"וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ" (בראשית לט', יא')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
"וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ" (לט', יא')
אומר רש"י: ויהי כהיום הזה - כלומר, ויהי כאשר הגיע יום מיוחד,
יום צחוק, יום איד שלהם, שהלכו כולם לבית עבודת אלילים (רש"י שם). ויש לתמוה,
שאם כך הוא, מהו שנאמר בסמוך לזה: "וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר
לָהֶם" (שם שם, יד')? והלא כל אנשי הבית לא היו בנמצא שהלכו ליום איד שלהם,
ולמי קראה?
ונראה לדייק: "ותקרא לאנשי ביתה", היינו לאנשי ביתה, ולא
לאנשי ביתו של בעלה. שהיה לה בית בנפרד משלה, והוא בנפרד מבית בעלה. וכן סמך לדבר ביעקב:
"וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת--וְלֹא
מָצָא; וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה, וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל" (בראשית לא', לג'),
וראה מכאן כי לכל אישה אוהל משלה, ונראה מכאן שכך היה מנהג העולם דאז. ואף בית פוטיפר
היה כן, שהיה לא לאשת פוטיפר בית משל עצמה, ואנשי ביתה שלה לא הלכו ליום איד זה, ולהם
קראה.