chiddush logo

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (בראשית לז', א')

נכתב על ידי גיל פרידמן, 28/5/2018

 בס"ד

 

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]


"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (לז', א')

בדוק וראה, כי בתורה כולה, בכל מקום שמופיעה תיבת וַיֵּשֶׁב, לשון ישיבה, אחריה מגיע דבר פורענות או נפילה או מוות. וזהו שנאמר "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה', ז'), היינו לעמל ולא לישיבה בשלווה. וכן ברש"י: ביקש יעקב לישב בשלוה - קפץ עליו רוגזו של יוסף... לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה? (רש"י לז', ב'). ודע, כי לא רק בפסוק זה נאמר, אלא לכל עת ישיבת האדם נמשך הרוגז או הנפילה או אף מוות, כפי שיתבאר בעזר ה' להלן. וראה להלן כל המקומות בתורה שנאמר וַיֵּשֶׁב. ודע כי סוד גדול נוסף טמון בדברים, ראה בסוף דברינו אלה.

 

א.       קין - "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד" (ד' טז'). וכתיב בתריה "וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ" (ד' יז') ומכאן מתגלגלת שושלת קין הנדרשת לגנאי רב (עיין בראשית רבה, וכן כפי שכבר נודע במקורות רבים נוספים).

ב.       דור הפלגה – "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית יא', ב'). וכתיב בתריה "כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ" (יא', ט').

ג.        אברהם – "וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית יא' לא'), וכתיב בתריה "וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן" (שם לב').

ד.       אברהם – "וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (יג' יח'), וכתיב בתריה "וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל... וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט" (בראשית יד' א', יד' יב').

ה.       לוט – "וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה" (יט', ל'), וכתיב בתריה "לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ" (שם לב').

ו.        אברהם – "וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר" (כ', א'), וכתיב בתריה "וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה" (שם ב').

ז.        ישמעאל – "וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר" (כא', כ'), וכתיב בתריה "וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת" (שם), היינו היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים (רש"י שם). ועוד כתיב בתריה "וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (כא', כא'), וכפי שכבר נודע הכנה לפורענות היא, שזרע קודש אברהם התערב כאן בזרע מצרים, ולעתיד לבוא יהפוך להיות השילוב שבין דבקות דתית באל האחד, עם השפלות האנושית הגדולה של רצח, ומדמה לעצמו להיות רוצח בשם ה' חו"ח. עד היום. ולא רק פורענות לישראל הוא, אלא בעולם כולו, שאין לך חילול השם גדול מזה.

ח.       אברהם – "וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע" (כב', יט'), וכתיב בתריה "הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ" (כב', כ'), ודבר זה הוא כנגד הנס הגדול של הולדת יצחק לאברהם וממעיטו בעיני הבריות, לשני טעמים. האחד, שמילכה ילדה גם היא אחרי זקנתה, שנס היה לה, כשרה אימנו ממש (עיין רמב"ן, שם). ואדרבא, לא רק אחד כפי שילדה שרה אלא שמונה במספר. ומכאן יאמרו הבריות, מה נס נעשה לאברהם, אף לבתואל נעשה. ובמה ייוודע איפוא דבר גדולתו של אברהם. וטעם שני, שנולדו בנים באומות העולם במספר כנגד שבטי ישראל, שפירש"י מה אברהם י"ב שבטים שיצאו מיעקב ח' בני הגבירות וד' בני שפחות, אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש (רש"י שם).

ט.       יצחק – "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (כה', יא'), וכתיב בתריה "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם:  אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית... עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, נָפָל" (כה' יא'-יח'). היינו התרבות זרע ישמעאל והתפשטותו בעולם. ודבר פורענות הוא, עיין דברינו לעיל בעניין "וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

י.        יצחק – "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר" (כו', ו'), וכתיב בתריה "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ" (שם ז').

יא.     יצחק – "וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם" (כו', יז'), וכתיב בתריה "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק" (שם כ').

יב.     יעקב – "וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים" (כט', יד'), וכתיב בתריה "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים... וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה" (בראשית כט' כ', כט' כה').

יג.      עשיו – "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" (לו, ח') וכתיב בתירה "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו" (שם ט'), ומתפרט כאן דבר ריבוי והתפשטות עשיו הוא אדום, ובידוע לכל סבלם הארוך של ישראל מאדום, שהחריבו בית המקדש, ופרעו בישראל לאורך הגלות. ועוד כתיב בתריה "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו... וְאֵלֶּה, הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מָלְכוּ, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם--לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". וגזרה היא כפי שלמדנו בשביל שאמר יעקב לעשו ח''פ (ח' פעמים) אדוני מלכו ח' מלכים קודם ישראל (בעל הטורים שם).

יד.     יעקב – "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (לז', א') – וכתיב בתריה "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה" (לז', כד'), וכן פירש"י: ביקש יעקב לישב בשלוה - קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י לז', ב'. ועיין עוד ברש"י, שם)

טו.     האחים – "וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם" (לז', כה'), וכתיב בתירה "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים... וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף" (בראשית לז', שם כה', כח'). ואם תתמה, שמא הצלה היא ליוסף ומה דבר הפורענות כאן? הרי שמתגלגל על יד האחים כאן חטא נוסף שלא היה עד כה, והוא מכירת יוסף, והוא "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" (שמות כא', טז'). ואף כפי שכבר נודע עשרת הרוגי מלכות הוו כנגד זה.

טז.     האחים – "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו--הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ" (מג', לג'), וכתיב בתריה "וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן" (מד', יב').

יז.      בני ישראל - "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (מז' כז'). וביאר הכלי יקר: כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה בקשו להיות תושבים... עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלשת ימי אפילה (כלי יקר שם), וכן כתיב בתריה "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם" (שמות א', ח').

יח.     יוסף - "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם" (נ', כב') וכתיב בתריה "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (שם כו'), ודבר פורענות הוא, שנתקצרו ימיו של יוסף, כפי שלמדנו ר' ישמעאל אומר: "עשרה פעמים אמרו בני יעקב ליוסף "עבדך אבינו" ושמע יוסף ושתק. ושתיקה כהודאה דמייא לפיכך נתקצרו מחייו עשרה שנים (פרקי רבי אליעזר לט').

יט.     משה – "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר" (שמות ב', טו'), כתיב פעמיים וישב, ומקרא מדויק הוא כנגד שתי פורענויות. וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן, שכנגדו כתיב בתריה "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כג'), ויתירה מזאת והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (רש"י שם). וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר, שכנגדו כתיב בתריה "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם" (שמות ב', יז').

כ.       משה – "וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם" (יח', יג'), וכתיב בתריה "לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל" (שמות יח', יז'-יח').

כא.    חטא העגל – "וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ" (שמות לב', ו'), וכתיב בתריה "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד" (שמות לב', ז'), זאת ועוד כתיב "וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שם לב', כח').

כב.    העם – "וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ" (במדבר כ', א'), וכתיב בתריה "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם" (שם).

כג.     העם – "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמֹרִי" (במדבר כא', כה'), וכן "וַיֵּשֶׁב, יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ, הָאֱמֹרִי" (שם לא'), וכתיב בתריה "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר , אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי... וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם" (במדבר כב', ב', כב', ה'). ואם תתמה מה ישיבה זו אצל פורענות זו, שהרי בינתיים כתיב "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב" (כב', א'), ואין זו לשון ישיבה? הרי שהמקרא מעיד הקשר בין ישיבה זו לפורענות זו שנאמר בישיבה הָאֱמֹרִי פעמיים (כא' כה', כא' לא'), ונאמר בפורענות לָאֱמֹרִי (כב', ב'), ומדייק המקרא לרמוז לנו הקשר בלשון נופל על לשון, והבן.

כד.    העם - "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים" (במדבר כה', א'), וכתיב בתריה "וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת... וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף" (שם א'-ט').

כה.    מכיר בן מנשה - "וַיֵּשֶׁב, בָּהּ" (במדבר לב', מ') –כאן הישיבה מכוח מצווה מפורשת היא, שהגלעד ניתנה למכיר ממשה לצורך זה בדיוק, שנאמר "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת-הַגִּלְעָד, לְמָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה" (שם). ולכך לא באה פורענות כאן. ופשוט.

 

ודע כי זהו שנאמר "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה', ז').

 

ודע מכאן עוד סוד גדול. שכנגד וישב שבכל התורה כולה, המוביל לפורענות או צער או נפילה, הרי יש לשון ישיבה אחרת, הפוכה לזה, שהיא מצווה, והיא קדושה, והיא עליונה, ובה צפון טוב העולם, בזה ובבא. והיא השבת, שהיא לשון וישב של מצווה, שהרי כל כולה מצוות וישב היא, ומקרא מפורש יוכיח: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז', כט'), ומתנה נפלאה לישראל היא, שיש בה ישיבה, ללא פורענות או צער, ישיבה של שלווה, ישיבה של מצווה, ישיבה שטוב לבקשה ולשבת בה, ויש בה שכר, ואשרי העם שככה לו. ברוך אל עליון.

 

ותן דעתך לדיוק נוסף: כשישמעאל או עשיו מקיימים לשון ישיבה, להם דווקא הצלחה, אבל פורענות היא לישראל. ולא ידעתי מאי טעמא כן. ויש להציע שמא מלמדתנו התורה בזה כי אין ראויה ישיבה בנחת ושלווה לרשעים, ואם יושבים כן – רעה היא לעולם, וישראל מכפרים על העולם, לפי ש-"בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד', א'), ויבואו הבנים ויכפרו על רעת העולם.

  

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע