זמני ישיבת הסנהדרין

נכתב על ידי יניב ב-11/10/2017

 

'תניא אמר רבי יוסי: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל. אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית. ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה. ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל. הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין שבעירן. אם שמעו אמרו להן, ואם לאו באין לזה שסמוך לעירן. אם שמעו אמרו להם, ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית. אם שמעו אמרו להם, ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה, ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי. אם שמעו אמרו להם, ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית, ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים' וכו' (סנהדרין פח,ב). מודגש כאן שהסנהדרין יושבים בלשכת הגזית מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. למה דווקא בשעות אלו?בפשטות בא לומר שיושבים יותר זמן משאר הבי"ד שנאמרו קודם, אולי כיון שלקח זמן עד שמעבירים דרך שאר בתי הדין, ולכן כיון שתפקידם למנוע מחלוקות בישראל, אז הם יושבים יותר זמן כדי שכשיגיע אליהם לאחר שאר הבי"ד עדיין הם ימשכו לשבת בדין. שהרי על סתם בי"ד נאמר: 'עד מתי יושבין בדין? אמר רב ששת: עד זמן סעודה. אמר רב חמא: מאי קרא? דכתיב (קהלת י, טז) "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי" בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין' (שבת י,א). ממילא שאר הבי"ד היו יושבים עד הצהרים (כמו שמובא בהמשך: 'ששית מאכל ת"ח' הרי שאז זהו זמן הסעודה). אולי אפשר עוד, שקודם נאמר בשבת: '...תנא להו רב חייא בר רב מדפתי: (שמות יח, יג) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"'. שלעניין סתם בי"ד לומדים מהדרשה שזה לא עד הערב ממש, ולכן כבר מהצהרים הם קמים מהדין. אבל בסנהדרין שהם יותר בעלי מעלה, ואף דומים למשה, כיון שממשה ניתן רוה"ק והכוח לסנהדרין: "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים" (במדבר יא,כה). ובפרט שעליהם נאמר: “ונשאו אתך במשא העם" (במדבר יא,יז). '"ונשאו אתך" - התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני שהם טרחנים וסרבנים' (רש"י). לכן עליהם לעמול יותר קשה (משאר בי"ד - שרי עשרות וכו', שמשה העמיד בעקבות עצת יתרו) ולכן הסנהדרין לא קמים כשאר בי"ד בצהרים בשל הקושי לדון כ"ך הרבה, כמו שמובא בשבת: 'רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש לבייהו' 'ולשון חלש לבייהו לשון תענית הוא, שלא סעדו כל היום. תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולידון כל היום, אלא מקצת היום. ומה שאמר מן הבקר עד הערב מדרש הוא, שחשוב הדבר כמעשה בראשית שנאמר בו ערב ובוקר' (רש"י). ממילא כיון שצריכים יותר לטרוח אז לא מקלים כ"ך להפסיק בצהרים, ולא דורשים לגמרי לדרשה כמעשה בראשית, אלא על הסנהדרין לדון עד התמיד של בין הערבים, שבכך דומה להעמדת משה "עד הערב", שע"י התמיד של בין הערבים הוא כעין ערב. אולי אפשר שבסנהדרין מקפידים לשבת יותר זמן, וגם בשל ריבוי הת"ח נוח להם להשאר יותר זמן. אולם צריך שלא יהיה מוגזם שאחרת יתחלשו ודינם לא יהיה כראוי, לכן עשו זאת עד תמיד של בין ערבים, שאז כבר נחלשים ופחות עירניים לאחר כ"ך הרבה זמן, ולכן אז קמו. אולי אפשר שהשוו את זמן ישיבתם לזמני הקורבנות, כיון שהסנהדרין אחראים על שימור התורה בבנ"י, לכן באים לרמז על מעלת התורה שהיא כקרבנות. כמו שמובא בגמ': '"שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי "בלילות”? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה... אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א). לכן מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים, שכל הקרבנות מוקרבים ביניהם (לא לפני של שחר ולא אחרי של בין הערבים), ולכן בדימוי ישיבתם לזמני הקרבנות, הם מבטאים בזה את החיבור שבין לימוד התורה להקרבת הקרבנות. עוד נראה שבמשכן הקריבו קרבנות, ובמשכן היה גם כעין המשך למתן תורה, שה' ציוה את משה מה ללמד את בנ"י לעשיה. זה לא שני דברים נפרדים, אלא הקרבנות קשורים בעניינם גם כדי למנוע מהליכה אחר ע"ז (כשיטת הרמב"ם הידועה [וודאי שגם הרמב”ם מסכים שזו לא הסיבה היחידה, שהרי מודה שלעתיד יתבטל יצה”ר, ובכ”ז ימשיכו בעבודת הקורבנות במקדש השלישי]) ולכן המשכן קשור לתיקון העגל. העגל פגם במעמד מתן תורה, שלכן נשברו הלוחות כדי שלא יתחייבו בנ"י במצוות (ילקו"ש רמז תשמ). לכן המשכן הוא הראיה שה' סלח על העגל: '"אלה פקודי המשכן משכן העדות" עדות לכל באי העולם, שנמחל להם על מעשה העגל' (תנחומא "פקודי" סימן ו) שבו קשר למניעת ע"ז (כעגל), ולכן בו יש המשך למתן תורה לישראל (ולכן גם הסליחה על העגל נתנה ביוה"כ, וזה קשור למתן הלוחות השניים: 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב. וראה ברש"י ד”ה 'שניתנו'] שיש קשר בין הסליחה על העגל למתן התורה לנו. ומיד אחרי יוה"כ נאמר לבנות את המשכן [רש"י. שמות לא,יח] כי כפרת העגל שבמשכן קשור לתורה שנתנה לנו). לכן כיון שהתורה והמשכן קשורים, לכן הסנהדרין שמייצגים את התורה בישראל, משווים עצמם עם זמני הקורבנות שבמשכן (שהם מרחיקים מע"ז כעגל). אולי גם הסנהדרין יושבים בזמני הקרבנות, כדי לבטא בזה את מעלת התורה, שהיא מחברת שמים וארץ, כמו הקרבנות. שזהו: '"שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי בלילות? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. (דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל" א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם... אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה, ולא חטאת, ולא מנחה, ולא אשם. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א). שבאים לבטא את מעלת התורה שהיא מחברת שמים וארץ כעין הקורבנות, ולכן בלימוד תורה כאילו מקריבים קורבנות ועסוקים בעבודה (ר' יוחנן ור' יצחק), ולכן לא צריכים קרבנות (רבא) כי מחברים שמים וארץ כעין קורבן. זהו שלמדו שמיכאל מקריב קורבנות בשמים (רב), שזה: 'יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים' (תוס' ד"ה 'ומיכאל'), שמחבר את הצדיקים שהם בעולם לקורבן בשמים, שמחבר שמים וארץ, וזה ע"י שהת"ח עוסקים בהלכות עבודה ולכן נחשב כמו שנבנה מקדש בעולם (ר' יוחנן), שמחבר שמים וארץ, וכך יכול מיכאל לחבר בשמים כעין קורבנות ממש (ולכן שניהם למדו על אותו הפס'). אולי אפשר שהמשכן הוא כנגד בריאת העולם: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”, וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמות כו ז). בשני, "יהי רקיע”, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים”. ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים”. ובמשכן כתיב "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים”. ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף”. ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. ובמשכן, "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה" (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (בראשית א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, "ויכולו השמים והארץ”. ובמשכן כתיב, "ותכל כל עבודת”... ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ? אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דברים ל יט), אף משכן עדות לישראל, שנאמר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות”. לכך נאמר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" וגו'.' (תנחומא "פקודי" סימן ב) ממילא המשכן הוא כנגד מעשה שמים וארץ, כיון שהוא מקדש את העולם ומתקנו, ולכן כעין מחדש את הבריאה בקודש. אותו דבר נעשה ע"י התורה, שהיא מלווה את האדם בכל מעשיו בעולם, על דבר ודבר, ובכך מתקנת את העולם. לכן '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). שכל הבריאה בשביל בנ"י והתורה, שאנחנו מקדשים את הבריאה כולה ע"י התורה. לכן גם בתנחומא סיים שהמשכן שקול כשמים וארץ המעידים בישראל שישמרו את המצוות. לכן כיון שיש קשר בין התורה למשכן (ושורש המשכן בקה"ק, שם הארון עם הלוחות), לכן מחברים לזמני עבודת המקדש, שזה ע"פ התמידים שבכל יום, כמו בריאת העולם ע"פ הימים.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע