מיזם רוקמות אור

9/5/2019

 מתרגשת מאוד לשתף אתכם שהאתר שמתעד את המיזם 'רוקמות אור' עלה לאוויר ביום המיוחד הזה!!

רגע לפני שאתם צוללים לתוכו, כמה מילים שהייתי צריכה להסביר לעצמי, מאיפה העצמה הזו שיש לנו, לעם שלנו, לנשים הרבות השותפות, מה מיוחד באורי, ברגעים שאחרי הרצח שלה שגרם לכל כך הרבה אנשים להתגייס ולרקום?
יש מין חלון זמן כזה, אחרי שקורה אסון, שפתאום מתגלה שבכל אחד ואחת מאיתנו, יש טוב שרוצה לצאת, רצון כזה לעזור, להתגייס, להירתם, להתחבר, לארח ובעיקר להרגיש חלק, לתת מקום בתוכנו לכאב, לעטוף את המשפחות שמשלמות את המחיר. זה קורה ביום הזיכרון, זה קרה בשני ימי הלחימה בתחילת השבוע, זה קרה כששמענו על הרצח של אורי אנסבכר הי"ד, ועל משפחת אישרן שאיבדה את התינוק עמיעד ישראל הי"ד שנתלש מרחם אמו בידי כדורי אוייב. 
אבל לא רק אסונות פותחות את חלון הטוב הזה, גם ברגעים שמחים מאוד אנחנו מתרגשים יחד, רוקדים, נרתמים ומתנדבים. בעת הכרזת המדינה יצאנו במחולות, כבכל העולם שמעו יהודים על שחרור ירושלים הם חגגו והשמחה גאתה, כששחררנו את חטופי אנטבה אנשים התחבקו ברחוב, וכשנתן שרנסקי הגיעה ארצה באנו למפגן של שמחה לשדה התעופה, כשהגיעה העליה הגדולה מברית המועצות התגייסנו וחיפשנו איך אפשר להקל ולעזור ועוד דוגמאות קטנות וגדולות למכביר.
אבל אז, ברגע נסגר החלון, ושוב אנחנו מתקוטטים בתוכנו, רחוקים לעיתים מנוכרים.
למה? למה זה ככה? אני שואלת את עצמי, למה החיבוק, השותפות, הערבות ההדדית והסולידריות הם מחזות נדירים, למה בשגרה שאליה נחזור בעוד יום יומיים גילויי השותפות והטוב יטשטשו תחת מעטה של ציניות ואדישות.
אני חושבת, שהסיבה נעוצה במנעד התודעתי בו אנחנו נעים. מרגע ליתדנו התודעה שלנו נעה בין שמים לארץ, בין רוח לחומר, בין עומק לשיטחיות, בין נשמה לגוף. 
כשאנחנו נותנים לעצמנו להיות מחוברים לנשמה שלנו, לתודעה הרוחנית, תודעה שיודעת שיש עולם שהוא מעבר לגוף ולחומר, מעבר לכאן ועכשיו, מעבר לאני האינטרסנטי, אז באופן טבעי ופשוט יוצא מאיתנו הטוב שבתוכנו, פתאום הכאב הוא לא אישי, ואנחנו יכולים להיות שותפים גם בשמחה, פתאום אכפת לנו מהאחר, החבר, ובר הפלוגתא, פתאום אנחנו מתחברים לעבר ולעתיד ולנצח. כי בעולם הרוחני יש לנו נשמה אחת, לאומית, יהודית, ואפילו עולמית וקוסמית. 
אבל, כשהתודעה שלנו נשאבת לקצה האחר, הארצי, החומרי והשיטחי, אנחנו נהיים עסוקים באינטרסים ובדאגה לעצמנו, החומריות מפרידה ביננו, בעיניים ארציות אנחנו אכן אנשים שונים שחיים בארץ הזו עם תפיסות עולם שונות וערכים אחרים, כל אחד נושא את שק הכאבים והשמחות שלו.
בואו נרשה לעצמנו קצת להתעלות מעל הארץ, בואו נבחר להיות טובים, ככה בפשטות לתת לטוב לצאת מתוכנו. 
https://www.rokmot-or.co.il/

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה