בס"ד                                                    ערש"ק                                                    כ"ב   במנחם  אב   התשע"ב

                         אור  לי - בפרשה – עקב

"והיה עֵקֶב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אֹתם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד

אשר נשבע לאבֹתיך"(ל, ב-ג)

בפרשה זו משה רבינו ע"ה מבהיר לעם ישראל את התנאי שבו תתקיים הברית אשר נשבע לאבות הקדושים והוא

שמירה ועשייה של כל המשפטים היינו הדינים, ואם יעמדו במבחן התוצאה, כפי שיוסבר בהמשך בס"ד, יושפע על

כל אחד ואחד ע"פ מעשיו כל הטוב שבעולם: פרי בטן, פרנסה, בריאות וכו' בעולם הזה מלבד השכר שיקבל בעולם

הבא. למה הדבר דומה? לאבא שרוצה  לתת לילדיו מתנות טובות אבל הוא מתנה את קבלת הטוב רק אם ישמעו

לו וילכו בדרך הישר כי הוא יודע בדיוק את הטוב באמת, כך גם הקב"ה - אבינו מלכנו רוצה להשפיע עלינו רק טוב

אבל בתנאי שנקיים ונשמור מצוותיו שנאמר(תהילים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.

וידועה השאלה למה הקב"ה לא גילה את שכר תרי"ג(=613) המצוות בעולם הזה זולת שתי מצוות שילוח הקן וכיבוד

אב ואם בעבורם יאריך ימים, כדי שהאדם לא יעשה חילוק בדעתו איזו מצווה חשובה יותר או פחות והמדרש(תנחומא ב)

מסביר זאת ע"י משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים, ולא גילה להם המלך שכר נטיעות הכרם. שאילו גילה

להם שכר נטיעותיו, הן רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה. נמצאה מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה

קיימת. כך לא גילה הקב"ה שכר כל מצווה ומצווה. שאילו גילה, נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. על כן

אנחנו צריכים לשאוף לדקדק במצווה קלה כבחמורה וזה שפירש רש"י ז"ל מצוות קלות שאדם דש בעקביו.

ויש להבין למה פתח הפסוק במילה 'והיה' ועוד צריך להבין את הלשון 'עקב' וכן למה בחר לומר משפטים והשמיט

את המצוות והחוקים כפי שנאמר בסוף הפרשה הקודמת. וכבר ביארתי בעבר שמשה רבינו ע"ה ראה ברוח קודשו

את ירידת הדורות עד סוף כל הדורות ,ולכן ראה לנכון לרמוז לעמו וצאן מרעיתו עצות גם לדור האחרון בל ייפול חס

ושלום בעצת הבעל דבר. וזה שנאמר עקב מלשון סוף היינו רמז להם מה יעשו בסוף הדורות היינו תקופת אחרית

הימים שהיא נקראת בלשון חז"ל עקבתא דמשיחא(סוטה מ"ט).

ולענ"ד אפשר לראות בחוש את הרוב בדורנו שאומנם מנסים לעבוד את ה' יתברך אך הקושי רב מאוד ולא מצליחים

להגיע למה שהגיעו חז"ל כמו שמסופר על האר"י זצק"ל שלא השיג את מה שהשיג אלא משום שעבד את ה' בשמחה.

ואולי הדבר נובע עקב חוסר שמחה אמיתית בלב בקיום המצוות ועסק התורה. ונראה שאבדנו קצת את הרגש בלב

והסיבה לכך נעוצה בתקופה הקשה בה אנו נמצאים כפי שמובא בשם האר"י הקדוש (בשער המצוות פרשת ראה) שהגלות

האחרונה שהיא לאחר שתוקנו כל האיברים ונשאר לתקן את הרגליים ולבסוף את העקבים של הרגליים, וברגליים

יש התגברות של החיצוניים והבירור של הקדושה הוא קשה ועל כן הקושי רב.

ולכן קשה לנו מאוד מאוד להיות שמחים באמת בדורנו כי בהתגברות הקליפות התגברו הייסורים ותתעצם העצבות

כפי שרואים שכל אחד עובר עליו מה שעובר עליו בחינת פרנסה, בריאות ילדים וכו'. וזה שנאמר במדרש ועד היכן

אני מייסר אתכם עד העקב וכו' עד שתשמרו את מצוותי עד העקב(דב"ר ג, ב) היינו שלמרות הקושי הגדול בתקופתנו

בחינת עקב אין לנו לחלק בדעתנו איזה מצוות עדיפה יותר או פחות כנ"ל.

וע"פ זה אפשר אולי לומר בסיעתא דשמייא שנאמר דייקא משפטים רצה לומר דינים קשים שיהיו בסוף כל הדורות

ולכן נאמר עקב לרמוז על דור עקבתא דמשיחא כנ"ל. והעצה לכך להתרחק מהעצבות וללא לתת לה להתפשט

כי אחרת היא תגיע עד העקב ולרגליים לא יהיה כוח לעשות מצוות כי הגוף משותק מעצבות, וגם אם ישמור את

המצוות אין זה רצון ה' כמו שכתוב(דבר' כח, מז): תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב.

והעצה לכך רמוזה במילה 'והיה' כפי שדרשו רז"ל(ב"ר פ' מ"ב)אין והיה אלא לשון שמחה כי ע"י השמחה הגוף ובפרט

הרגליים יהיו חפצים לקיום המצוות כי אדם הולך איפה שלבו חפץ. לכן יש להתחזק חזק חזק בשמחת שמירת

וקיום המצוות כי רק כך נמתיק את הדין בשורשו. וייתכן אולי שלזה רמז רש"י באומרו מצוות שאדם דש בעקביו

רצה לומר כמו שיש מלאכת דש שבה מוציאים את הקליפה מגרעין החיטה כך בדור עקבתא דמשיחא עבודתם

תהיה להוציא את הטוב מהרע ע"י קיום המצוות בשמחה.    

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י שמחת המצווה נשלם הקדושה, ומעלה החִיוּת והקדושה שבקליפות, ועל כן כשעושה המצווה בשמחה, מעלה

השכינה מבין הקליפות. צריך להתרחק מעצבות מאוד מאוד, כי הקליפות הם בחינת עצבות, והם תוקפא דדינא,

וכשעצבות מתגברת הוא בחינת גלות השכינה שהיא שמחתן של ישראל, ועיקר ביטול הקליפות ועליית הקדושה