chiddush logo

מעלת המניח בן ליורשו

נכתב על ידי רזיאל, 21/5/2015

ואל בנ"י תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כז, ח)

פרש"י (שם כז, ז): לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו.

 

ויש להתעמק בהבנת מעלת הבן כדי להבין מדוע חסרונו גורם לעברת ה'.

 

הבן כתחליף לאב – ביטוי ליראת שמים

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה כתיב הכא והעברתם את נחלתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים.

ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד... (בבא בתרא קטז.)

 

מציאות הבן הכרחית להמשת מפעלו של אביו בעוה"ז, ואם אדם נפטר בלא להעמיד תחליף -  "אשר אין חליפות למו", הרי זה ביטוי לחוסר יראת שמים  - ל"ולא יראו אלהים", הגורם לכך שהקב"ה מתמלא עליו עברה.

 

ויש להבין למה חסרונו של הבן והתלמיד – הוא ביטוי לחוסר יראת שמים?

 

הבן כהמשך חיי האב

 

דרש רבי פנחס בן חמא והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא. מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה? דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה. ויואב לא הניח בן והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל? אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה. יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה (שם).

 

אם האב נפטר והשאיר אחריו בן כמותו, ממשיך דרכו, הרי זה "כאילו לא מת אלא כשוכב וישן" (מהרש"א ועץ יוסף שם) "מפני שהבן כמותו – הרי לא נחסר ממה שהיה" (מהר"ל, חידושי אגדות שם)  "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה:), אך אם אין בנו כמותו, ממלא מקומו – הרי הוא מת ממש.

 

 

העמדת בן – ביטוי למפעל לטובת הכלל, להמשכיות החיים ולהשראת שכינה

 

יבמות סג:-סד.

 

תניא

רבי אליעזר אומר כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו.

רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו'

בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט את הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו...

 

ת"ר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?!

אבא חנן אמר משום רבי אליעזר חייב מיתה, שנאמר ובנים לא היו להם – הא היו להם בנים לא מתו.

 

מבאר המהר"ל בחידושי אגדות (בבא בתרא): דבר זה ענין מופלג מאוד בחכמה. מה שרמז בכאן כי האדם שיש לו בן – אין זה נחשב פרטי, בעבור כח התולדות שהם ממנו, ובזה נחשב כללי... ולפיכך אם אין לאדם תולדות, מתמלא עליו רוגז, כי הרצון הוא בכללי... ולפיכך אם אין מניח בן ליורשו, שזה מסולק מן הכלל והוא פרטי על זה מתמלא רוגז, וכמו שרצון השי"ת הוא בכלל כמו כן רוגז השי"ת שאשר הוא פרטי לגמרי ואין לו בן.

 

ומבאר המהר"ל בחידושי אגדות (ביבמות): דבר זה יש להבין ממה שאמרו בנדרים (סד:) ארבעה חשובים כמת ואחד מהם מי שאין לו בנים, ולפיכך אם אין בנים חייב מיתה שהרי גורם מיתה לעצמו, שהוא עצמו נחשב כמת. ויש להבין דבר זה, כי שהדבר שאינו פוסק נקרא חיים, כמו המעיין שיש לו מקור שאינו פוסק, ומפני כך האדם שעוסק בפריה ורביה הוא חי כי הוא דבק במקור שאינו פוסק שיש לו זרע, אבל מי שאינו בפריה ורביה יוצא מן המעיין החיים שאין לו זרע ובשביל זה חייב מיתה. ועוד יש לך לדעת ולהבין כי מי שעוסק בפריה ורביה נחשב שהוא כללי, והכללי הוא בחיים שהרי הכללים הם עומדים קיימים בלא שינוי, וזה שאינו עוסק בפריה ורבייה חייב מיתה שהוא יוצא מן הכללי אשר הוא קיים לעולם.

 

אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך – בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה על עצים  ועל אבנים?!

 

פי' שאין השכינה שורה רק על דבר שהוא נצחי לא על דבר שיש לו בטול, כמו האדם שאינו עוסק בפריה ורביה, רק השכינה שורה על מי שיש לו זרע או בכחו להוליד זרע אחריו ואז אין לו הפסק וראוי שתשרה שכינה על ישראל… גם מן הטעם אשר התבאר למעלה, כי מי שעוסק בפריה ורביה יש לו כח כללי ועל זה ראוי שתשרה שכינה לא על מי שאין לו כח כללי שאינו עוסק בפריה ורביה, והבן הדברים האלו (המהר"ל, שם).

 

הרי שמציאותו של בן מוציאה את האדם מהמימד הפרטי, המוגבל והזמני – והופכת אותו לחלק משושלת כללית ונצחית, המכשירה את המציאות להמשך השראת השכינה.

 

הנחלת התורה לבן – כביטוי להתחדשות האב ואמצעי לשיפור דרכיו

 

משך חכמה , פרשת פינחס:

 

ובמדרש שוחר טוב, תקעו בחדש שופר – חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם. הביאור, כי על משפט כזה מי יוכל לעמוד, ולזה אמר שיראו לחדש מעשיהם, הוא להנחיל שמירת הדת ודיעות צודקות אצל בניהם, הדור החדש, ועל זה אמרו כל המלמד תורה לבן בנו כאילו קבלה מהר סיני, שזה העיקר להיות הדת חדש וידיעת השי"ת חזק אצל הבנים כמו שקבלו מעצמם, וזה נקרא חדשו מעשיכם ועל ידי זה שפרו מעשיכם.

 

על פי כל הנ"ל, יש לומר כי מי שמניח בן ליורשו, ודאג לחנכו ולגדולו שיהיה "בן כמותו", הרי זה כי ביטוי ליראת שמים, כי בכך הוא דאג להמשכיות החיים וליצירת כלים להמשך השראת השכינה בעולם.  בכך הוא פעל להשגת השלמתו והשלמת כלל המציאות העולמית תוך יציאה ממדיו הפרטיים המוגבלים לטובת הכלל. ובתהליך הכשרת הבן והנחלת התורה לדורות הבאים –  הופכת תורת האב ללימוד על מנת ללמד, ל"תורה של חסד", המביאה לשיפור מעשיו תוך כדי התחדשות התורה, ומציאות הבן כממשיך אביו הופכים להיות ביטוי להמשך חיי האב, גם לאחר שכיבתו עם אבותיו.  

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע