"וישמע משה ויפל על פניו"(טז,ד) 'וישמע משה ויפל על פניו-מה שמועה שמע?-אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר "ויקנאו למשה במחנה" א"ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה" '(סנהדרין קי,א). ניראה שיש קצת רמז בזה שאמרו "ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' " שעל זה משה נפל, ולכאורה מדוע רק משה נפל ולא אהרן?- אלא שהאשימו במיוחד את משה, וזהו ששמע בדבריהם שחשדוהו באשת איש. שבדומה למה שהם אמרו, אמרו מרים ואהרן "ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר"(יב,ב) שבשני המקרים דיברו על השוואה בינם למשה, ולכן כמו שכאן זה על עסקי בינו לבינה, שעזב את אשתו הכושית, כך גם כאן זה על עסקי בינו לבינה, שחשדוהו באשת איש. וזה במיוחד על משה, שלאהרן היתה אישה ואילו למשה לא, שגרשה, ולכן האשימוהו שכיון שהיה בלי אישה נימשך אחר נשיהם, או אולי לא רצה באשתו בשל שהיה לו את נשיהם. וניראה שאף בדברי דתן ואבירם יש קצת רמז, שאמרו "ויאמרו לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר?" (טז,יב-יג) ולא מובן מה הקשר, הרי הם סבלו במצרים אז מה מאשימים בזה את משה כאילו מצרים היתה זבת חלב ודבש? וגם בהמשך דבריהם "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו" וגו' במה מאשימים את משה שלא ניכנסו? הרי הם חטאו במרגלים אז את מי הם מאשימים?- אלא שהם האשימוהו ברדיפת נשיהם, ולכן כאילו מאשימים אותו שהוציאם ממצרים כדי לקחת נשיהם, שבמצרים סבלו והדבר היחיד שהיה להם נח שם זה שנשיהם דאגו להם, ולכן "זבת חלב ודבש" במצרים אינו מתייחס להנאה במצרים אלא זה תואר של ארץ טובה שיש בה נחת(זבת חלב ודבש זה ביטוי לנחת) וזהו שרמזו לו ששם היה להם נחת וכמובן סבלו שם והנחת היחידה היתה נשיהם וזהו שעכשיו מאשימים את משה שלקח מהם את זה(ובפשט הכוונה שהארץ היתה טובה כך שיש קצת הנאה מהמקום אע"פ שסבלו). ואף באי כניסתם לארץ מאשימים את משה, שפרשת מרים סמוכה למרגלים לומר שהיו צריכים ללמוד שלא לדבר לשון הרע, ולכן הם כביכול טענו שעל זה שחטאו במרגלים לא היו נענשים כ"ך בחומרה שלא יכנסו לארץ כלל אלמלי שקודם נעשה המקרה של מרים שבזה החמירו את חטאם ולכן ניגזר שלא יכנסו, ולכן מאשימים בזה את משה, שעכשיו תוקפים את משה על הקשר בינו לבינה שלו שכביכול גורם להם צרות (ובפשטות סתם האשימוהו שלא הכניסם). ולכן אומר משה "אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם"(טז,טו) שלא עשה להם רע וודאי שלא נגע בנשיהם, ומה שאומר חמור זה בירידתו למצרים כמו שפרש רש"י 'לא חמורו של אחד מהם נטלתי אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור משלהם לא נטלתי אלא משלי' שאומר משה שמאשימים אותו שהם סובלים בקשר שלו עם אשתו, ואילו הוא לא הכביד עליהם כלל ולא הזיק להם בכלל גם לא בגלל אשתו כמו שאומר שאפילו חמור לא לקח בשבילה. וניראה שלכן בני לוי ניבלעו באדמה כעונש על שהאשימו את משה, ובכך נעשה בהם דוגמת סוטה שעשו לו(שחשדוהו באשת איש וקינאו לנשיהם), שבהכנת מי הסוטה מוסיפים מעפר המשכן (במדבר ה,יז) וכך גם הם נענשו באדמה, וה250 מתו בהקרבה מעין סוטה שמביאה מנחה (ואצלם זה קטרת בשל חשיבותו, כמו שפרש רש"י [טו,ו]).