לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת בשלח

יד,ט-י: וירפו מצרים אחריהם וישיגו אותם ... וייראו מאד: האם כל העם המצרי רדף, או רק הצבא, ומדוע יראו, הרי הובטח להם יציאה ביד רמה? הנצי"ב: "היינו המון המצרים. 'אחריהם': אחרי פרעה וחילו ... רדפו (המון המצרים) ליקח את אשר להם (שהשאילו לעבריים) ...  ראו כל ישראל אשר 'מצרים נוסע אחריהם', מה שלא עלה על דעתם (כי ראו רק את פרעה וצבאו), על כן 'וייראו מאד'". יש שלבים בתכנון מבצע גדול, והייראה היא שלב בביצוע, כי כשתבוא ההצלה, גם הייראה תובן כשלב בנס. ולכן כתוב אחר כך: 'ואתם תחרישן' (פסוק יד), ללמד שאין להם לירוא מכל המון מצרים.

טו,א: אז ישיר משה: מה הכוונה ב'אז'? הנצי"ב: "כאשר הגיעו לגמר הצלה – אז הודו לה', ולא בתחילת בואם אל הים. ... שהיא תחילת גאולה (ולכן 'ישיר' בעתיד)". סבלנות, גם כשאנו בתהליך של גאולה, כמו בימינו. סבלנות! השירה – בסוף הדרך, עם הגאולה השלימה. בקרוב. ולכן כתוב בהמשך (פסוק ט"ו) "אז נבהלו אלופי אדום", הכוונה לפי הנצי"ב: לבסוף, בהגיעם לאדום בסמוך לכניסה (לארץ) – סרה הבהלה", ולא קודם, לכן גם כאן כתוב 'אז', בסוף התהליך.

טו,כז: ויבואו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים: מדוע הסיפור של המים באילים בא אחרי סיפור המים במרה? הנצי"ב: "ניתנה להם במרה מידת הצמצום וההסתפקות, כך ניתנו להם אחר שעסקו בתורה (במרה) – באילים שתים עשרה עינות מים, והוא בריווח גדול". חינוך דרך סיפורי התורה, שלימוד תורה מביא לרווח אישי.

יז,ג: למה זה העליתונו ממצרים להמית אותי ואת בני: מדוע עוברים מלשון רבים (העליתונו) ללשון יחיד (אותי ות בני)? הנצי"ב: "החלו בלשון רבים 'העליתונו' היינו כל הקהל, וסיימו בלשון יחיד 'להמית אותי' היינו כל יחיד המתלונן על עצמו". למנהיג יש אחריות לאומית, ויש אחריות אישית.