"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן” (במדבר טז,א) וגו'. '"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין? (במדבר טו, לח) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד: "וַיִּקַּח קֹרַח"' (במדבר רבה יח,ג). 'טלית שכולה תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה. הלעיג על שני מצות אלו דוקא, לפי ששניהם עשוים לזכרון. כי בציצית כתיב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'”, וכמו כן מצות מזוזה בא לזכרון לאדם שיזוכר בה בה' בצאתו ובואו מן הבית. וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת החטא כי מעצמם הם נזהרים; ובטענות אלו היה מחניף את העם כדי שיסכימו אתו במחלוקתו. וכן כתיב בסוף: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" (עיר גבורים). והבחיי כתב שבזה רמז משל על ישראל. כי המשילם לטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. וכיון בזה לומר כי ישראל שכולם קדושים וכולם חשובים מלאים מן המעלות, למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם?! והמשיל המשתררים לחוט של תכלת שכרוך על השבעה חוטין כן הם מתגאים עליהם שיהיו כפותים תחת ידם, גם המשיל המשתררים למזוזה שהיא עומדת בחוץ וכולם כלויים מבפנים' (עץ יוסף). חז"ל דורשים שקרח טען שתי טענות (כך גם מובא בתנחומא "קרח" סימן ב', אמנם ביר' [סנהדרין י,א] מובאות שלוש טענות). על ציצית מובן שדרשו מהסמיכות לפרשת ציצית שנאמרה קודם, כמו שאומרים חז"ל במפורש, אולם מניין להם לדרוש על בית מלא ספרים? ע"פ דברי העיר גבורים (בעץ יוסף) מובן שדרשו כיון שזה דומה בטענה לעניין הטענה של ציצית. אולי אפשר גם שדרשו שקודם לציצית נאמר על המקושש שהוצא להורג מחוץ למחנה: “ויציאו אתו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה ה' את משה” (במדבר טו,לו), ולכן דרשו חז”ל שיש בטענות קרח עניין שמתגלה כעניין שיש במחנה (ובגילוי של יציאה), ולכן למדו על מזוזה שיש בישובם של ישראל (ועם המזוזה נפגשים ביציאה כעין שהוא הוצא). עוד אפשר שלקרח ועדתו היו שתי טענות: טענה אחת היתה נגד משה ואהרן שהם משתררים על כלל הציבור, והטענה השניה שהכהונה צריכה להיות אצלם. לכן ראו חז"ל בסמיכות לציצית רמז על הטענה של הכהונה, שהציצית זה בבגד, כמו שלכהנים יש בעבודתם בגדי קודש, ומזה למדו גם לדרוש כנגד הטענה השניה, שמשתררים על כלל הציבור, ולכן דרשו זאת במזוזה כרמז לבית – בית ישראל, שכולם קדושים כמו שטען קרח; ולכן דרשו שבמצוות אלו טען קרח נגד משה. אולי גם למדו מדברי דתן ואבירם מה היה בטענות המחלוקת של קרח (שהם כטוענים כחלק מעדת קרח, כך שבדבריהם מתגלה ברמז מה טענו בעדת קרח): "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" (טז,יג), כך שבדבריהם מתגלים שני דברים – אי כניסה לארץ והתשררות של משה, ולכן למדו שכמו שטען קרח נגד מצוות ציצית, שזה מרמז על מנהיגות, כעין שיש לשליט ולמלך בגדים מיוחדים להראות שהוא המנהיג, כך העתיקו את דבריהם לנגד מצוות ציצית שהיא בבגד, וכך גם בטענתם שלא נכנסו לארץ, שלא באו לנחלת הארץ, ששם יקימו את בתיהם, אז טענו בגילוי מצווה שמרמזת לזה, שזהו מזוזה ששמים בבית. עוד נראה שקרח ועדתו טענו: “ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (טז,ג), שכל העדה קדושים: '"כי כל העדה" – כל אחד מהם. "כלם קדשים" – מכף רגל ועד ראש, כמו שאמר: ״והייתם קדשים לאלקיכם״ (במדבר טו,מא)' (ספורנו). שכנגד העניין שמתגלה בדבריהם שקדושים מכף רגל ועד ראש, כנגד זה דרשו על ציצית ומזוזה; שאת הטלית שמים גם על הראש, וזהו גילוי לראש, ועם המזוזה נפגשים כשיוצאים או נכנסים לבית, שזהו כרגל שהולכים וכך נפגשים בה. או בדומה, ציצית זה על היחיד ומזוזה זה בפתח הבית בו כמה אנשים, שבזה באו לבטא שכולם אותו דבר, כל האנשים שבבית (ובכלל ישראל) שוים כמו שעל כל אחד יש ציצית ללא הבדל. אולי גם דרשו: “וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו” (טז,ה). שבוקר (שלאחר לילה) מרמז כנגד טענתם על ציצית שהיא מצווה ששייכת לכסות יום (ולא ללילה, ולכן כעין רמז דווקא בבוקר ולא בלילה), וההקרבה מרמז על מזוזה שהיא בפתח הבית, כעין כמו שאדם מזמין את חברו אליו הביתה, כך כעין ה' מקרב – מזמין את הנבחר אליו (שיסוד הדרשה היא בסמיכות לציצית, וראו בפס' כאן כגילוי השלמה לטענותיהם). עוד אפשר שקרח ועדתו טענו שכל העדה כולם קדושים, שזה ע"פ הנאמר בפס': “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו), לכן דרשו מהסמיכות על ציצית, שטענו נגד מצוות ציצית, וזה כגילוי של “גוי קדוש", האנשים קדושים, שכך מתגלה עליהם ציצית שזהו גילוי חיבור לה' ומצוותיו באדם. ולכן הוסיפו ודרשו מ"ממלכת כהנים", שהממלכה זהו בגילוי של מקום (ושם שולטים המלכים), ולכן דרשו כעין גילוי של מקום שיש בו בתים וכן ארמון המלך, ולכן דימו זאת בגילוי בתים, ולכן דרשו גם על מצוות מזוזה; כגילוי שקרח עיוות את דבר ה', שה' אמר שהעדה ככלל קדושה אבל לא שכולם שווים בדרגתם, ולכן דרשו בטענותיו כגילוי כנגד הנאמר “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" אבל בעיוות, שזהו שטען נגד מצוות ה'. אולי גם אפשר שדרשו כעין גילוי דרשה אחרת: '"וַיִּקַּח קֹרַח". לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו' וכו' (תנחומא “קרח” סימן ג), כרמז שמי שהחטיאה אותו היתה אשתו, כשבא אליה הביתה עם טליתו (שנאמר רמז ב”ויקח”, שלקח את טליתו [כעין שדרשו עם גילוי בסמיכות שנאמר קודם על בגד, מצוות ציצית]), לכן דרשו שטען בגילוי של ציצית (טלית) ומזוזה (בית). עוד נראה שזה כרמז לדרשה: '"ויקהל עליהם קרח”. אמר להם: "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים”, וכלם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך”. "ומדוע תתנשאו", אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים; עכשיו כלם קדושים, “[ו] מדוע תתנשאו”' (שם,ד). שקרח טען שכולם קדושים, ששיא הגילוי של זה היה במתן תורה, ולכן למדו שטען שכולם שמעו בסיני את דבר ה'. והנה בנ"י שמעו שתי דברות בסיני: '"אנכי" ו"לא יהיה לך", מפי הגבורה שמענום' (מכות כד,א) [לבירור רחב מה שמעו ישראל בסיני, ראה ב'תורת המועדים', מאמר 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א] ולכן דרשו שבטענותיו טען נגד שתי מצוות שיש בהם רמז לשתי הדברות (שבא לעוות ולטעון נגד דבר ה' ע"י כך ששמעו בסיני, ולכן זה מתגלה בהתנגדות למצוות ה' בציצית כמו שדרשו מהסמיכות, והוסיפו ודרשו שטען גם נגד מזוזה ע”י שראו בגילוי ציצית כחלק מהגילוי של דבריו שמתגלים כנגד שתי הדברות). כנגד: “אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים” (שמות כ,ב), טען נגד ציצית, שבה מזכירים את אלוקותו של ה' עלינו ע"י יציאת מצרים: “אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם” (במדבר טו,מא). כנגד: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני” וגו' (שמות שם), טען נגד מזוזה, שהיא מסמלת שביתו – מקומו של ישראל, מופנה רק לה', ולא ח”ו שיש מקום לע”ז (ולהיפך מעובדי ע”ז שהיה להם בביתם אלילי ע”ז). עוד אפשר שרמז לציצית למדו מהסמיכות למקודם, ואילו רמז למזוזה למדו מכך שקרח אסף אליו עוד גדולים: “ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים” וגו' (טז,ב-ג), '"קְרִאֵי מוֹעֵד" — שהיו נקראים אל אהל מועד' (ראב”ע). לכן דרשו שהעזו לצאת נגד משה מכח מעלתם, ולכן דרשו שטענו בעניין מזוזה שהיא בפתח הבית, כעין שהם היו אנשים שנקראו להיכנס לבית, לאה”מ. עוד אפשר שרמזו בדרשה הזו שקרח התקנא בנשיאותו של אליצפן: 'ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא), שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו, שנא' (שמות ו): "ובני קהת" וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם? והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם! הריני חולק עליו ומבטל את דבריו' וכו' (רש”י; טז,א). לכן רמזו חז”ל על מחלוקותו של קרח בעניין של ציצית, כרמז למעמד, שלאדם חשוב היה בגד חשוב כראוי למעמדו, ולכן דרשו על ציצית שזה בבגד. והנשיאות היתה על בני קהת, ולכן דרשו כעין שנמצא בבית הנשיאות, ולכן רמזו במזוזה שהיא בבית. (שלמדו מהסמיכות לציצית שקרח פעל בדברים שנבעו מליבו שכעס על נשיאות אליצפן). וכן זה מתגלה בארבעה חוטים, כרמז לארבעה שיצאו מעמרם וקיבלו את כבודם: משה (מלך) אהרן אלעזר ואתמר (הכהנים). ובמזוזה שתי פרשיות כרמז למה שקיבלו משה ואהרן, מלכות וכהונה, שזהו שני דברים. שבעקבות דברים אלו שקיבלו משה ואהרן יצא קרח וחלק (או שציצית שיש בה ארבע כנפות כרמז שהמחלוקת בעקבות שהיו לקהת ארבעה בנים, ולכן קרח טען שמגיע ע”פ סדרם). אולי גם רמזו שעדת קרח טענה: “ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (טז,ג). שטענו נגד משה ואהרן, ולכן דימוי זאת שטענו נגד המצוות שנמסרו ע"י משה (שה' ציווה, כמו שציווה על כהונת אהרן); והמצוות זהו גילוי ה' שבנו, שזהו שטענו שה' מתגלה בתוכנו שלא כדברי משה (שצמצם את גילוי ה' מהעדה כולה, שאמר שיש כהנים). ונאמר פעמיים שם ה' כרמז שטענו נגד שתי מצוות (שכל מצוה זהו גילוי של שם ה' בעולם). ואמרו: “רב" ומזה דרשו חז"ל שזהו גילוי של ריבוי, שזהו שבס"ת יש ריבוי פרשיות יותר מפרשיות המזוזה ולכן צריך להיות מספיק במקומה. וכן "רב" כעין גילוי גדולה (רש”י; אסתר א,ח), שבזה רמז לטענה נגד מזוזה שכביכול ספר תורה שיש בו רע"ה פרשיות צריך להספיק, שב-רע"ה רמז קרח שמשה לקח לעצמו גדולה, להיות רועה (רע"ה) ישראל ולהביא להם את התורה (פרשיותיה), ויוצא מזה עיוות (כעין שהס"ת מספיק ולא צריך מזוזה כמו שמשה טוען כי זה עיוות). [וכן "רב” - כעין קיצור ר"ת של 'רע"ה-ב', שטענו להעמיד רע"ה פרשיות שבס"ת מול ב' פרשיות שבמזוזה]. ו"לכם" רומז לציצית שנאמר בה: “והיה לכם לציצת" (במדבר טו,לט). אולי גם דרשו מהסמיכות לציצית שקרח טען נגד מצוות ציצית, ודרשו שהטעם שטען כך זה משום שטען נגד כהונתו של אהרן, שזהו שטען על בגד שכולו תכלת, כרמז לבגדי כהונה שיש בבגד עצמו גם צבע תכלת; ובזה טען נגד דברי משה בשם ה', שזהו שטען בצורה ציורית ע"י טענה נגד מצוות ציצית (וטען על ארבעה חוטים כרמז לכהונה שממשיכה בזרע אהרן, ולאהרן היו ארבעה בנים שהתכהנו; או כנגד אהרן ושני בניו הנותרים ומשה, כיון שגם משה היה בתחילה כהן, בימי המילואים [או שגם המשיך אח”כ (זבחים קב,א)]). לכן גם דרשו בהמשך שטען נגד מזוזה בטענה של בית מלא ספרים, שזהו כנגד שקרח יצא גם נגד מנהיגותו של משה ('שמשה נטל מלכות לעצמו והכהונה גדולה נתן לאחיו' [במדבר רבה יח,י], שזהו שיצאו נגד תפקידם של משה ואהרן: “ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'”), שהוא מנהיג את בית ישראל, ומנהיגם ע"י דבר ה' כמתגלה בתורה, ולכן דימה זאת כבית מלא ספרים, כרמז שבית ישראל מלאים תורה וקדושה כס"ת ולא צריך אותו שיבוא וינהיג בהדרכתו כביכול בשם ה' (ובמזוזה יש שתי פרשיות כעין כנגד שני לוחות הברית, שמשה הביא את דבר ה').