וגם חרבונה זכור לטוב (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי יובל, 1/3/2010

אחרי סיום קריאת המגילה נהוג לומר: "ארור המן... וגם חרבונה זכור לטוב". יש מכירים זאת כשיר "שושנת יעקב", המסתיים אף הוא במילים "וגם חרבונה זכור לטוב", אך ידוע ששיר זה אינו אלא הסיומת של פיוט ארוך הרבה יותר הנקרא "אשר הניא".

אחת השאלות הידועות היא מדוע "חרבונה זכור לטוב", שהרי מה בסך הכל הוא עשה פרט לציין את עובדת הכנת העץ ע"י המן לתלות את מרדכי. אחת התשובות הידועות לכך, שיסודה במילים "זכור לטוב", היא שחרבונה הוא אליהו הנביא זכור לטוב, שנשלח משמים באותה העת להזמין להמן את מיתתו.

קריאה צמודה במגילת אסתר תביא אותנו לפירוש נפלא למילים "וגם חרבונה זכור לטוב", בדגש על המילה "גם", שדרך כלל לא שמים אליה לב.

במשתה היין אליו הזמינה אסתר בפעם השנייה את אחשורוש והמן נופל המן במלכודת אותה טמנה לו אסתר. הנפילה מדורגת בשלוש מערכות.

הראשונה, בה שלוש הדמויות נוטלות תפקיד. שתי הראשונות - אסתר ואחשורוש, מדברות ביניהן. בדברי אחשורוש שתי הדמויות הללו זוכות לתואר המלוכה: "ויאמר המלך אחשורוש, ויאמר לאסתר המלכה, מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן", וזאת מאחר ואחשורוש רואה בדבר פגיעה במלכות. בדברי אסתר היא הופכת להיות אשה מסכנה ללא כל תואר הזקוקה לעזרת בעלה-מלכה, והמן זוכה לתארים מאוד לא סמפאתיים בפיה: "ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה". המן במערכה זו אינו זוכה לדיבור, ובאמת לשונו נעתקת: "והמן נבעת מלפני המלך והמלכה", ושוב: המן אל מול המלכות - "המלך והמלכה", כי אסתר כיוונה כך שהמן ייתפס כפוגע במלכות, וכך אמנם תופס זאת אחשורוש.

השנייה, ואף בה שלוש הדמויות נוטלות תפקיד, אלא שכאן אסתר כאילו נסתרת, והנושאים העיקריים הם המלך והמן, בצורה של זיגזג: תחילה פעולות כתוצאה מהמערכה הראשונה - "והמלך קם בחמתו...", "והמן עמד לבקש על נפשו", ולאחר מכן תיאור מצב, הנועד לתאר תמונה, שתוביל לתגובה הבאה: "והמלך שב מגנת הביתן...", "והמן נופל על המטה...", ולבסוף התגובה: "ויאמר המלך... הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו". ותחילה אל הפעולות: "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן" - הוא מתואר כמלך כי הפגיעה נתפסת בעיניו כפגיעה במלוכה, ותיאור המקומות נועד לתאר את המעבר ממקום למקום, כהכנה אל השיבה בחזרה אל המשתה. "והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך" - גם כאן היחס של המן אל אחשורוש הוא כאל המלך ובלי השם, כי הוא מבין שהפגיעה נתפסת בעיני אחשורוש כפגיעה במלוכה, וממילא כלתה אליו הרעה מאת המלך. גם אסתר נקראת כאן "אסתר המלכה" מאותה הסיבה. הסיבה שהיא לא קרויה סתם "המלכה" ונוסף לא שמה "אסתר המלכה" היא כדי להשוות למשפט הבא אחר כך. כאן מתוארת התמונה המתגלית לעינינו ובעיקר: לעיני המלך, שהמלך שב אל בית משתה היין, והמן נופל על מטה אשר אסתר עליה. שלא כנאמר קודם, שהמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כאן נעלמת הסיבה לפנייתו אל אסתר המלכה. שם מה שמתואר הוא מה שעובר במחשבתו של המן, וכאן מתוארת התמונה המתגלית לעיני המלך, אותה הוא מפרש בעצמו. ומאחר ומדובר בתמונה - לא ניתן לה הסבר אלא היא מתוארת כעובדה. כמו כן אסתר אינה כאן מלכה אלא סתם אסתר. הסיבה לכך היא שוב העובדה שמדובר בתיאור של תמונה, ואותה מפרש המלך ומעניק לה משמעות. אסתר היא אשה, ואשה יפת תואר, והמן נופל על המטה עליה נמצאת אסתר. מה כבר יכול אחשורוש להבין? יתירה מזו: המסתוריות שאפפה את אסתר כל הזמן עד לרגעים אלו משגעת את אחשורוש עד כדי שנודדת שנתו בלילה שלפני כן. היא מסכנת את חייה ומופיעה לפני המלך. מדוע? הוא שואל אותה, והיא אינה עונה לו. מדוע? היא מזמינה אותו אל המשתה יחד עם המן. למה המן מוזמן? היא לא משיבה גם במשתה, ומזמינה אותו ואת המן שוב אל המשתה למחרת. מדוע? המחשבות של אחשורוש נעות בין בגידה של המן עם אסתר ובין ניסיון התנקשות מפניו מנסה אסתר להזהיר את המלך (יש להזכיר שאסתר עשתה כבר כן בעבר עם בגתן ותרש, וכמו כן ברור שעל כן דואג אחשורוש 'לצ'פר' את מרדכי דווקא ביום זה, כדי לדאוג לכך שאם יש מישהו שיודע משהו על מזימה כלשהי - שיבין שלהודיע למלך זה משתלם וכמו כן יש כמובן להזכיר את רוח התקופה, שהמלכים בני אותה תקופה התנסו בהתנקשויות למיניהן, ובמיוחד אחשורוש, המזוהה עם כסרכס, שבסוף ימיו נרצח ע"י מתנקש). וכאן הדבר מתממש לנגד עיניו של המלך: המן ואסתר על אותה המטה! ושוב, בדברי המלך אסתר היא "המלכה", ומעשיו של המן הם בגידה במלכות: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית". ושוב, תגובתו של המן אינה בדיבור. דיבורו נעתק: "ופני המן חפו".

השלישית, ובה חרבונה מספר למלך על העץ שהמן הכין לתלות את מרדכי: "ויאמר חרבונה, אחד מן הסריסים לפני המלך" - הוא מתואר כך משתי סיבות: האחת, כדי להסביר מה הוא עושה שם. השנייה, התיאור די נראה ממעיט בחשיבותו: לא "מסריסי המלך" אלא "אחד מן הסריסים לפני המלך" - 'סתם איזה אחד'. "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה". העץ הוא הנושא, והוא מתואר בשלושה תיאורים: "אשר עשה המן למרדכי...", "עומד בבית המן" ו"גבוה חמישים אמה". שני התיאורים האחרונים הם תיאור מקום ותיאור הגודל, אך שניהם מרמזים על המשמעות העומדת מאחוריהם. זה בבית המן, כי הוא רצה להראות את עליונותו ודווקא בביתו, וזה מאוד גבוה, ושוב כדי להשפיל את מרדכי כמה שיותר. בתוך התיאור הראשון יש תיאור פנימי, של מרדכי כ"אשר דבר טוב על המלך", ובמילים סתמיות אלו נוטע חרבונה משמעות במעשהו של המן, ומשמעות שלילית: המן מבקש להרוג את אהובי המלך, לא רק את אסתר אלא גם את מרדכי, והמן לא מבקש להרוג סתם אדם, אלא אדם שדבר טוב על המלך והציל אותו ממוות בידי בוגדים, כלומר: המן שוב בצד של הבוגדים. אמירתו זו של חרבונה מדגישה את העץ, ולא את מעשהו של המן את העץ, כי יש בה מגהמ נסתרת נוספת: להוביל את המלך לתלות את המן על העץ, וכך אכן עושה המלך: "ויאמר המלך תלוהו עליו. ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" - ונהפוך הוא: העץ שנועד ע"י המן למרדכי הפך להיות עמוד התלייה של המן.

כעת נדגיש את הופעתה של מילה מאוד חשובה בקטע הזה: "גם". במערכה הראשונה נופל המן מפלה ראשונה ע"י דבריה של אסתר, המפילה את כל המסתורין ואת כל הרשע על המן, ובדגש על בגידה במלכות. במערכה השנייה מתווספת מפלה על מפלה בדברי המלך: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" - לא די שבגדת במלכות ברצונך להרוג את אסתר המלכה אלא אתה מוסיף גם בגידה במלך עם המלכה?! ועל תוספת זו מוסיף חרבונה, שהוא סתם איזה סריס, ולא בעל חשיבות מרובה, אמירה קטנה ופעוטה, אך מכוונת מאוד להציג את המן באור שלילי וגם להכין את תלייתו על העץ: "גם הנה העץ...".

כעת ניזכר במילים "וגם חרבונה זכור לטוב". המחבר של אותן מילים בחר במכוון במילה "וגם", כי מעשהו של חרבונה, עליו הוא זכור לטוב, אינו אלא ה"גם" שהוא אמר. ואולי אפשר להקצין ולומר: לא חרבונה זכור לטוב אלא ה"גם" של חרבונה זכור לטוב.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
yisran (15/3/2010)
יישר כח יפה מאוד