"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" (בראשית מד', טז')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" (בראשית מד', טז')
כפי שנודע, יעקב אמר שלוקח התרפים ימות - "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ,
לֹא יִחְיֶה--נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ; וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב,
כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" (בראשית לא', לב'). ואכן בכניסה לארץ ישראל, מתה רחל:
"וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ
בְּלִדְתָּהּ. ... וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה" (בראשית טז', יח'). ולמדנו מזה כוח דיבורו של צדיק:
לא יחיה - ומאותה קללה מתה רחל בדרך (רש"י לא', לב').
ודע כי גם בסיפור בני יעקב, לעתיד לבוא בני ישראל במצרים, כוח דיבורם של השבטים
הקדושים פועל. בדוק וראה, כי האחים אמרו שאם יימצא הגביע אצלם, כולם יהיו עבדים: "אֲשֶׁר
יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם-אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים"
(בראשית מד', ט'). ובהמשך: "הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ
עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (בראשית מד', טז'). ואכן ברבות הימים היו בני ישראל
לעבדים לפרעה במצרים: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ"
(שמות א', ג').