פסול מלוה ולוה בריבית לעדות

נכתב על ידי יוסף פרל, 22/3/2010

 פסול מלוה ולוה בריבית לעדות   יוסף פרל

מובא במשנה בסנהדרין (כד:) שהמלווה בריבית פסול לעדות, ובגמרא (כה:) רבא אמר שאף הלוה. ושאלה על זה הגמרא ממקרה שפעם באו לרבא שני עדים אחד אמר שראה את בר ביניתוס מלוה בריבית ואחד אמר שבר ביניתוס הלוה לו ברבית, ורבא פסל את בר ביניתוס למרות שאחד העדים היה לוה בריבית (לפי טענתו) שפסול לעדות, והגמרא ענתה "רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע" (ומכיוון שפלגינן דיבוריה רבא האמין לו שבר ביניתוס הלוה בריבית).

 

תוס' (כד: ד"ה "ואלו") סוברים שגם אם מדובר שהלוה בריבית קצוצה שהיא אסורה מהתורה, מ"מ הוא פסול רק מדרבנן, כיוון שלא משמע ליה איסור בהכי והוא מורה בזה היתר בגלל שמי שנותן לו את הריבית מדעתיה יהיב ליה.

הנימו"י חולק על תוס' וס"ל שהמלווה פסול מה"ת, אבל הוא מודה שהלוה פסול מדרבנן, מכיוון שלא משמע ליה איסור בזה וחושב שרק להלוות אסור כיוון שמרוויחים אבל ללוות מותר כי מפסידים. (כ"כ הריטב"א בר"ה כב. והוא גם כתב שהמלווה פסול מה"ת מכיוון שודאי כ"ע ידעי דאיכא לאו דאו' ולא יכול להיות שמורה בזה היתר).

 

הר"ן הקשה על שיטה זאת שסוברת שמלוה ולוה בריבית פסולים מדרבנן מכיוון שמורים בזה היתר ולא משמע להם שיש איסור:

א.מסברא - אם מורה היתר בדבר למה שיהיה פסול אפי' מדרבנן הרי אין בדעתו לעבור עבירה, וגם אמרי' בגמרא (כו:) לגבי אריס ש"גנב תשרי (שאז זמן בציר ואסיף) וגנב ניסן (שאז זמן קציר) לאו שמיה גנב" משום דמורה היתר ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני שטרח, ושם בגלל שמורה היתר אפי' מדרבנן אינו פסול.

ב.הגמרא (כו:) אומרת שפסול מדרבנן אינו פסול לעדות כל עוד לא הכריזו עליו בב"ד להודיע פסולו, ואם לוה בריבית פסול מדרבנן אז מה הגמרא שואלת איך רבא האמין לעד שהעיד על בר ביניתוס, הרי עוד לא הכריזו עליו שפסול לעדות וא"כ הוא עדיין עד כשר.

מכח קושיות האלו הר"ן וה"ר דוד אומרים שהמלוה והלוה בריבית קצוצה פסולים מדאורייתא.

 

אמנם, את הקושיא הראשונה אפשר לתרץ שתוס' סוברים שמי שמורה היתר בדבר כזה, אע"פ שאין בדעתו לעבור עבירה, כנראה שהוא לא אדם ישר כ"כ ובגלל זה פסלוהו חכמים, ומה שהגמרא (כו:) אומרת ש"גנב תשרי וגנב ניסן לאו שמיה גנב" זה לא קשה כי יכול להיות שסובר כמו הרא"ש שמפרש שם בגמרא, שלא שמיה גנב בגלל שאין בעה"ב מקפיד וזה לא קשור למורה היתר. אמנם זה יכול לתרץ רק את התוס' אבל את הנימו"י זה לא יכול לתרץ שהרי כתב במפורש שלא שמיה גנב מכיוון שמורה היתר, ואולי הנימו"י מחלק בין מורה היתר סביר כמו "גנב תשרי" ששם זה היתר סביר (עד כדי כך שאפי' הרא"ש אמר שזה לא גניבה) שאז באמת אין בדעתו לעבור עבירה וכמו שאמר הר"ן, לבין מורה היתר דחוק כמו לוה בריבית שאם מורה בזה היתר כנראה שהוא לא אדם כ"כ ישר וכמו שאמרנו.

ואת הקושיא השנייה מתרץ הנימו"י שמה שצריך הכרזה זה רק לשאר עדיות, אבל לאותה עדות שנפסל בגללה לא ראו חכמים להאמינו ופסול לה (וכן תירץ הרא"ה).

 

רש"י (ר"ה כב.) כתב "לאו גזלן דאו' הוא למפסליה לשאר עדיות משום אל תשת עד חמס דהא מנפשיה יהיב ליה" ובהמשך כתב "ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון חשדום להיות מעידים שקר ע"י ממון ושוחד". וקשה:

א.הוא כותב למה זה לא גזלן דאו', אבל מה עם עצם האיסור של הלואה בריבית, למה בגלל זה הוא לא נפסל מדאורייתא, ואין לתרץ שמדובר פה על ריבית שאינה קצוצה שהיא מדרבנן, שכן אם מדובר פה על ריבית שאינה קצוצה, אז הוא בכלל לא אמור להיות גזלן. [ולא מסתבר לומר שמש"כ "דהא מנפשיה יהיב ליה" הכוונה שבגלל זה מורה היתר ואז פסול רק מדרבנן, כי רש"י מסביר את הגמרא בכו: ש"גנב תשרי..." כמו הר"ן שמשום דמורה היתר בדבר לאו שמיה גנב וא"כ אף מדרבנן אינו פסול, וקשה להגיד גם פה את החילוק של הנימו"י (שמתי שזה היתר סביר אינו פסול ומתי שזה היתר דחוק פסול מדרבנן), כי פה רש"י מדבר על המלווה בריבית ולא על הלווה, ולהורות היתר במלווה זה דחוק מאוד וכמו שהריטב"א בר"ה כב. כתב ש"ודאי כ"ע ידעי דאיכא לאו דאורייתא"].

ב. רש"י כותב שהטעם שהוא פסול הוא "לפי שנחשדו...לעבור על דת מחמת ממון", וקשה שהרי טעם זה אינו כהלכתא, כי הרי הגמ' בסנהדרין (כז.) אומרת "מומר אוכל נבילות להכעיס אביי אמר פסול דה"ל רשע וכתיב אל תשת רשע עד ורבא אמר כשר כי רשע דחמס בעינן" ונפסק שם שהלכה כאביי שאע"ג דאינו עובר על דת מחמת ממון אפ"ה פסול, אז למה רש"י אמר שפסולים "לפי שנחשדו...לעבור על דת מחמת ממון" הרי הם פסולים גם אם זה לא מחמת ממון.

ואפשר לתרץ, שרש"י סובר כמו הרמב"ם (בפ"י מהל' עדות) שכותב בהל' ב' וג', שרק על עבירה שחייבים עליה מלקות פסול לעדות, ובהל' ד' כותב שאלה שלוקחים ממון שאינו שלהם בחמס, אע"פ שאינם בני מלקות פסולים לעדות. וא"כ על עצם האיסור של המלוה בריבית הוא לא אמור להיות פסול כי לא לוקים על זה, כמו שכתוב בב"מ (סב.) ש"ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה (בריבית) ואת הערב" ורש"י מסביר "מן לא תעשה ומלקות". ועל איסור הגזל רש"י כותב "לאו גזלן דאורייתא... דהא מנפשיה יהיב ליה", ובגלל זה רש"י כותב בהמשך "ולפי שנחשדו... לעבור על דת מחמת ממון חשדום..." כי אם זה לא היה מחמת ממון לא היו פסולים כי לא חייבים על זה מלקות.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע