"ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו" וגו' (אסתר ב,טז) אסתר נילקחת- בעל כרחה אל בית המלך. זה דומה למרדכי ולשרה. על מרדכי נאמר: "אשר הגלה מירושלים" (שם,ו) בעל כורחו. שניהם קשורים יחד בהיותם שם בעל כורחם, אולם נראה שבא לרמז שהזכות של בחירת אסתר למלכה, שבהמשך יציל את היהודים, קשור לכוח א"י, שמרדכי מייצג את כוח א"י שלכן מודגש היותו קשור לא"י. מרדכי מצווה לאסתר שלא לומר מי היא: “אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו" (שם,כ) והמגילה מחברת זאת לכך שאסתר מתנהגת באמונה כמו כשהייתה אתו, שהכוונה '"כאשר היתה באמנה אתו" אמר רבה בר לימא משמיה דרב: שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש, וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי' (מגילה יג,ב) הרי שהכוונה שזה קשור לאישות למרדכי. נראה שזה בא לרמז על קשר לשרה שהייתה אשתו של אברהם, וגם היא נלקחה אל בית המלך, וגם לה אברהם אמר שלא תגיד שהיא אשתו, כעין שמרדכי אמר לאסתר לא תאמר פרטים עליה (אצל שרה זה היה כבר בדרך למצרים, כך גם כאן זה היה עוד קודם להגיעה לאחשורוש, שכבר כשנילקחה ציוה עליה מרדכי). וכבר מובא בחז"ל שאסתר קשורה לשרה: 'ר' עקיבא היה יושב ודורש, ונתנמנמו התלמידים. בעא לערערה יתהון. אמר: מה זכתה אסתר למלוך על "שבע ועשרים ומאה מדינה"? אלא כך אמר הקב"ה: תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה' (אסת"ר א,ח). הרי שר"ע דרש שיש קשר בין מלכות אסתר לשרה. אולם מהו הקשר בניהם? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (ב'תורת המקרא' “לך לך") שהסיבה שאברהם לקח איתו את שרה למצרים היה כדי להפיץ את שם ה' בעולם. לכן זה דומה לכאן שבעקבות פורים נעשה קידוש ה' גדול בעולם, עד ש"ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח,יז) נראה שהכוונה (בנוסף לפחד היהודים ממש, שאולי הזיקו קודם ליהודים, ולכן חשבו שרק ע"י גיור יוכלו להינצל ממעשיהם שעשו קודם) שפחדו מהיהודים מצד יראת האמת, שהבינו את האמת שביהדות, ולכן אצל מרדכי ואסתר זהו כמו אצל אברהם ושרה שגיירו גרים (ב"ר לט,יד). בנוסף ע"י מקרה פורים קיבלו את התורה מרצון (שבת פח,א) וזהו כעין אצל שרה ואברהם שלומדים מהם על לימוד תורה: 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (סנהדרין צט,ב). שבשני אלו (גיור ותורה) קשורים מרדכי ואסתר לאברהם ושרה, ובשני אלו קשורים לגילוי ה' בעולם, שהתורה זהו גילוי רצון ה' בעולם, ואחת מתוצאות גילוי ה' זה יראת ה' לגוים, ובאתם לגיור בעקבותיו. וכן משמע מחז"ל: 'וי"א שהיה שקול כאברהם בדורו. מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא. הה"ד (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה, הה"ד (אסתר ח, יז): "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו, ולפיכך נקרא יהודי דכתיב "אִישׁ יְהוּדִי" אל תקרי יהודי אלא יחידי' (אסת"ר ו,ב). מרדכי יחידי, כעין אברהם [שנאמר עליו: "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג,כד), וכן] '"ויגד לאברם העברי"... רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב"ר מב,ח). ממילא לכן אברהם ושרה דומים למרדכי ואסתר. נראה שמאברהם ושרה יצא יצחק, שהוא הנבחר שממשיך מהם, וממנו יצאו עשו ויעקב, ולכן עכשיו מתנגשים מרדכי מיעקב, והמן מעשו, מי הנבחר ביניהם. המן העמלקי הוא נגד התורה, ולכן אומר "ודתיהם שנות מכל עם" (אסתר ג,ח) שזה מפריע לו, לכן כהיפוך לו בנ"י קיבלו את התורה ברצון, כעין מתן תורה מחודש מרצון. עניין התורה מרומז ב"ליהודים היתה אורה" וגו' (אסתר ח,טז).'אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור"' וכו' (מגילה טז,ב), ולכן ע"י התורה מתגלה גילוי ה' כראוי, ולכן לאחריו נאמר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח,יז). האור זה תורה, וזה גם מרמז על כוח אברהם: 'אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה. "ויאמר אלקים יהי אור" - זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא): "מי העיר ממזרח צדק" וגו'. אל תקרא העיר, אלא האיר' וכו' (ב"ר ב,ג). שמאברהם החל זמן התורה בעולם (ע"ז ט,א) ומאיר לעולם כולו, עד גילויו גם בימי מרדכי. לאבות ה' היה נגלה בדרך הטבע (ראה ב'תורת המקרא' “וירא" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כך גם בזמן מרדכי ה' התגלה בפורים בדרך הטבע, ולא בניסים על טבעיים. המן התנגד לתורה, והפיל פור, כנגד תפיסתו שהכל מקריות, כאבותיו: “אשר קרך בדרך" (דברים כה,יח) 'לשון מקרה' (רש"י). לכן את הנזק לישראל רצה לעשות דרך הטלת פור כמקריות, כמו שאבותיו העמלקים הזיקו לישראל ע"י שכאילו במקרה קרה כך. לכן ה' דווקא התגלה בדרך הטבע, שחיצונית נראה כעין מקרה, אבל מתברר שהכל מה' (ש'אלקים' בגימטריה 'הטבע', שה' מתגלה דרך הטבע). המן מפיל דווקא על יום אחד, למה לא תכנן שיקח כמה ימים? כשהפור נופל על אדר המן שמח, כיון שרואה בזה קשור למיתת משה: 'תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב). בפשטות הכוונה שראה בזה קשר למיתה, וכן לביטול כוח סנגורם של ישראל (שמשה היה סנגור גדול לישראל). אולם אפשר שראה בזה רמז לביטול כוח התורה, שחשב שזה שמשה מת בו זה סימן לביטול כוח התורה שמשה הביא בסיני. אולם הוא טעה כיון שמשה גם נולד בו, ומעלת משה התמידית זהו הבאת התורה לעולם, ולכן דווקא זה הוא מה שבולט בחודש זה ע"י משה. ובפרט שמשה מת ביום שנולד, כיון שקויים בו מילוי ימים: '… ומה ת"ל "היום"? היום מלאו ימי ושנותי. ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש, שנאמר (שמות כג, כו) "את מספר ימיך אמלא"' (ר"ה יא,א). יוצא שמיתתו מרמזת על צדקותו, ולכן זה מדגיש את כוח התורה שבו. בכ"א נראה שהמן מדגיש את היפך התורה, לכן גם רצה להשמיד את ישראל ביום אחד, כעין התרסה מול מעלת התורה של בנ"י בעולם מכוח התורה, שכל העולם עומד עלינו, כמו שדרשו: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה, אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). בא המן לזלזל בזה, ולומר שיש כעין יום אחד מיוחד שמלמד את מעלת התורה שבנו בעולם, בא המן ואומר אני ישמיד אתכם מהעולם ביום אחד, ולכן שמח שראה שזה חודש של פטירת משה, כעין פגם בקשר לנתינת התורה (אולי לכן דרשת ר”ל מובאת בסמוך לנאמר 'הדור קיבלוה בימי אחשורוש', שע”י המן מתחזקת אצלנו עניין קבלת התורה, ולכן קיבלו בפורים ברצון, כעין מתן תורה של אותו היום המיוחד. אבל בלי משה [כמו שהמן ראה זאת בקשר לאיבוד קשר למשה], שהיה דרכו דווקא במעל הטבע [ראה ב'תורת המקרא' “וירא”] ובפורים זה היה נס בטבע). לכן דווקא מרדכי הוא שקשור בנס פורים, בשל היות 'מרדכי מיושבי לשכת הגזית' (מגילה יג,ב) שהוא היה מהסנהדרין, מגדולי הדור בתורה. לכן זה מודגש ע"י מקרה בגתן ותרש, ששם התגלה כוחו בעולם ע"י ידיעת השפות בהיותו מהסנהדרין, ודרך זה התגלגל נפילת המן, שמתחיל בלקיחתו את מרדכי על הסוס, בעקבות מקרה בגתן ותרש. אולם כבר קודם למקרה הסוס, ע"פ ציוויו אסתר נכנסת לאחשורוש, על אף ש"כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית" (אסתר ד,יא), ולכן אפילו המן שאחשורוש גידלו מעל כולם לא נכנס לחצר הפנימית, אלא רק "לחצר בית המלך החיצונה" (שם ו,ד), אולם בכ"ז אסתר שומעת לקול ציוויו של מרדכי בהיותו חשוב כאחד מהסנהדרין (שלכן אמר לה שלכך נועדה ומה יקרה לה אם לא תעשה זאת וכו', כעין שקובע איך מתגלגל העולם, שזה מכוח מעלתו כסנהדרין). ומעלת מרדכי היא גם מעלת א"י כמו שאמרנו בהתחלה, לכן לא אומר ר"י שמרדכי מהסנהדרין, אלא מיושבי לשכת הגזית, שמדגיש את המקום- את א"י, כדי להדגיש את מעלתו של מרדכי בהיות בו מעלת תורה וא"י, שלכן דרכו ראויה לבא הישועה. (ולכן גם דרכו מתגלגלת הישועה דרך הטבע, כעין מעלת א"י שיש גילוי ה' דרך הטבע [שה' מתגלה דרך הורדת הגשם הטבעי ע"י שתלוי במעשינו הטובים]). ובו מתגלת התורה בשלמותה, של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג) [ולכן גם התגיירו אצלו, כמו שמובא שם בפס' בישעיהו על הליכת הגוים לה'] ולכן אז קיבלו את התורה מרצון. נראה שגם במספרים שמופיעים במגילה יש קשרים לתורה: המן בונה עץ גבוה "חמשים אמה" (אסתר ה,יד) נראה כנגד מתן תורה שהחג שכנגדו זהו שבועות, שהוא חמישים יום לאחר הפסח. וכן כנגד חמישים שערי בינה שדרכם לומדים תורה. נראה שכנגד זה מתו ביום הראשון בשושן "חמש מאות איש" (שם ט,יב), שזה 50 כפול עשר, כנגד בני המן, שבניו הם ממשיכי כוחו, כך העונש כנגד ממשיכי כוחו (אויבי ישראל) [אולי זה מרומז ב"הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן" מסמיך בני המן לחמש מאות ההרוגים]. (וגם יחד עם עשרת בני המן יוצא ,510 שזהו בגימטריה קטנה 51 שזהו זמן קבלת התורה ביציאת מצרים, שהיה לאחר 51 יום). עוד נראה שמתו 500 כנגד המרחק מהעולם עד הרקיע ('שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה'. יר' ברכות א,א), רמז שהמתים היו מעמלק (ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) לכן 500 כנגד "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז,יד) [עוד אפשר שגם בין רקיע לרקיע ועוביו של רקיע הוא 500, שכך מרמז שבמלחמה בעמלק יש צורך גם לילחם בשמים נגדם (ראה ב'תורת המועדים' 'מלמת עמלק ומלכות ישראל' למרן גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) ולכן מרמז לשמים שגם שם ה' נלחם בכוח עמלק]. עוד אפשר שכמו שאמרנו יש קשר לאברהם והתורה, ויצחק (שמהם יעקב ועשו) נולד בגיל מאה לאברהם ולכן בחיבור לתורה זהו 500 [מאה כפול חמשה חומשים]. המן מציע לתת לאחשורוש "...ועשרת אלפים ככר כסף" וגו' (אסתר ג,ט), נראה שעשר כנגד עשרת הדברות, ואלפים כנגד האות א' ('אלף' רמז לאלפים) שכך תחילת הדברות באות א' – "אנכי". ביום השני הרגו בשושן "שלש מאות איש" (אסתר ט,טו) נראה רמז לשלושת האבות, שנצלנו גם בכוח זכות האבות שלנו (שזה מתבטא גם במהותנו כיהודים שאנו המשך האבות, שלכן ה' הצילנו), וכן הם שמרו על התורה עוד לפני שנתנה, שכך גם בפורים ניצלנו בזכות שאח"כ נקבל את התורה מרצון (כך שכעין עכשיו זה לפני קבלת התורה מרצון [שבקבלת התורה מסיני בנתיים יש בה 'מודעא'], כמו שהאבות קיימו את התורה עוד לפני קבלת התורה). וכן אולי כנגד שלושת ימי הצום, ששבו אז בתשובה. וכן תלו את בני המן, כעין מוות נוסף, וכך זהו כעין שלוש מאות ועוד עשרה, יחד 310: 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א). כך שרומז לצדקות בנ"י, שלכן זכינו להכות בשונאינו, ובפרט לינצל מצרת המוות, כעין לנחול את העולם (ולא לצאת ממנו). בשאר המדינות הרגו "חמשה ושבעים אלף" (אסתר ט,טז) כנגד "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בראשית יב,ד), רמז להליכת אברהם לא"י, שכוח האבות (אברהם) וא"י והתורה (שמיד מובא שם "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שדרשו על זה שגיירו גרים, וכן שכל המלמד את בן חברו תורה כאילו עשאו, שאת זה עשו בחרן, ולכן כעין מלמד על מה שנאמר קודם שיוצא מחרן, קשור גם לעניין הזה שנאמר בו חרן, לתורה, שמקומה הוא בא”י) עזר להצלה בפורים. [וכן הליכת אברהם לא”י, כעין יציאת בנ”י ממצרים לא”י (ויציאת מצרים קשורה במיוחד לאברהם שלו נאמר בברית בין הבתרים על גלות מצרים {ובפרט למ”ד שברית בין הבתרים הייתה כשאברהם היה בן 75}) ובדרך ממצרים עמלק תקף, כך שרומז למחיית עמלק שנעשה בפורים]. מובא שבמגילה יש 166 פס', אולם בפועל יש אצלנו 167, נראה שזה כנגד שעשו דין באויבנו ב127 מדינה, ומלקות הוא ב-39 מכות, ולכן סה”כ יוצא 166, ובתורה נאמר שמלקים ארבעים, ולכן אצלנו יש 167 כיון שהמגילה היא כתורה, רק שנחשב ל-166 כיון שלמעשה הכוונה ל-39 מלקות. ויש במגילה חמשה סדרים, כנגד חמשה חומשי תורה. ויש כמה פעמים המספר שבע במגילה, שהתורה מתחלקת גם לשבעה ספרים (שבת קטז,א), שהמגילה קשורה לתורה (כעין מתן תורה מרצון) ולכן 'צריכה שרטוט כאמיתה של תורה' (מגילה טז,ב).