"עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה (סוטה כא ע"א).

השאלות

1) מה שייך לכבות מצווה?

2) מדוע מצווה ניתן לכבות ותורה לא?

3) כיצד בכלל שייך לכבות את המצווה – הרי זה מהות רוחנית?

4) על הנקודה של "עבירה מכבה מצווה", רש"י כותב שהכוונה "לשכר מצווה" (בד"ה עבירה מכבה), ואילו המאירי כותב שהקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר אף מצווה - והוא נותן תמיד שכר על המצווה, אלא שמצד שני הוא יתן את העונש על העבירה והמצווה לא תועיל להגן מהעונש – וזה נקרא "עבירה מכבה מצווה", ואילו אם האדם למד תורה אזי התורה תגן עליו מעונש העבירה – וזה הכוונה "עבירה לא מכבה תורה" (מאירי דף כ ע"א בפיסקה המתחילה במילים ואמר אח"כ וכו').

לסיכום: לדעת רש"י העבירה גורמת שהאדם לא יקבל שכר על המצווה - ואילו לדעת המאירי האדם תמיד מקבל שכר על המצווה, וצריך להבין במה פליגי רש"י והמאירי, והאם בכלל הם פליגי.

ההסבר

אם נדייק במילות הגמרא, נגיע להסבר ברור שבאמצעותו לא יהיה מחלוקת בין רש"י והמאירי, והכל רמוז בפסוק "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו' כ"ג), ונבאר זאת בעזרת ה' באמצעות חמישה שלבים:

א) כל מצווה מקבלים עליה "שכר פירות" בעולם הזה, "ושכר קרן" שמור לעולם הבא (עיין פאה א' א').

ב) מצווה היא "נר", ועל הנר הזה יש אור רוחני. אך התורה היא עצמה "אור".

ג) העבירה מכבה את "האור" העליון שעל המצווה, אך לא מעלימה את "הנר", את המצווה עצמה. שהרי המצווה היא מהות רוחנית, וממילא "במצווה עצמה" אי אפשר לנגוע, אלא שבינתיים המצווה "כבויה" ולא מאירה.

ד) במה מתבטא "הכיבוי של המצווה"?

שבעולם הזה המצווה לא מאירה, כביכול לא רואים אותה - ולכן לא נהנה החוטא "מפירותיה" (ובעצם על זה מדבר רש"י). אך בעולם הבא שדנים על "הקרן" עצמה – ברור שהמצווה חיה וגם ניצבה, (ובעצם על החלק הזה מדבר המאירי), וממילא באמת אין מחלוקת ביניהם.

ה) ולמה עבירה מכבה "מצווה" ולא יכולה לכבות "תורה"? החשבון פשוט.

סיכמנו שהמצווה היא "נר" – ובנר הפיזי לא שייך לנגוע, ורק שייך לנתק את הנר מהאור העליון הרובץ עליו.

ממילא התורה שהיא עצמה "אור", כמה שתנתק אותה – היא תמשיך להאיר, שהרי מהותה אור – וסיכמנו שהעבירה לא מתערבת במהות – אלא בתוספת שמעליה.

נ.ב.

לאחר כל זאת זיכני ה' לראות את דבריו של "הקרן אורה" על הסוגיה – ונראה לי ששורש ותמצית דברי גלומים בדבריו הקדושים, וזו לשונו הטהורה:

ועוד זאת כי עבירה מכבה מצוה, כי נוחה היא להכבות מפני קטנות אורה. ע"כ זיכנו ה' ברחמיו במאור הגדול הוא אור התורה עצם אור העליון. ולו ב' מעלות, כי מאיר לעולם מפני שהוא עצם האור, ולא יבא בו ההעדר מאליו. וגם לא יכובה אפי' במים רבים מפני אורו הגדול (קרן אורה סוטה כא ע"א).

והמתבונן ומדקדק בדברי הרב הללו רואה שהוא גלם בהם את תמצית ההסבר שהסברתי לעיל, ותודתי לבורא שהנחני בדרך נכונה ואמיתית.