"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו... ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ,טו-כא). '"וישב יוסף מצרימה" וגו' ר' לוי ור' יצחק, ר' לוי אמר: שלא זמנן לסעודה. א"ר תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, אמר לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן. והן לא אמרו כן, אלא לו ישטמנו יוסף. רבי יצחק אמר: הלך והציץ באותו הבור. א"ר תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן, אלא לו ישטמנו יוסף' (ב"ר ק,ח). נראה ששתי הדרשות נצרכות, כיון שאם רק היו רואים את יוסף עובר דרך הבור, יבינו שזה בשביל הברכה, ואם רק היה לא מקרבם, היו חושבים שזה לכבודם או שצרכי המלכות לא נותנים לו זמן פנוי לשבת איתם. אבל כיון שראו שעבר דרך הבור, ואח"כ החל למעט לזמנם לסעודה, התחילו לחשוב שזה קשור בזה, ולכן אז חששו שעכשיו עולה אצלו הטינה על מעשיהם. אולי זהו "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך" (פס' יז) שיש בקשת מחילה ל"פשע אחיך" רמז שלא מקרבם אליו כקודם, ויש "לפשע אלקי אביך" רמז לבור שהלך לברך שם את ה' על הנס שעשה לו. שרמזו לו כעין שיעקב ראה מראש ברוה"ק מה שיהיה, שיתרחק מהם בהקשר לשני אלו, ולכן ביקש מראש שיסלח להם. ובמה ניחמם? '"וינחם אותם וידבר על לבם" אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב, ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?' (מגילה טז,ב). במדרש מופיע בהרחבה יתרה: '… אלא אמר דברים שהן מתקבלין על הלב: ומה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד יכול לכבות עשרה נרות? בכך נחמן. ד"א, במה ניחמן? אמר להם: אתם נמשלתם ככוכבי השמים, היאך אני יכול לכלות כוכבי השמים? אתם נמשלתם כעפר ארץ, היאך אני יכול לכלות עפר הארץ? אתם נמשלתם לחול הים, היאך אני יכול לכלות חול הים? ד"א במה ניחמן? אמר להם: היאך אני יכול להיעשות אנטריקוס לאבא, אבא מוליד ואני קובר?! היאך אני יכול להעשות אנטריקום להקב"ה, הקב"ה מברך ואני ממעט?! אתם נמשלתם הגוף ואני הראש, שנאמר "ולקדקד נזיר אחיו" אם אין הגוף קיים על מה הראש מולך? בכך ניחמן. ד"א במה ניחמן? אמר להם: עד שלא באתם בכאן היו קורין אותי עבד, וכשבאתם לכאן הודעתם הוגניס שלי, ואם אני מאבד אתכם נמצאתי מאבד הוגניס שלי. ד"א, אם אני מאבד אתכם המצריים מורדים בי, ואומרין: עם אחיו לא שמר ברית ועמנו הוא שומרו? כך ניחמן. ד"א במה ניחמן? אמר להן: אם אני מאבד אתכם אני שקרן לפני המצריים, ויאמרו ראו העבד הזה, ראה כת של בחורים ואמר אחיהן, ולא היו אחיו. תדע לך שהוא כך, שהרי בסוף בקש עליהן עילה והרגן. לכך ניחמן'  (משנת רבי אליעזר פרשה שביעית [בב”ר ק,ח נאמר בדומה לזה, אבל עם שינויים]). נראה שלא במקרה הביאו ששה דברים שאמר (חלוקה לפי חילוקים של 'ד"א'), כיון שרמז בזה על ששת ימי המעשה בבריאה, לומר שכל העולם תלוי בישראל (“בראשית" בשביל ישראל שנקראו "ראשית" [רש"י בראשית א,א]), לכן ודאי שלא יכלם, שזה נגד רצון ה' בבריאת כל העולם. לכן בדבר השני והשלישי יש שלושה בכל אחד מהם, כך שמתווסף עוד 4, שיחד זהו עשרה, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, וכנגד הדיברות שיקבלו בעתיד, שהתורה קשורה לישראל, וכל העולם עומד על כך ונברא לשם כך, ולכן ודאי שאין לו מקום לכלותם. הדבר הראשון הוא משל הנרות, כנגד האור שנברא ביום הראשון. הדבר השני הוא המשלתם לכוכבי שמים, לעפר הארץ ולחול הים, כרמז ליום השני שנברא הרקיע והובדלו מים עליונים מתחתונים, זהו שמים וארץ, וחול הים כרמז למים. הדבר השלישי הוא שאינו יכול להתנגד לה' ולאביו ולגוף שהוא הראש שלו, שזה רמז ליום השלישי בו נקוו המים לימים, נראתה הארץ ויצא הצומח (כנגדם הביא שלושה דברים שאינו מתנגד), והצומח נעשה שלא כרצון ה' שבראו (שה' אמר "עץ פרי עשה פרי" ויצא "עץ עשה פרי"). לכן רמז בהתנגדות לה', ורמז באביו כעין העץ שהוא אבי הפרי (והעץ ופריו חלוקים בטעמם- כעין מנוגדים זה מזה), וראש מול הגוף כרמז לעצים- ע"י עץ הדעת (שקשור לראש – דעת). דבר רביעי הביא שהם היחוס שלו, כנגד יום רביעי שבו המאורות, והשמש מאיר לירח, כך גם אחיו משפיעים עליו שלא יקרא עבד (ובכך כעין מאירים את שבחו). דבר חמישי הביא שהמצרים ימרדו בו, כנגד שביום החמישי נבראו התנינים הגדולים וה' הרג את הנקבה שאחרת העולם היה נחרב (רש"י. בראשית א,כא), שזהו כעין שהמצרים ימרדו בו (ויביאו בכך לחורבן) ויהרגוהו. דבר שישי שהביא זה שיאמרו שמצא סתם אנשים, כנגד יום שישי שבו נברא האדם. כנגד יום שבת לא אמר דוגמה, כי לא נברא כלום, אולם ברור ששבת זה כנגד הקדושה בעולם ולהתעלות הנשמה, שזהו כעין בכי יוסף, שמראה שיש בו נשמה גדולה וקדושה-יוסף הצדיק, ולא חשב לרגע לנקום בהם. אולי אפשר שאמר ששה דברים, כנגד האחים, שהכי הרבה בנים היו ללאה-ששה, ולכן כנגד זה אמר ששה (ובני שאר האמהות כלולים בתוך הששה [בראשון ובשני]). לכן בשני והשלישי אמר כמה דברים, כיון שזה כנגד שמעון ולוי, שהם היו אלו שיעצו להרגו (רש"י. בראשית מט,ה) ולכן בהם ריבה דברי ניחומים כדי להרגיעם (ושלושה דברים כעין חזקה בדבר, שחזק אצלו הדבר שלא יבוא להזיקם). אולי למדו לששה דברים כנגד ביטויי יוסף, שנאמר "ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם", שראו כאן כעין רמז לאמירה של ששה דברים: א. "אל תיראו כי התחת אלקים אני?”. ב. "ואתם חשבתם... להחיות עם רב”. ג. "ועתה אל תיראו”. ד. "אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם”. ה. "וינחם אותם”. ו. "וידבר על לבם”. (אולי בפירוט נאמרו עשרה דברים [בששת החלקים שאמר לנחמם] כנגד מספר האותיות ב-"וידבר על לבם", שעל זה דרשו את הדברים שאמר יוסף ['וכי יש  אדם יכול לדבר על הלב? אלא אמר להן דברים שהן מתקבלין על הלב' וכו']).