מסכת ע"ז דף כ"ז ע"א

עובד כוכבים כמוהל

איתמר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ורבי יוחנן המול ימול, ובאר רש"י: ואתה את בריתי תשמור - וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים: המול ימול - קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים.

בהבדל בין השיטות מסיקה הגמ' "אלא איכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא. ומי איכא למאן דאמר אשה לא והכתיב (שמות ד, כה) ותקח צפורה צר קרי ביה ותקח והכתיב ותכרות קרי ביה ותכרת דאמרה לאיניש אחרינא ועבד ואיבעית אימא אתיא איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרה".

אשה כמאן דמהילא דמיא

למדנו מסוגיה זו יסוד חשוב וחידוש גדול הנוגד את המחשבה הפשטנית בנוגע לאשה, כאשר נולדת בת הרי היא נחשבת כקטן שנולד מהול, שלמות ותמימות מיוחדת.

ברכת הבת = ברכה בכל

"וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א) מאי בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה (ב"ב טז). וכתב הרמב"ן על פסוק זה וז"ל: ולרבותינו בזה ענין נפלא אמרו וה' ברך את אברהם בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר בת היתה לו אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם כי האשה ברשות בעלה ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ ואף כי יעבוד עבודה זרה ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא) והיא הברכה בכל כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר ובאו אחרים והזכירו שם הבת ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל" מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר (ישעיהו מד כד) אנכי ה' עושה כל והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא והיא המדה השמינית מי"ג מדות.

הברכה "בכל" דאשה כמאן דמהילא דמיא

אפשר להסביר שהברכה המיוחדת בהולדת הבת היא כפי שלמדנו מהסוגיה בע"ז דאשה נחשבת כמהולה מה שמסמל את השלימות ללא חסר.

עניין זה אף רמוז בסוף דברי הרמב"ן לעיל שכתב ע"פ תורת הסוד והיא המדה השמינית מי"ג מדות, מדה שמינית מרמזת על מילה שנעשית ביום השמיני.

הסבר נוסף לברכה "בכל" של אברהם

אחד ההבדלים בין דרכו של יעקב אבינו לדרכו של עשו מתבטא בפרשת וישלח בפסוקים הבאים:

לג,ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. לג,יא קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. ופירש רש"י הקדוש "יש לי כל" - כל ספוקי, ועשו דבר בל' גאוה יש לי רב יותר ויותר מכדי צרכי.

למדנו את מידתו הנפלאה של יעקב, כל מה שיש לי זה די סיפוקי מה שאני צריך ותו לא, לעומת עשו האומר יש לי כל כך הרבה שזה הרבה יותר מכדי הצורך.

ואולי זוהי ברכת אברהם "בכל" באותו "יש לי כל" של יעקב אבינו- כל סיפוקי.

לסיום

יהי רצון שבת שבע- שלשה אבות וארבע אימהות, תהיה ברכה "בכל" לכל עם ישראל.