הבריאה בפועל, ותשרי הבריאה בכוח (ראה בעמקות ב'מועדי ישראל 'תשרי וניסן..' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כך נראה שבניסן יצאנו ממצרים במ"ט שערי טומאה, ועלינו מעלה מעלה עד שבועות שאז קיבלנו את התורה, שכך הוא במציאות שבעולם יש הסתר פנים וטומאה רבה, ויש להתחזק ולהתקדש. לעומת זאת בסוכות זהו ישיבה בסוכה מוקפים בקדושה, עם שמחה גדולה, שזהו כמו העולם בכוח, במהותו העולם קדוש, כל המציאות מטרתה להיות קשורה לקודש, לכן עושים מעשי חולין כאכילה ושינה וכו', בהקשר לקדושה. לכן פסח וסוכות הם זה כנגד זה, ע"פ ההקשר של הזמנים הקשורים לבריאת העולם, שקשורים זה בזה. בפסח ה' הוציאנו ממצרים, לעומת זאת בסוכות זה כנגד א"י, שאנחנו כבשנו את א"י, שבכך קידשנו אותה. שכך יש שני צדדים, של 'אתערותא דלתתא' ו'אתערותא דלעילא'. אנו פועלים כאן בעולם, ובכך מביאים להשפעה מלמעלה: 'תנו רבנן (ויקרא יא, מד) "והתקדשתם והייתם קדושים", אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה. מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא' (יומא לט,א). כך תחילת השנה של האדם היא בתשרי (ר"ה) ולכן בו אנו מתקדשים במעשינו ע"י הסוכות, ובעקבות זה בא בפסח השפעה מלמעלה עלינו (שהיינו במצרים במ"ט שערי טומאה, וה' הוא שפעל להוציאנו), כמו שהאבות קשורים ליציאתם מצרים ("ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" [שמות ב,כד]), שהם התקדשו בזמנם, שזה קודם ליציאת ממצרים. מצד שני, מצד חודשי הבריאה בפועל (העולם שמתגלה במציאות) העולם מתחיל בניסן, לכן ההתגלות בעולם היא שאנו כאומה קודם יצאנו ממצרים, ואח"כ קיבלנו את א"י. קודם פסח ואח"כ סוכות, וכך בפסח התנתקנו מהגויים, יצאנו ממצרים (התנתקנו מהטומאה שלהם), ובסוכות אנו חוזרים אחרי שאנו עם קדוש, ומתחברים קצת חזרה לאומות, שמקריבים בשבילם (סוכה נה,ב), מרימים אותם בקדושה, ומתקנים את כל העולם בקדושה. לכן בפסח ובסוכות יש מצוה בלילה הראשון לאכול כזית לחם/מצה, לומר שהאוכל שהוא הדבר הגשמי, המשותף לנו ולבהמות, ובכ"ז יש הבדל גדול, שאנו מקדשים את האוכל וגורמים השפעה בעולם שהכול יהיה קודש, כך שבסוף גם אכילתם של הגויים תהיה קשורה בקודש. כעין הנאמר לרבקה "שני גיים [גוים] בבטנך" (בראשית כה,כג) שזה רבי ואנטונינוס: '"ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. דאמר מר: צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך מאכל, קישות מרחיב מעיים' (ע"ז יא,א). ומסביר היהודי הקדוש שהכוונה במהפך ומחתך, זה שרבי היה מחתך אותיות מאכל ל'אם-כל', שהכוונה שהיה בורא ע"י אכילתו נשמה שבוראת מלאכים, ואנטונינוס הגיע לדרגה של מהפך אותיות מאכל ל'מלאך', שהיה בורא מלאכים באכילתו. ומרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר ('תורת המקרא' "תולדות") שהיה שפע בעולם, שהיה צנון גם בקיץ וכו' כיון שרבי אסף את המשניות ואנטונינוס עזר לו (ראה שם). נראה ששני ההסברים לדרשת חז"ל זו, זה דבר אחד, שע"י החיבור והעזרה של הגוי ליהודי באה קדושה בעולם, ע"י שניהם יחד, שכל העולם מתקדש בכך. דבר זה יתגלה לעתיד לבא, כשיפסק הטומאה, שכיום יש היפוך בין עשיו ויעקב, שגם הוא נדרש בפס' הזה, שכשזה עולה זה יורד: 'קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן. אל תאמן. ישבו שתיהן. אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי. תאמן. שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). לכן לעתיד כשיעקב יכלה את הטומאה, שימחה עמלק וינוצח עשיו, תבוא הקדושה, ותתגלה דרך היהודים שמשפיעים על הגויים קדושה (כשכמובן היהודים בעלי מעלת קדושה ותיקון גדול יותר, כמו רבי מאנטונינוס), שזהו סוכות שהוא חג כנגד לעתיד לבא (ראה ב'מועדי ישראל', בסוכות). כך פסח זהו מעלת ישראל עצמם, שהגויים לא מזיקים לנו ומשפיעים עלינו לרעה, ואילו סוכות זהו השלב הבא, שאנו משפיעים על האומות להתקדש, ולתקן את העולם כולו (וגם אז אין לתת לגוי להיכנס לסוכה, כיון שאינם מתערבים בנו, אלא מושפעים מאתנו).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע