הידעת? מי שלא לומד - בטוח נכשל!
הידעת? מי שלא לומד - בטוח נכשל!
וַיְסַפְּרוּ לוֹ - וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ... וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ... הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא... וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב... קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ... טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד... וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים... (במדבר י"ג כ"ז - י"ד י').
כמובן שהסיפור מוכר לנו, את תורף דבריו שמענו עוד בגן משושי הגננת, אלא שרצוננו להעלות כאן "נקודת חן" קטנה, אשר מאלפת אותנו בינה, ויש לה השלכה לדורות.
נאמר בתורה: וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ. מה הדיבה שהוציאו המרגלים? הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא... בכל מקום שהלכנו - ראינו רק לוויות. ומבואר בחז"ל שבאמת כך היה! ה' גרם שם לתמותה רבה והעסיק באותם ימים את יושבי ארץ ישראל "בקבורת מתים", וזאת בכדי שהמרגלים יוכלו להסתובב בחופשיות ולא יפריעו להם לרגל את הארץ.
כעת שואל הכלי יקר שאלה כבידת משקל: אם המרגלים לא שיקרו, אם כן מדוע הם נקראו "מוציאי דיבה", הרי הם סיפרו את מה שראו? ואילו על זה שהם לא תרגמו נכון את הדברים ולא הבינו שזה היה לטובתם, מקסימום אפשר לכנותם "סכלים וטיפשים", אך לא מוציאי דיבה?
עונה הכלי יקר תשובה עמוקה ויסודית, אשר היא אבן יסוד לאדם היהודי! אמת, ראית דבר מוזר. אך למה הנך מנתח את זה בצורה שלילית? מדוע לא תנתח זאת בצורה חיובית? מרגל יקר! ראית הרבה לוויות. ובאמת, ניתן לפרש זאת בצורה קשה, אפשר לומר שאדמת ארץ ישראל מלאה מגפות ומחלות אשר מכלה את היושבים עליה. אך מצד שני אפשר גם לומר שהארץ טובה, ואילו ריבוי הלוויות נובע משום שהאנשים שעליה מלאים עבירות, ומחמת זאת ה' מענישם, (כמו שבאמת ביארו יהושע וכלב את הדבר). ובנוסף לכך, הרי ה' אמר שמדובר בארץ טובה ומבורכת, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה... זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר... לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ... (דברים ח' ז' - ט'), אם כן מרגל יקר, מדוע עבדתם עם העיניים בצורה קרה - ולא הפעלתם את השכל? מדוע לא פירשתם את מראה עיניכם בצורה חיובית? למה בחרת לפרש את הדברים בצורה שלילית - ובכך להכפיש את הארץ? משום כך אתה נתבע על "הוצאת דיבה"! כך מבאר הכלי יקר את התביעה שהייתה על המרגלים.
בטרם נתעמק יותר בפרשה, נעלה כאן את הסיפור הבא שיעזור לנו להחכים יותר: עשיר אחד קם בבוקרו של יום וזמירות בפיו: חלום חלמתי על מצוקת בתי החולים בעירנו, על חוסר המכונות והכלים המשוכללים אשר נחוצים להצלת חיי אדם, בעיני חלמתי איך אדם נפל למשכב והצוות הרפואי לא הצליח לטפל בו עד שהלה נפח את נפשו. ומחמת שהחלום נוגע לליבי, אני תורם לבית החולים המקומי חצי מנכסי, בכדי לאפשר להציל יותר חיי אדם.
מזמרה למעשה, טלפן הגביר למנהל בית החולים וקבע פגישה דחופה, שם התקבל בכבוד מלכים, פרגנו לו על רוחב לבו ואצילות מידותיו, ולקחו אותו לסיבוב "במחלקות" בכדי לרגש אותו מעבודתם המסורה. הנה מחלקת תינוקות, כאן מידי יום בוקעים גוזלונים חדשים אשר זוכים לטיפול אבהי ומסור מצידנו, כאן חדר אחיות, שם חדר הפיקוד של הדיאטנית הדגולה אשר מעלה זרקורי אור על פניהם של מטופליה הגדולים (תרתי משמע)... לפתע הסב הגביר את תשומת לבו לרעש חזק שבקע מהחדר הסמוך. הוא ניגש לשם, פתח את הדלת, ו...כולו הפך לבן. הוא ראה שם אדם שוכב במיטה, רגלו מונפת אל על, ומעליו רוכן כושי עם מסור חשמלי ומנסר את רגלו.
גיוואל...ד! הציל...ו! נאצי...ם! זה לא בית חולים, זה מכון ניסויים... אני מבטל מיד את תרומתי ודורש להכניס את המשטרה לתמונה.
הבין מנהל המחלקה את הלך רוחו של הגביר, הושיבו על כסא, עשה לו קפה הפוך, פתח לו חבילת ערגליות, נפנף עלו במניפה - ואמר: אדוני היקר, אל תכעס. להווי ידוע לך שהחולה האומלל שראית, רגלו לוֹקָה בנמק רציני? ולצערינו, לאחר בדיקה מורכבת ועשירה בתצלומים וממצאים, טובי הרופאים שלנו הגיעו למסקנה שרגלו חייבת קטיעה. ואם חס ושלום נרחם עליו ולא נבצע את הקטיעה, בעוד שבוע ימים האדם הזה יהפוך להיסטוריה - "וקופת העיר" תפיק פלייר חדש, תחת הכותרת: האלמנה ו19 יתומים. מחמת כל זאת, ג'וני החמוד שראית, מבצע חסד עם החולה וכורת את רגלו. שמע זאת הגביר ונרגע. הוא הבין שהוא עבד עם העיניים, אך לא פענח את התמונה נכון, ובאמת זו לא התעללות ברברית - אלא חסד אמיתי.
לאחר כל ההקדמה הזו, אפשר לגשת לסוגיה הבוערת: אחת המחלות הקשות שהשתלטו על האנושות כבר אלפי שנים, נקראת "לשון הרע". בגללה עם ישראל לא נכנס לארץ. זו הסיבה לחורבן בית המקדש. בזכותה נהרגה עיר שלמה של כוהנים (נוב), ועד היום עם ישראל סופג נזקים גדולים מכך.
איך באמת פועל היצר בענין? כיצד הוא מצליח לסובב אנשים לעבירה כבידה כל כך ששקולה כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים? רק לחשוב על זה - זה מזעזע! אדם שדיבר לשון הרע, עוונו חמור יותר מרוצח נואף וכופר, (ואכמ"ל מדוע). איך באמת יצר הרע מצליח להפיל אותנו עד כדי כך?
התשובה נמצאת בפרשה! וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ... וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ... יצר הרע לא מבקש מהאדם להוציא דיבה ולשקר בצורה ישירה. אף פעם הוא לא יפתה אדם לתפוס מגה-פון ולהכריז בחוצות קיריה שמושיקו רשע ומושחת! כיצד הוא מושך את האדם? הוא מפתה אותו לספר סיפורים על אנשים, דברים שהיו באמת, להיכנס לקישק'ה של השכנים בבנין, של החברים בעבודה - ולנתח אותם ואת התנהגותם, ובסוף האדם נסחף ומפרש את הדברים איך שבא לו - ומוציא את הדיבה.
לדוגמא: חבר לעבודה שואל: יוסי, למה אתה עייף? ויוסי משיב: (את מה שקרה באמת) אמש בחצי הלילה התעוררתי מהשינה לקול גרירת חפצים מהדירה ממול. מאותו רגע הלכה לי השינה - ולא הצלחתי שוב להירדם. (כעת מתחילה הפרשנות העקומה והוצאת הדיבה). מה אני אגיד לך, נראה לי שהעסק מריח לא טוב. למה דווקא באמצע הלילה? ממי הוא מתחבא? וסתם כך תדע לך שהשכן הזה לא יודע להתחשב "באופן שיטתי". כל פעם...
וַיְסַפְּרוּ לוֹ... וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, זה מתחיל בצורת סיפור "שהיה באמת",
ומסתיים "בפרשנות עקומה" ובהוצאת דיבה.
ולמרבה הצער, הוצאת דיבה המבוססת על דברי אמת - כמו אצל המרגלים, כוחה ההרסני כל כך רב ועצום, עד כדי כך שהאדם עלול להאמין לדברים וללכת אחריהם בעיוורון מוחלט - והוא לא יהיה מוכן לקבל פרשנות אחרת "שונה וחיובית", אפילו לא מאדם גדול. בואו ונראה את זה בפרשה:
יהושע וכלב מודיעים לעם ישראל שאם ה' חפץ שמשה יחלק להם את הארץ זו לא בעיה! הרי משה קרע את הים, נתן תורה, הוריד מן, הֵגִיז שליו (בשר), התברר שמשה רבנו הוא שליח אלוקים וכוחו מעל הטבע והשכל. אם כן מה הדאגה מדברי המרגלים? כך אמרו יהושע וכלב לעם ישראל. ואילו לגבי הטענה של "ארץ אוכלת יושביה", אמרו יהושע וכלב שזה לא מחמת שהארץ הורגת והרסנית, אלא מחמת שהאנשים שבה רעים וחטאים - וה' מענישם, כמו שהיה במצרים ובדור המבול. ואף הביאו סברה לדבריהם – ואמרו: וכי אלוקים חשוד להרוג אנשים "סתם" (כלי יקר)? וכיצד הגיבו על כך עם ישראל? וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים. רגע אחד! תפעילו את הראש, הרי יהושע וכלב אומרים דברים הגיוניים מאוד, וגם ה' אמר שהארץ טובה. אם כן מה הקיצוניות הזו של העם - עד כדי כך שביקשו לסקלם?
הוא אשר אמרנו: כוחו ההרסני של "הוצאת דיבה" "המבוססת על אמת", כל כך רב ועצום, עד שאדם השומע אותה ומאמין בה - מתעוור ולא מסוגל לקבל פרשנות אחרת - אפילו לא מיהושע וכלב שהיו גדולי דור.
יצר הרע עובד בשיטת "הסיפור", הוא מתחיל עם סיפור של היֹה היָה, ומסיים ב- "ויוציאו דיבת הארץ"! כן כן, בצורה הסיפורית הכל מחליק ומתקבל על הלב.
כעת התישבו שתי קושיות על לשון הפסוק - ואלו הן:
בתורה נאמר "וַיְסַפְּרוּ לוֹ - וַיֹּאמְרוּ". וקשה: מדוע הכפילות (האריכות) הזו? ועוד קשה: מדוע לא נאמר "ויספרו ויומרו "לו"?
כעת התשובות פשוטות. אין כאן שום אריכות וכפילות, שהרי וַיְסַפְּרוּ לוֹ, פירוש את מה שהיה. ואילו וַיֹּאמְרוּ, זו כבר הפרשנות שלהם, ההוצאת שם רע. ממילא גם מובן מדוע לא נאמר "ויספרו ויאמרו "לו", שהרי הסיפור (מה שהיה באמת) את זה הם אמרו למשה. אך את הפרשנות (הדיבה) הם לא העיזו לומר למשה, וזה היה מכוון רק לעם. [את שני הקושיות הללו והתשובות עליהם, ניתן גם לראות באור החיים הקדוש על המקום - בין השיטין].
לא פלא שהפרשה שלנו מסתיימת בפרשת ציצית שבה כתוב: וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (ט"ו ל"ט). ופירוש הדברים הוא כך: ולא תתורו אחרי לבבכם ועינכם, אלא אחרי שכלכם ועינכם!
אל תתנו ללב "לרגש" להוביל את עיניכם, כמו שעשו המרגלים. אלא תפעילו את השכל, תדונו לכף זכות תפרשו את הדברים בצורה חיובית, כמו שעשו יהושע וכלב.
את המסר העולה מכאן ניתן לומר בצורת בארבעה יסודות בהלכות לשון הרע:
א) אדם שמספר סיפור, צריך להיזהר לשים את הדגש והגבול במקומות הנכונים - ולא לערב רגשות ודעות אישיות (פרשנות). להיזהר לא לספר "דבר אמת" - ובסוף להיסחף ולעבור לפרשנויות שליליות.
[וסתם כך, יש לברר בכל סיפור "שקרה באמת", אם בכלל מותר לספרו. שהרי הוצאת דיבה - זה על "שקר". אך לשון הרע - זה על "אמת". לכן, לא כל מה שהיה באמת מותר לספר. שהרי יתכן וזה לשון הרע גמור].
ב) גם אם הסיפור היה באמת, יש לדעת "שפרשנות" שגויה ועקומה - פירושה "הוצאת שם רע ודיבה"!
אכן "פרשנות" זו מילה מסוכנת, אשר בכוחה להפיל אנשים גדולים - ואפילו נשיאי ישראל (המרגלים). אומנם היום קוראים לזה "חופש הביטוי", אך אצל אלוקים קוראים לזה "הוצאת שם רע ודיבה"!
ג) כל מאורע שהיה, אם יש אפשרות לפרשו גם בצורה חיובית וגם בצורה שלילית (כמו בפרשת המרגלים), חובה לשפוט בצורה חיובית! (זה בעצם היה החטא של המרגלים "שלא שיקרו" אך נתבעו על פרשנותם - כלי יקר הנ"ל). וסתם כך, צריך לדעת שזו מצווה דאוריתא הטמונה במילים "בצדק תשפוט את עמיתך", [ועיין בחפץ חיים כלל ד' סעיף ג' בפרטי מצווה זו].
ד) גם אם אינך רואה הסבר חיובי למעשה הרע שראית, תזכור שיכול להיות פַּן נוסף לעניין, שהרי יתכן ואינך יודע את כל הפרטים במדויק. כמו שראינו בסיפור הנ"ל עם ג'וני הרופא, שבתחילה הגביר הגדיר אותו "רוצח", ואחרי עדכון קטן של מידע - הגדיר אותו הגביר "בעל חסד ורחמן". לכן, גם אם "מנתוני השטח" עולה תמונה שלילית, אל תהיה פזיז בשפיטת הזולת, וזכור שיתכן וישנם נתונים נוספים שאינך מודע להם, ועל ידי זה תצליח שלא לשפוט את המעשה בצורה שלילית (כנפסק בחפץ חיים הנ"ל).
נ.ב. לשפוט לכף זכות – זו חובה. אך צריך לדעת שלפעמים למרות זאת לפעמים "חייבים" לטפל במה שראו, כדי למנוע נזק למישהו או כדי לתקן את החוטא, והסוגיה מסועפת ומפורטת בחפץ חיים בהרחבה.
טיפ לסיום:
החפץ חיים כותב, שמי שלא למד הלכות "לשון הרע", בטוח נכשל בלשונו. שהרי הוא אינו יודע מה אסור לדבר ומה מותר, ואם כן ממה יזהר? ממשיך החפץ חיים וכותב: כיוון שכך, כיצד אדם שלא למד את ההלכות, מרשה לעצמו לפתוח את הפה "ולדבר"? הרי בכל רגע הוא עלול ליפול בלשונו - ולעשות עבירה השקולה כנגד "עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים". וכיצד הוא מתמודד עם זה?
אכן, אנו מהדרים בכל. באוטובוס – יושבים הגברים קדימה. בבית - אוכלים רק מהדרין. מקפידים על קלה כבחמורה. אך מה עם "אסון הטבע" הזה? מדוע איננו חוששים "מכישלון בטוח" בלשון הרע?
אין ברירה! חייבים ללמוד את ההלכות. האמת היא שזה לא קשה. מי שניסה - יודע שזה קל! יש היום הרבה ספרים מתומצתים וערוכים בשפה קלה וסיפורית, יש קלטות, יש ספר מחולק להלכה יומית, צריך רק להתחיל.
