מצורע התשס"ג  - שבת הגדול

מדוע נקראת שבת זו, השבת שלפני פסח, שבת הגדול?

בדברי חז"ל מצאנו כמה טעמים לעניין:

1)       בשבת זו, שבת שלפני פסח, נהוג שהגדול שבקהל דורש בפני הקהל ומלמד אותם הלכות פסח. שבת הגדול על שם הגדול שבקהל.
הגדול שבקהילתנו, כבוד הרב הי"ו במקום שהוא, נמצא בשמחה משפחתית, ולכן לא נזכה לשמוע מדבריו בשבת זו.

2)       מכיוון שבשבת זו לומדים את הלכות פסח, וכידוע הלכות פסח הן רבות ומורכבות, העם יוצא בשעה מאוחרת מבית הכנסת וכך נדמה שהיום גדול וארוך יותר.

3)       בספר הפרדס, המיוחס לרש"י, נאמר, שיציאת מצרים הייתה ביום חמישי, ומכאן שהעשירי בניסן היה ביום שבת, כמו השנה.
בני ישראל נצטוו "בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית", נצטוותה כל משפחה לקחת שה לצורך קורבן פסח שיקריבו בעוד ארבעה ימים,
בי"ד בניסן.
למעשה היו שני דברים גדולים ביום זה:

א.      זוהי למעשה המצווה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל- מצווה שבעקבות קיומה צברו   זכות שתסייע ביציאת מצרים.

ב.      השה, הצאן, היה אלוהיהם של המצרים. תארו לכם את התמונה:
המוני בית ישראל, לוקחים מיליוני כבשים וקושרים אותם בביתם, כבשים מטבעם פועות- באים המצרים ושואלים את בני ישראל "לשם מה לכם הכבשים?"
עונים בני ישראל:"בעוד ארבעה ימים נזבח את הכבשים הללו בציווי אלוקינו".
המצרים כמובן כעסו מאוד, שהולכים לזבוח את אלוהיהם ועוד במצרים עצמה?
ורצו להנקם מהם, כמובן שנעשה נס ולא הצליחו להזיק את בני ישראל.
בגלל החשיבות של יום זה במועד יציאת מצרים, נוסף לו שם נלווה "הגדול".

4)       טעם רביעי. שבת זו נקראת "הגדול", ע"פ הנאמר בפסוק הלפני אחרון של ההפטרה, שאנחנו חוזרים עליו שוב בסוף ההפטרה, "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא".
לדעתי זהו הטעם העיקרי, כמו שיש שבתות אחרות שנקראות על שם ההפטרה, שבת נחמו, שבת חזון, שבת שובה.

מדוע נבחרה דווקא הפטרה זאת להיקרא בשבת שלפני פסח?

התשובה הטבעית היא, שההפטרה עוסקת בגאולה העתידית, שאמורה להיות דומה לגאולה ממצרים, כמו שנאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וגם "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".

אם כך, מדוע לא נקבעה הפטרה זו כהפטרת פסח עצמו?

הגמרא, במסכת ראש השנה דף י"א עמ' א', מביאה מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע.
ר' אליעזר אומר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.

מה יסוד המחלוקת של שני התנאים?

לדעתי יסוד המחלוקת הוא בפירוש הפסוק בישעיה שעוסק בגאולה, ומסיים במילים "אני ה' בעתה אחישנה", וקשה הפסוק, אם הגאולה בעתה אז זאת אומרת שהקב"ה לא החיש אותה - לא אחישנה, ואם הגאולה הגיעה מוקדם יותר, אז היא לא בעתה?

ר' יהושע בן לוי, במסכת סנהדרין דף צ"ט עמ' א', הרגיש בשאלה ומתרץ, "כתוב בעתה וכתוב אחישנה? זכו אחישנה לא זכו בעתה".

כלומר יש שתי צורות אפשריות לגאולה: או שהיא באה בעת שנקבע ע"י הקב"ה או שהיא מוחשת ומגיעה מהר מהצפוי.

מה קובע האם הגאולה תהיה בזמנה או מוקדם יותר?

מצבו של עם ישראל. אם עם ישראל אינו מבצע את מה שמוטל עליו, הגאולה תהיה בעתה, מה שנקרא בתורה החסידית אתערותא דלעילא- התעוררות מלמעלה.

לעומת זאת, אם עם ישראל מבצע את המוטל עליו, הוא יכול להקדים את הגאולה, מה שנקרא בלשון החסידית אתערותא דלתתא- התעוררות מלמטה.

לדעתי, בזה חולקים ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר סובר שבתשרי עתידים להיגאל, כי הוא סובר שהגאולה תהיה בעקבות אתערותא דלתתא- כמו שבתשרי עם ישראל חוזר בתשובה שלמה לקדוש ברוך הוא, לעומתו ר' יהושע סובר שהגאולה תהיה בעקבות אתערותא דלעילא - כמו שבניסן נגאלו מכיוון שהגיע הזמן להיגאל - ולא בגלל זכויותיהם של עם ישראל.

אם כך, איזו גאולה מתוארת בהפטרתנו? כמו שניתן לראות, הקב"ה לא ממש מרוצה מעם ישראל "למימי אבותיכם סרתם מחקי ולא שמרתם, במארה אתם נארים ואותי אתם קבעים (רש"י= מכעיסים) הגוי כולו".

העם שואל את הקב"ה "במה קבענוך" כלומר במה הכעסנו אותך. הקב"ה עונה "המעשר והתרומה" - כלומר מכיוון שהעם אינו מפריש מעשר ותרומה ומעביר ללווים ולכהנים, העם אינו זכאי להיגאל בזכות עצמו.

העם נמצא במצב שאינו מרגיש אחריות כלפי אחיו, ולכן אינו מפריש מעשר לטובתם.

מה מיוחד במעשר ובתרומה? כל יהודי חייב להפריש מנכסיו/רווחיו מעשר, מדובר בשיעור קבוע, שלאדם אין שיקול דעת בקביעתו.

מדובר למעשה ב- 10% מהנכסים/רווחים, שכולם שייכים לקב"ה, והוא מורה לנו להעבירם ללווים.

כל יהודי צריך לדעת שהקב"ה חילק את המשאבים בעולם, כך שלא כולם קיבלו חלק שווה - חלק קיבלו יותר וחלק פחות. אך הקב"ה ציווה, שמי שקיבל יותר באחריותו לתת למי שקיבל פחות, ואיך יעשה זאת ? ע"י הבנה שנכסיו הם למעשה לא שלו אלא של הקב"ה, ואם הקב"ה ציווה לתת 10% למישהו אחר ובשאר אפשר להשתמש לצרכיך, אז אנו חייבים לעשות זאת.

בהפטרתנו מתואר מצב שהעם כשל בהפרשת המעשר.

גם הפטרת פרה, שקראנו לפני שלושה שבועות, עוסקת בגאולה "בעתה", בעת שאין הקב"ה מרוצה מהעם "לא למענכם אני עשה..., כי אם לשם קדשי".

ומה יקרה בגאולה זו "וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב", אבל מה "בשו והכלמו מדרכיכם בית ישראל".

הקב"ה אומר לעם ישראל - למה אני נותן רעב בעולם - כדי שיבואו העשירים ויפרנסו את העניים. אם העשירים לא עושים זאת, הקב"ה יכול לעשות זאת לבד - אבל מה שנשאר לעשירים זה להתבייש.

תתביישו לכם שיש אנשים שפותחים את המקרר ולא מוצאים שום דבר!

תתביישו לכם שיש ילדים שהולכים לישון על בטן ריקה!

מה הקשר של נושא זה לפסח? (קשר בין ההפטרה ללקיחת השה בשבת הגדול)

בפסח ישנה מצווה להמנות על קורבן פסח, כך שלכל אחד יהיה חלק ולא יוותר כלום מהקורבן.

"ואם ימעט הבית מהיות משה" - ובמילים אחרות - כאשר יש עשירים שיש להם מזון יותר מכפי שיכולים לאכול, מה צריך לעשות?

"ולקח הוא ושכנו הקרוב אליו" - צריך למצוא מישהו שאין לו ולשתף אותו איתנו - לכן זוהי לא הפטרת הפסח עצמו - כי ההפטרה היא זאת שמכינה אותנו לפסח.

אכן הוכיחו קהילות ישראל בכל דור ודור, בזמן הפסח, אחריות גדולה כלפי אחינו הנצרכים.

אם בעקבות יצירת ארגונים של קמחא דפסחא, שאספו כספים ומצרכים ממי שיכול לתת, והעבירו למי שיכול רק לקבל, ואם בסיסמא "כל דכפין ייתי ויכול" - מזמינים כל מי שלא הצליח למצוא מצרכים לחג - לאכול על שולחננו.

ולכן, לאחר שהפגנו אחריות כזו כלפי אחינו הנצרכים, כאשר אנו מגיעים לקטע של "שפוך" בהגדה של פסח, אנו פותחים את הדלת ומזמינים את אליהו הנביא להיכנס ולראות, שכבר דאגנו לאחינו, ואכלנו ושבענו וברכנו, ולכן אליהו הנביא אתה יכול להקדים ולבוא.

וכן אליהו הנביא רואה כך בכל בתי ישראל, ומחליט לבוא מחר, כי הרי מובטח לנו שאין אליהו בא לא בשבתות ולא בימים טובים.

ומדוע בכל זאת הוא אינו מגיע?

כאשר הוא רוצה לצאת לדרך למחרת החג, הוא רואה שוב שאותם העניים מתעוררים בביתם, כאשר אין להם דבר למחייתם- ומבין ששום דבר לא השתנה.

מורי ורבותי, באפשרותנו להקדים את הגאולה! על כל אחד ואחד מאיתנו לקחת אחריות ולעזור לאחינו שמצבם קשה יותר.

יש הרבה ארגונים של קמחא דפסחא, אפשר לתרום להם והם ידאגו לפרנס את הנזקקים בשמנו- ואת זאת צריך לבצע בכל השנה ולא רק בפסח.

והקב"ה מרשה לנו לבחון אותו "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר... ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די", כלומר אם ניתן מעשר לנזקקים לא רק שנפרנס אותם, אלא נביא גם ברכה על כל עם ישראל, ונזרז את ביאת גואל צדקנו, במהרה בימינו, אמן.