chiddush logo

מהם חמשת העדכונים?

נכתב על ידי אברהם לוי, 13/7/2011

   מהם חמשת העדכונים?

   וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס... הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי (במדבר כ"ה י' - י"א).

   מעשה נורא ואיום ארע בפרשה הקודמת - אשר הסתיים בטרגדיה גדולה, ועשרים וארבע אלף איש מצאו בו את מותם.

   נכון, המעשה היה של זִמְרִי וְכָּזְבִּי אשר חטאו לה' ופרצו את גדרי הצניעות - ואף ביישו וביזו את משה וגרמו לו חלישות הדעת (תרגום יהונתן כ"ה ו'), ומשום כך נענש העם במגפה הקשה.

   ובזכות מי נעצרה המגפה? בזכות קנאותו של פינחס אשר נקם את נקמת ה' והעניש את החוטאים - תוך כדי מסירות נפש, כמבואר בחז"ל שפינחס הוזקק לעשרה ניסים כדי לשרוד את הפעולה בשלום (משנת רבי אליעזר תחילת פרשה י"ז).

   כמובן שהתורה היא לא "אוסף סיפורים" - וכל סיפור שהוכנס לתוכה טומן בתוכו "המון" השקפת עולם והכְוונה ישרה לאדם היהודי, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".

   ברשות הרבים וברשות היחיד וברשות בעל הבית והמסובים, נתעמק בפרט אחד ומיוחד אשר למדים אנו ממעשהו של פינחס, אשר לא יתכן שיהא אדם שלא ידע אותו.

   אומנם מדובר "בנקודת חן" זעירה וקטנטונת, אך היא הסוד והיסוד והלב של כל היהדות, והיא זו המבדילה בין תלמידי בלעם לתלמידי אברהם (אבות ה' י"ט). מה כוונת המשורר החזן והפייטן?

   אחד הכלים החזקים ביותר שיצר הרע משתמש בהם, זו "השנאה והמחלוקת". באמצעות כלים אלו מצליח היצר להפיל חללים וחלליות רבים - ולקטוף את הפירות הכי עסיסיים - גם מִקֵרֶב שומרי התורה והמצוות, וצריך להיות עם "רגישות רוחנית" מאוד גדולה - כדי להינצל מהסבך הזה.

   דוגמא לנקודה הזו אנו מוצאים בפרשה, בואו נתבונן בדוגמא מקרוב.

   פינחס רואה את זִמְרִי וְכָּזְבִּי עוברים עבירה חמורה אשר מעוררת חרון אף על ישראל וגורמת למגיפה גדולה, והוא מתאזר בעזות דקדושה ונוקם את נקמת ה' - ומעניש את העבריינים ופורעי החוק. אך כאשר התורה גוללת בפנינו את סיפור הדברים, היא לכאורה מוסיפה "מילה" מיותרת - וכותבת כך: פִּינְחָס... הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם.

   ושואלים רבותינו: מדוע כתבה התורה את המילה בְּתוֹכָם? מה היא קשורה לסיפור של פינחס?

   ועונים רבותינו יסוד גדול ועצום: כאשר פינחס נקם את נקמת ה' והעניש את זִמְרִי, הוא טיפל נקודתית בְּזִמְרִי ולא פתח במחלוקת עם כל בני שבט שמעון, למרות שְׁזִמְרִי היה ראש השבט שלהם - והיה עליהם להוקיעו מתוכם, והם לא עשו זאת.

   לכן כתבה התורה בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. לאלפנו בינה וללמדנו השקפת עולם, ולהודיענו שלמרות שפינחס קינא את קנאת ה' - עדיין הוא היה "בתוכם" ומעורה עם כולם, ויַדע להיזהר מהמחלוקת (מהר"י מוורקא ז"ל, הובא במעינה של תורה).

   לא נעים להגיד, אבל בנקודה הזו הדור שלנו נפל. ומחמת שמדובר בעסק רגיש ואנשים יכולים לפרשו שלא כהוגן, לכן נשתדל בעזרת ה' להרחיב ולפרוס את הדברים עד המקסימום, כדי לעביר את המסר בצורה בונה - ולא הורסת. ובתור הקדמה, נכריז מעל במה קדושה זו את ההכרזה הבאה:

   כל יהודי באשר הוא, הוא רק בן אדם. ואפילו אם הוא ראש ישיבה או מנהיג קהילה, הגם שהוא קדוש עליון ובעל מדרגה רוחנית גדולה, עדיין הוא לא מלאך ומושלם. גם בו בוער יצר הרע - והוא מנהל עימו מלחמה קשה, ואם חלילה הוא נופל ביראת שמיים - עדין זה לא מעיד כלום על ההיסטוריה שלו.

   זה לא סותר שעד לרגע המעידה הוא היה קדוש עליון אשר עבד את בוראו מתוך חירוף וחירוק נפש - וניצח את יצר הרע בכל המערכות, אלא שבמערכה האחרונה יצר הרע גבר עליו - וכבש אותו "כעת".

   ישנם גמרות ערוכות בהם רואים שאפילו תנאים קדושי עליון נלחמו עם יצר הרע, ומדובר במלחמות עקובות מדם - ובדברים הכי נוראים כמו אשת איש וכפירה במלך העולם. נזכיר כאן מקצת מקרים, כדי לסבר את האוזן.

   יצר הרע נלחם עם רבי עקיבא (קידושין פא.) ורבי מאיר (קידושין פ"א:) וניסה להכשילם בענייני צניעות - וכמעט שהצליח, אלא שזכותם עמדה להם והם ניצלו. כמו כן רב עמרם חסידא (קידושין פ"א:) ומתיא בן חרש (ילקו"ש ויחי קס"א ד"ה זבולון) נלחמו עם היצר מלחמה עקובה מדם (עיין בהרחבה במקורות המצורפים), ובסוף מסרו נפש על העניין וניצלו.

   מצד שני היו גדולי עולם וענקי רוח שלא זכו לעבור את המלחמה עם היצר בשלום - והגיעו עד לכפירה במלך העולם, ולצורך העניין נזכיר חלק מהם:

   אלישע בן אבויה היה תלמיד חכם מופלג - עד כדי כך שאפילו רבי מאיר התפעל ממנו, ולמרות זאת יצא לתרבות רעה ומרד בה' (חגיגה ט"ו.). רבי יוחנן כהן גדול היה קדוש עליון שבמשך 80 שנה נכנס לקודש הקודשים ויצא חי, ובסוף התדרדר וכפר בה' ובתורתו (ברכות כ"ט). יש"ו היה תלמיד חכם ומקובל גדול אשר גדולים וטובים נהרו אחריו, וסופו שסרח (סנהדרין מ"ג.). הסיפור חזר על עצמו עם שבתאי צבי שהיה חכם ומלומד גדול, מקובל ומהולל, אשר ביום בהיר פרק מעליו את דרך ה'.

   כמו כן ידוע המעשה המזעזע שהיה לפני כ-500 שנה עם המקובל האלוקי רבי יוסף דילה ריינה, שזכה להכניע סופית את חילות הסטרא אחרא - וכבר עמד להביא משיח, וברגע האחרון נכשל בהקטרת קטורת לעבודה זרה וסר מדרך ה' ונתדרדר לדיוטא שפלה ביותר, ובכל לילה באמצעות שמות הקודש היה מביא אליו את נשות המלכים מארמונותיהם וחוטא עימהם, ובסופו של דבר גילהו מלך יוון והביאו על עונשו, ולאחר מכן נתגלגלה נשמתו בכלב שחור והובאה לפני האר"י הקדוש לתיקון, כפי שהעיד רבי חיים ויטאל תלמיד האר"י (בספר הגלגולים).

   גם קורח ו250 ראשי הסנהדרין נפלו ברשת היצר נפילה איומה - עד כדי כך שהם עשו ליצנות מהתורה ומשה, ואף בפרשתנו מצאנו את זִמְרִי שנכשל בחטא מאוס ושפל - למרות שהוא היה ענק ברוחו - ונשיאם של שבט שמעון.

   שורה תחתונה:

   לכל אדם יש מלחמה תמידית עם יצר הרע, גם לגדולי עולם וצדיקי הדור, וכמו בכל מלחמה - לאף אחד אין ביטוח שהוא ינצח "תמיד", ומשום כך יתכן שאדם קדוש עליון יפול ביום בהיר בידי היצר - ויתהפך מאה שמונים מעלות.

   יתכן ששמונים שנה הוא יהיה זך ומושלם הנכנס לקודש הקודשים ויוצא חי - ללא חטא והרהור פסול, ולפתע  הוא יהפוך לכופר (רבי יוחנן כהן גדול), וכפי שאמר התנא "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב' ד), והתנא אמר את זה על כל אדם - גם על הצדיק הקדוש ביותר.

   אלא שיצר הרע מעלים את הידיעה הזו מאיתנו ומנסה לעבוד עלינו, וכאשר אדם שומע על רב פלוני שמעד ומרד ובגד באלוקים, באותו רגע בוערת בקרבו אש התאווה והנקמה והוא הופך להיות מעין הנציג הרשמי של הבורא, איש הצדק והדין, והוא פותח במלחמת חורמה נגד אותו רב שמעד.

   הוא מכפיש ומשמיץ את אותו רב - ומפרסם שמדובר בשחקן וצבוע ורמאי ונוכל, אשר מאז ומעולם חייו היו מטונפים כְּזִמְרִי - ובמשך שנים רימה את כולם כאשר הציג עצמו צדיק כפינחס. [מכירים את זה מהתקשורת?]

   הלהבות מתגברות וכולם בטוחים שמדובר בנוכל סדרתי אשר מעולם לא הייתה לא זיקה אמיתית לה' ותורתו, והם שוכחים את הנקודה הפשוטה שנכתבה במסגרת הנ"ל, ונתמצת אותה שוב:

   לכל יהודי יש מלחמה מתמדת עם יצר הרע, וכמו בכל מלחמה - גם לגדול הדור יתכן שיהיו נפילות, ויתכן ובאמת מדובר ביהודי קדוש אשר עד לפני עשר דקות הוא עבר את כולם בקדושה ויראת שמים, אלא שהיצר הסתער עליו בכל הכוח ונאחז בו "כעת".

   למי שלא יודע - נזכיר שמצאנו בתורה קורבן "לנשיא והמנהיג" החוטא, וכפי שנאמר בתורה אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה (ויקרא ד' כ"ב), ומכאן אנו למדים שגם אדם גדול יכול למעוד וליפול ביראת שמים, הן בשוגג והן במזיד (הוריות י: רש"י ד"ה מהו על זדונו).

   לאחר שהבנו היטב את הדברים הללו, נרד כעת לנקודה מאוד עמוקה, נקודה סודית אשר 99% מהציבור לא מודעים לה, וכדלהלן:

   יש בתורה רשימה מפורטת לגבי סוגי החטאים - והקורבנות שצריך להביא כדי לכפר עליהם (ויקרא פרק ד'). ובאופן שיטתי, כאשר התורה מפרטת את סוגי החטאים והחוטאים, היא כותבת זאת בלשון אִם. "אם" אדם חטא ועשה ככה וככה, עליו להביא קורבן כזה וכזה. "ואם" עשה ככה וככה... אך כאשר התורה מזכירה את "הנשיא והמנהיג" שחטא, היא משנה את הלשון. היא לא כותבת אִם מנהיג יחטא, אלא אשר מנהיג יחטא...

   ושואלים רבותינו הקדושים: מדוע שינתה התורה את לשונה ולא כתבה גם אצל הנשיא את הלשון "אִם"? מה בא שינוי זה ללמדנו? (הוריות י: וברש"י ד"ה שאני הכא).

   ועונים רבותינו בזו הלשון: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא - דבר זה מצוי (ספורנו, ויקרא ד' כ"ב). "הכלי יקר" מרחיב יותר, וכותב כך: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא - לשון "אשר" מורה על הוודאי. לפי שנשיאותו [שמעלתו] מביאו לידי חטא, שיצרו גדול מחברו.

   מתברר שלרב והמנהיג יש יצר הרע מאוד גדול וחזק, הרבה יותר משלנו, ומלחמת ההישרדות שלו מול היצר - הרבה יותר רצינית מהמלחמה שאנו מנהלים מול היצר, עד כדי כך שהתורה כבר מודיע שעל פי דרך הטבע, הנשיא והמנהיג "כביכול" חייב ליפול ברשת היצר.

   ברשותכם נעמיק את הדברים יותר.

   שואל "הַמֵשֶׁך חכמה" הקדוש על הפסוק הנ"ל: מדוע נסמכו המילים "חַטַּאת הַקָּהָל הוּא" - למילים "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא"? מה הקשר והגשר והמחבר בין שני המשפטים הללו? ועונה המשך חכמה את הידיעה המרעישה הבאה:

   דע לך שהנשיא והמנהיג הוא אדם קדוש וזך, הנלחם בשיניו וכל כוחותיו למען יראתו וקדושתו. ואם בכל זאת נוצר מצב של "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא", יש לכך רק הסבר אחד. "חַטַּאת הַקָּהָל הוּא". הקהל התרחק מאלוקים, וזה מה שנתן את ההשפעה והרפיון הרוחני על הנשיא והמנהיג. אך אם הקהל היה שומר אמונים לבורא וגם בחדרי חדרים האנשים היו מקפידים על יראת השמים שלהם, לא היה הצדיק נופל. (וכן מבאר השל"ה בויקרא - דרך חיים תוכחות מוסר ל"ה).

   ולכאורה מה הקשר? מדוע כאשר אנשי הקהילה מתרחקים מאלוקים - הדבר משפיע על הרב והמנהיג - וגורם לו להיכשל?

   כדי להורות לעם דרך תשובה, וכפי שדורשת הגמרא (הוריות י:) "אֲשֶׁר" נָשִׂיא יֶחֱטָא, "אשרי" הדור שהנשיא שלו חוטא ומתפרסם קלונו ומביא קורבן, שהרי זה מלמד את העם שאין להתבייש ולקבור את החטאים, ועל הכל ניתן לשוב בתשובה

   וכן כותב המדרש בזו הלשון: אשרי הדור שנשיא שלו מביא קרבן חטאת על שגגתו. אם הנשיא שלו מביא על שגגתו, קל וחומר על זדונו - והעם מִתְדַמִים לו, וגם הם עושים תשובה (מדרש אגדה ויקרא ד').

   ובנועם אלימלך (בראשית ויחי ב') מביא על העניין הזה את המשל הידוע באותה שפחה שהלכה לבאר לשאוב מים ונפל לה הכלי לבאר, ולא ידעה כיצד להעלותו - והייתה בצער גדול. לאחר מכן הגיעה בת המלך לשאוב מים עם כלי זהב - וגם לה נפל הכלי לתוך הבאר. ראתה זאת השפחה - ושמחה. שהרי מתוך שידאגו להעלות את הכלי של בת המלך, ידאגו להעלות "על הדרך" גם את הכלי שלה.

   ממשיך הנועם אלימלך ומסביר את הנמשל:

   רוב המון העם לאחר נפילתם - אינם יכולים להגביה עצמם חזרה, מגודל הגשמיות שלהם. לכן הקדוש ברוך הוא ברחמיו הרבים שולח איזה חטא לצדיק, וכאשר הצדיק שב בתשובה וחוזר ומתעלה - הוא מחדיר בעם את נקודת התשובה - וכל העם מתעלה איתו. וכפי שדרשה הגמרא הנ"ל, אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא - אשרי הדור שהנשיא שלו חטא, שהרי על ידי תשובתו מתעלה כל הדור עימו.

   כאן המקום לציין את דברי הגמרא שפסקה פסיקה חד משמעית! "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום. שוודאי עשה תשובה (ברכות י"ט.). [חבל שהתקשורת ואוהבי הסקופים, לא מאמינים בגמרא הזו].

   (אין קושייה מקורח ויש"ו וכו', שהרי שם הם לא חטאו חטא חד פעמי, אלא הם חטאו באופן שיטתי ואף פרסמו את התנהגותם ברבים - והראו לכל שהם עדיין אוחזים ברשעותם, ואכמ"ל).

נסכם עד כאן את חמשת העדכונים, למען הסר ספק מכל עיקש ובעל לב מפקפק

   א) לרב ולמנהיג יש מלחמה קשה עם היצר - הרבה יותר קשה מהמלחמה שלנו, ומדרך הטבע מצוי שהוא ייכשל (כלי יקר ויקרא ד' כ"ב).

   ב) אחת הסיבות שהרב נכשל, זה מחמת שבני קהילתו נתקררו ביראת שמים - וזה משפיע על רבם (משך חומה ויקרא ד' כ"ב, של"ה ויקרא - דרך חיים תוכחות מוסר ל"ה).

   ג) כאשר הדור נחלש ברוחניותו ונופל לחטאים - אלוקים שולח לרב המנהיג איזה חטא, כדי שעל ידי תשובתו יעורר את בני הדור לתשובה - וממילא יתעלו כולם (מדרש אגדה ויקרא ד', ובבנועם אלימלך בראשית ויחי ב').

   ד) מטרת החטא של הרב והמנהיג - להורות לעם שְׁכֹּל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ואם הרב עושה תשובה על חטאיו - קל וחומר שהמון העם צריכים לעשות תשובה על חטאיהם - ואל להם להתעלם מחטאם מחמת הבושה (הוריות י:).

   ה) כל תלמיד חכם שחטא, וודאי שעשה תשובה על חטאו (ברכות י"ט.).

   הבעיה היא שיצר הרע מעלים מאיתנו את חמשת העדכונים הללו, והוא מנצל כל מעידה ומרידה של דמות תורנית - ועושה ממנה מרקחת עסיסית. רוצים דוגמא וירטואלית?

   יום אחד עוברת הרינה במחנה שהרב הראשי של קהילת "מברוק" באום אל פחם, חכם מושיקו קשקשי מרחוב הזאטוט 5, נתפס על חם כאשר הוא גונב סוכריות מהמכולת. המעשה המחפיר אף תועד במצלמת האבטחה, ואין ספק שהרב ביצע את המיוחס לו.

   כיצד מגיב האזרח הקטן על התגלית? הוא מתרחק מהרב ותלמידיו ונותן להם גט כריתות לנצח, כאילו שמדובר בקבוצה מוכת שחין המהווה סכנה לציבור.

   כמובן שאיננו באים לטאטא בעיות מתחת לשטיח! אין ספק שאם הרב חטא, חייב הוא לעשות תשובה על מעשהו. ברור שהעולם אינו הפקר, ויש דין ויש דיין!

   אך חובתנו להבין שלאור הנ"ל מתברר שמעידה יכולה לקרות לכל אחד - גם לגדול הדור, והיא כלל לא מעידה שמדובר באדם רדוד עם אופי טמא ופסול.

   מה גם שראינו שהגמרא פוסקת שתלמיד חכם שחטא - וודאי עשה תשובה, ואם זה כתוב בגמרא - הרי שזה חתום בחותמו של מלך העולם - וחובתנו להאמין בזה.

   כעת כבר אין פלא שנפסק בהלכה שתלמיד חכם שְׁמוּכַּר "כירא שמים", אפילו כאשר הוא עושה מעשה הנוטה לרע ולכף חובה - מכל מקום חובה לדונו לכף זכות, ולפחות לומר שעשה זאת בשוגג - וודאי עשה על כך תשובה (ר"י, אבות א' ו').

   עד כאן ניתחנו את ההיבט התורני על "חטא הרב", כיצד יש לשפוט את המעשה - ומהן הסיבות והמניעים לכך.

   אלא שבפרשת השבוע פינחס מחכים אותנו בפרט נוסף:

   אפילו אם הרב סרח וחטא בחטא שאסור לדונו לכף זכות - ואף חובה לנקום ממנו את נקמת ה' ולמצות עימו את הדין, מכל מקום עדיין הקהילה שלו לא נפסלה - והיא בחזקת קודש קודשים.

   פִּינְחָס... הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם.

   פינחס אומנם נלחם על כבוד ה' ונקם את נקמתו, הוא מיצה את הדין עם הצדיק שסרח - ולא עבר בשתיקה לסדר היום, אך מצד שני הוא ידע להפריד בין "החוטא" - לשאר השבט.

   הוא לא ניתק מגע משבט שמעון ולא כתב עליהם פשקווילים, הוא לא בַּדָל מהם ולא ניהל קמפיין כנגדם ולא הכפיש את שמם, אלא הוא עדיין חי בְּתוֹכָם ונהג עימהם בחמימות ואהבה ורוך ונועם, כאילו שלא ארע דבר.

  פינחס חיזר אחר השלום, לכן ה' אמר לו הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (כ"ה י"ב)

   כאן תם המאמר - והמסר שבו חד וברור כראש הגפרור, ואשרי מי שהפנימו.

   אלא שיש כאן איזה פרט פצפון שלא מסתדר בכל העסק, אשר דורש ביאור ובירור: אם לרב ולמנהיג יש יצר הרע כל כך ענק וחזק - עד כדי כך שמדרך הטבע כמעט אין סיכוי לרב לגבור עליו (כלי יקר הנ"ל), אם כן כיצד באמת זה מסתדר עם המציאות שאנו מכירים - שרוב ככל הצדיקים עוברים את מלחמת ההישרדות בשלום ולא נופלים ברשת היצר?

   את השאלה הזו שאל הרב הצדיק דוד פינקוס זצ"ל, ונביא את דבריו עם תוספת קטנה בעזרת ה'.

   אברהם אבינו היה כל כך עניו, הוא היה בטוח שהוא כלום - עד כדי כך שהוא התבטא במילים "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית כ"ח י"ז). משה אמר "וְנַחְנוּ מָה", וביטל מעצמו כל חשיבות (שמות ט"ז ז' ברש"י). דוד אמר "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כ"ב ז'). גדולי ישראל ביטלו באופן מוחלט את האני שלהם ולא אחזו מעצמם כלל, ומשום כך הם נכנעו לאלוקים כניעה גמורה - ובקשו את עזרתו "המלאה".

   הרב פינקוס זצ"ל ממשיל זאת במשל הבא: כל אחד מרבותינו היקרים הרגיש כמו "רכב תקוע שאינו יכול להניע", והוא ביקש מאלוקים שיתן לו "דחיפה" כדי להניע, ולאורך כל הדרך הוא הודיע לאלוקים שעדיין אין לו כוחות עצמיים לנוע - ולכן הוא מבקש מה' שידחף אותו "עוד קצת", עוד כמה מטר, עוד יום אחד...

   כך עברו עליהם החיים כאשר הם מבטלים את עצמם בהתבטלות גמורה לה' - ומבקשים ממנו "עוד קצת כוח ועזרה", וזו הסיבה שהם הצליחו להגיע עד ליעד בשלום - ולכבוש את היצר. ואם מתבטלים לאלוקים "תמיד" ומבקשים ממנו דחיפה ועזרה "כל הזמן", כבר אין בעיה לעבור את השבעים שנה בשלום!

   אך אותם מנהיגים שנכשלו ופרקו עול, זה מחמת שדעתם זחה עליהם והשררה הביאה בליבם גאווה - והם ניסו להסתדר בכוחות עצמם ולא הרגישו מספיק צורך להתבטל לה'.

   אכן ישנו פירוש נוסף בחז"ל המבאר "שאם הנשיא הגיע לחטא, זה משום השררה וגבהות הלב שהיו לו". (עיין בתולדות יצחק ויקרא ד' ג', ובצל"ח ברכות י"ז ע"א ד"ה שם איכא דאמרי, ובזוה"ק ויקרא כ"ג ע"א, ובכד הקמח ערך גאווה, ובמנורת המאור פרק ד' ענווה).

   לסיום, נסביר ונבהיר: איננו מכסים כאן על אף אחד, אין ספק שישנם מצבים שצריך למצות את מלוא חומרת הדין עם הרב שסרח - כמו שפינחס עשה לְזִמְרִי וכפי שחכמי התלמוד עשו ליש"ו.

   אלא כל מטרתנו כאן להסביר ולהבהיר ולהחדיר שבשורה התחתונה - היצר הרע של הרב מאוד ענק וחזק, הרבה יותר משלנו, ואם חלילה גילינו שהרב רעד ומעד ביראתו - אל לנו בגלל זה להצטנן ביראת שמים, וכל עוד ולא מדובר במעידה המהווה מכשול לציבור - חובתנו להאמין שהרב המזוקן - אינו שועל ונוכל מסוכן - המרמה אותנו שנים באופן שיטתי, ובסך הכל המסכן לא צלח הפעם את המערכה עם היצר - וחובתנו לדונו לכף זכות - גם כאשר הכף נוטה לחובה גמורה (רבנו יונה לעיל).

   חובתנו גם לסנן את כל הכתבים והעיתונאים והמכפישים ואנשי הצדק והצביעות - המדברים כאילו בשם הצדק והצניעות, ולזכור שאפילו אם באמת הרב מעד ובגד בבורא, סוף סוף מלך העולם הכריז בתורתו שתלמיד חכם שחטא - אסור להרהר אחריו, משום שודאי עשה תשובה (ברכות י"ט.).

   טיפ קטן: חובתנו לזכור שלא כל מה שמתפרסם - תמיד נכון, וכבר היו מקרים בעבר שבהם אדם הורשע לחינם ואף נשלח לכלא, כמו הסיפור עם אסיר העולם גרגורי בשירוב - אשר זוכה מרצח בתאריך 4.6.2006 לאחר שלוש שנים שישב בכלא. גם האסיר אברהם באני לאחר שריצה שנת מאסר בפועל, התברר בתאריך 12.1991 שהוא לא האסיר המבוקש - ומדובר בתקלה ברישום בניירת, והוא פוצה ב150,000 ₪ (הכתבות של שני הסיפורים הללו שמורות במערכת העלון, וגם נמצאות ברשת),

   לסיכום: אין ביטוח על אף סיפור שהוא לא מוגזם ולא מבוים ולא מנופח .

   כאשר יודעים את כל זה, לא מצטננים ביראת שמים מכל סיפור שקורה, קל להינצל מהמחלוקת וגרורותיה, וזוכים להיות מתלמידי אברהם אבינו הדבקים בשלום - ולא מתלמידי בלעם שוחרי הריב והמדון. נכון?

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה