מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו

נכתב על ידי ברוך עינב ב-4/12/2017

בס"ד


ישנם שני פירושים שונים שמתארים את שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ככתוב בפסוק: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד) ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, ולעומת זאת לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בצוארו, כפי שדורשים חז"ל אל תקרי "וישקהו" אלא "וישכהו" כנלמד מהמסורת לכתוב נקודה מעל לכל אחת מאותיות המילה בספר התורה, אלא שאז עשה אלוקים נס כשהקשה את צוארו של יעקב והפכו לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו.


חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים בזהירות רבה מאחר ולא ראיתי מקור לכך. כולם מכירים את המושג "חיבוק דב" שמתיחס לאדם בעל כונה טובה שיכול להציק ואף להזיק לצד השני אם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע כשמערכת האיזונים ותפיסת העולם שלו אינן מצד האמת.


יעקב אבינו ידע היטב שאם עשו יגור לצדו בשכנות הוא ירעיל את כל סובביו באמצעות מעשיו הרעים, דעותיו המשובשות ואורחות חייו המקולקלים, כשיכולות להיות לכך השלכות הרסניות שתשפענה על כל 12 שבטי ישראל הקדושים והטהורים לדורי דורות, אף אם עשו ירעיף כלפי יעקב ובני ביתו חום, אהבה ואחדות ברמה הגבוהה ביותר עפ"י סולם הערכים שלו, אלא שהסולם הזה רעוע, שקרי וטמא, ואין לך נשיכה גדולה ומכת מוות קטלנית יותר מזו עפ"י קליטת מציאות שמיושרת לאמת האלוקית.


גם היוונים לא רצו להרוג את הגוף של היהודים כי אם את נשמתם בכך שרצו לנתקם מבורא עולם ומהתורה הקדושה שמהוים את המקור והשורשים שבלעדיהם לעם ישראל אין חיים, וזה הרבה יותר גרוע מתכניתו הנבזית של המן הרשע י"ש שרצה להרוג רק את הגוף של ישראל, שהרי עיקר האדם הוא נשמתו האינסופית שנפח ד' בקרבו שהיא חלק אלוקה ממעל וחצובה היא מתחת כסא הכבוד, כשכל נזק לגוף הוא זמני גם אם הוא נהרג, מאחר ונשמתו יכולה לחזור בגלגול ולהמשיך את התיקון שלה כמו שהיה בשואה שלא השפיעה על מספר היהודים שמבטאת את מספר הנשמות האלוקיות שפועלות בעולם בכל עת ועת, בדומה לאדם שמוריד חליפה אחת ולובש אחרת וממשיך הלאה בחייו מבלי לעשות מכך עניין, ולעומת זאת כל נזק שמשפיע על הנשמה הוא לאין ערוך הרבה יותר חריף ומשמעותי מאחר והוא מתבטא במושג של נצח ואינסוף.


אם עשו היה מעורר השראה שלילית על 12 שבטי-יה שהיתה גורמת להם לצאת לתרבות רעה, להתקרר בעבודת ד' שלהם, להיחלש באהבה, דבקות, אמונה ובטחון בבוראם או לרדת בדרגתם הרוחנית כהוא זה, המשמעות האמיתית היתה כאילו הרג את יעקב יחד עם כל יוצאי חלציו שמהוים את עם הנצח ישראל, ולכן יעקב אבינו לא רצה להתחבר לעשו הרשע בשום אופן למרות שהיה אחיו היחיד ואף היה מוכן להילחם איתו עבור זה בכל הכח אם היה בכך צורך.


לפי הסברה הזאת נסיונו של עשו לחבק ולנשק את אחיו התאום, אף אם היה מלא באהבה וגעגועים כפי שמתואר בפירוש הראשון, מסמל את הצעתו של עשו לגור איתו בשכנות ולהיות בקשר רציף וחזק עמו, שביטאה את רצונו לדרדר אותו לשפל המדרגה ובסופו של דבר לנתק אותו ממקור החיים ולרצוח אותו, כי אין לך יותר מת מאדם שרחוק מבוראו ותורתו הקדושה גם אם כלפי חוץ נראה שהוא נושם, אוכל, עובד וצוחק. להבדיל, יש לא מעט רובוטים מתוכנתים שיכולים לחקות חלק גדול מהפעולות האנושיות האלה ועדיין אף בר דעת לא יגדיר זאת כחיים אמיתיים.


התקשות צוארו של יעקב עפ"י הפירוש השני והפיכתו לשיש באופן על טבעי מסמלת את סירובו של יעקב להצעתו הרעה של עשו, התבצרותו החד משמעית בצדקת דרכו, ודבקותו באלוקים ובדרך המלך בה צעד בבטחון מוחלט. העובדה ששיניו של עשו נשברו מהמהלך מסמלת את הכשלון של כל תכניותיו הזדוניות ורצונותיו הפסולים של עשו כלפי אחיו וכל העם הנבחר שיצא ממנו, מאחר והרשע רצה לטרוף את נשמת ישראל ללא כל הצלחה בזמן שהצדיק דבק בקונו כשהוא חמוש באמונה ובטחון, נחישות ועצמה רוחנית ופנימית, ואף היה מוכן למסור נפשו על כך, ועל השפעת ההורים על כל יוצאי חלציהם ניתן ללמוד גם מהפסוק: "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח; יחזקאל יח, ב) אעפ"י שהמציאות הזאת עתידה להשתנות כפי שנלמד מדברי הנביאים.


ניתן לראות מכאן ראיה נפלאה נוספת לעובדה שבמהלך חייו פועל היהודי במקביל בארבעה אולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) ומכאן שלא תמיד צעד שבעולם העשיה שלנו נראה טוב במבט שטחי לעיני בשר ודם הוא אכן כזה עפ"י הראיה האלוקית ואף עלול לגרום לנזק בעולמות העליונים כמו ילד שמקבל במתנה סמארטפון עם גישה לאינטרנט ובכך גם את הגישה למקומות הגרועים והשפלים ביותר שיש בעולם. היש לך אכזריות גדולה מזו? אם זאת מתנה אז מהו עונש? ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הוא דוגמא מצוינת למצב ההפוך, מאחר והוא הרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ובמציאות הגשמית זה יכול להתפרש כעבירה חמורה, אך בפועל הוא עשה את אחד ממעשי הגבורה המפוארים ביותר שמתוארים בתנ"ך, שפעל תיקון אדיר בכל העולמות ואף הציל את כל עם ישראל מגזירה קשה שהיתה מתוחה עליו ועשה שלום בין ד' יתברך לעמו הנבחר, כפי שמוסבר באריכות במאמר: "פרשת 'פינחס' - מבט פנימי".


גם כשמגיעים בהגדה של פסח לרשע בדומה למפגש בן יעקב ועשו אנו אומרים: "ואף אתה הכהה את שיניו" כשהכונה להעמיד אותו על טעויותיו, לספק תשובות לכל שאלותיו, שנאמר: "דע מה שתשיב לאפיקורוס", להסביר וללמד אותו בנועם על מציאות הבורא וחשיבות התורה ולהוכיח אותו והכל לפי העניין.


על הפסוק "מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה" (במדבר ג, כט) פירש"י: "וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו שנמשכו עמהם במחלוקתם", ולעומת זאת על הפסוק: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו" (שם ג, לח) פירש"י: "וסמוכין להם דגל מחנה יהודה והחונים עליו יששכר וזבולן, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה נעשו גדולים בתורה, שנאמר: "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס, ט), "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה" (דברי הימים א יב, לב) מאתים ראשי סנהדראות, ומזבולן מושכים בשבט סופר (שופטים ה, יד)".


"נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת" (אבות א, ז), וגם: "צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן רָע" (שם ב, ט), כשבדומה לקרינה אלקטרומגנטית גם הקירות אינם יכולים למנוע מההשפעה השלילית של שכניו הרשעים מלזלוג לביתו מעצם השכנות עמם אף אם לא נוהג להחליף איתם ולו מילה אחת.


יתכן לומר שהסיבה האמיתית לכך שבסופו של דבר עשו לא הרג את יעקב ברובד הגופני היתה שהרי היה ידוע לכל, עפ"י נבואתה של רבקה אמם, ששני האחים ימותו באותו יום כפי שאכן קרה, ולכן הוא פשוט לא רצה לסכן בכך את חייו.


ניתן לראות כיצד השפיעה החלטתו האמיצה והחכמה של יעקב אבינו ע"ה על כל עם ישראל מאז ולמשך כל הדורות בצורה ששמרה על חיינו, נשמתנו ונצחיותנו, והשרישה בקרבנו את התכונה שגורמת לנו להתרחק מכל השקר, הטומאה והרשע ולדבוק באמת, בחכמה ובקדושה ומעל הכל ב-ד' יתברך ובתורתו הקדושה. ולכן לפני שאנחנו מכניסים אדם או עניין מסוים הביתה או מתחברים אליו בצורה כזאת או אחרת עלינו ללמוד מיעקב אע"ה להיות אחראים, לחשוב היטב ולקחת בחשבון את כל התולדות העתידיות שיכולות להיות לצעד הזה על כל יוצאי חלצינו לדורי דורות, ואחד הדברים שמבטאים חינוך, דאגה ואהבה אמיתיים מצד ההורים מתבטאים דרך הזהירות בנושא הרגיש הזה. כשסיפרתי את החידוש הזה לרב מאיר ג'וליאן הוא הוסיף דבר נפלא ש"שכן" אותיות "נשך" עכ"ד. ואף מכאן ניתן ללמוד עד כמה אנו צריכים להיזהר מאנשים ודברים שהשכנות, הקרבה והחיבור אליהם עלולים להפוך לנשיכה הרסנית. אין סיבה שאנשים יתקינו אזעקות ומערכות הגנה משוכללות בבתים, במכוניות ומחשבים שליהם בזמן שאת עצמם הם הופכים להפקר, כשכל עובר אורח יכול לקבל גישה חופשית איתה הוא יכול לקלקל את דעותיהם ולשבש את תפיסת עולמם ובכך למעשה לסכן את כל חיי העולם הבא שלהם. ישתבח שמך לעד אבינו מלכנו. איזה עם מדהים ונפלא בראת.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע