הקשר שבין הפרשה להפטרה

נכתב על ידי אבי מורגנשטרן, 24/6/2018

 יש קשר אמיץ לכל המשך הפרשה וגם להפטרה, וננסה להבין קשר זה ומה התורה מנסה ללמדנו.
נתחיל בעניין באר מרים שנעלם עם מיתת מרים הנביאה והלכה לשבת בין הסלעים האחרים בערבות מואב. בני ישראל נקהלים על משה ואהרון ומתחילה מסכת רטינות :

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:
 {ב}
וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
 {ג}
וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה:
 {ד}
וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
 {ה}
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
 {ו}
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֲלֵיהֶם:
וירב העם עם משה: לשון מריבה - מי מריבה. מה עניין ריב?
ריב יסודו במים ובאמת רואים בתורה לשון ריב כשהדבר קשור למים כמו הריב של רועי אברהם וגם של רועי יצחק - על בארות מים. ענין הריב נוצר בעולם בשבעת ימי בראשית ביום השני שה אמר למים שיתבדלו אחד מהשני במקום העירבוביה שהיה עד כה אז שהמים בבחינת זכר יעלו למעלה לשמים והמים בבחינת נקבה ישארו למטה בימים. זה פתח את הפתח להפרדה בעולם וממילא לריב. ולכן לא נאמר כי טוב ביום השני. (על פי מפרשים בפרד"ס).
אם כן רבו עם משה שגם הוא קשור למים שמו מעיד עליו מן המים משיתיהו ועוד.

שימו לב איך הריב נבנה: 
קודם סתם ויקהלו על משה ואהרון. ואז מתחילים להתחמם:וירב העם עם משה אח"כ מגבירים את האש עוד:לו גוענו בגוע אחינו לפני ה' למה ה לא המית אותנו לפני חטא המרגלים והינו לפחות זוכים לעוה"ב? (דור המדבר שמתו בעתיו של חטא המרגלים חזל אומרים שאין להם עוה"ב- אך לסבר קצת את האוזן כתוב כי לא ידח ממנו נידח אין מישהו מישראל שאין לו חלק לעוה"ב יש לקב"ה את הדרכים שלו להוריד שוב את הנשמות האלו למשל בתור גוי שאח"כ מתגייר ואז יקבל את חלקו)
אח"כ  כדרכו של ריב הגזרה מתחממת עוד: עכשיו הטענה עוברת למשה ואהרון: ולמה הבאתם את קהל ה אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו? ועוד התחממות על סף הרתיחה:ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון  , זה כבר שיא הרטינות שהבאתם אותנו למקום כזה שאי אפשר לשתול כלום ואין מותרות - אין איש תחת גפנו ותחת תאנתו (רימון - איני יודע למה אמרו) זה כבר שיא החוצפה וכפירה בטובתו של הקב"ה וגם כפוי טובה למשה ואהרון. רואים איך שהכעס נבנה מכלום וסה"כ נקהלו להגיד למשה את מה שאמרו בסוף: ומים אין לשתות. שזה לגיטימי להגיד . 
להגיד את זה זה בסדר אבל למה? למה צריך את כל התוספות הרעות? חברה' למה סתם לתת לפה לדבר ולגלוש לתוך כעסים ורטינות !?? מה יוצא לכם מזה? כלום! ומה קרה מזה באמת?
בתחילת הקטע כתוב וישב העם בקדש ומפרשים שהם היו בשלמות רוחנית מסויימת. הם היו יכולים אולי לזכות שמשה יכניס אותם לארץ וזאת תהיה הגאולה השלמה!
אז למה ? למען ה' , למה לרטון ולקלקל?! והם אכן קילקלו וכבר לא היו ראויים להגאל ! איזו שטות! למה לדבר סתם?!
ואז התגלגלו העניינים שמשה כעס ואמר שמעו נא המורים ואז מהכעס משה מאבד את דרגת הדבקות העילאית שלו ועושה טעויות ונענש שלא יכול להכנס לארץ וגם אהרון שרואה ולא מונע ממנו לטעות !.
ואם תשאלו אז מה זאת אשמתם של ישראל שמשה חטא ולכן פיספסו את הגאולה?
אבל ה מנהל את העולם בצדק וראה שהם חטאו וירדו מדרגתם ואינם ראויים להגאל תשועת עולמים עדיין. אבל ברמז של הפסוקים לומדים שבזמן משיח יבואו גם משה ואהרון ויהיו שותפים לגאולה.

אחר זאת יש את הפרשה שמשה שולח שליחים לאדום שיתנו לבני ישראל לעבור דרך ארצם וכשמסרבים משה שולח שוב ומנסה לשכנע אבל הם מסרבים.
למה משה היה צריך להכנס לכל הדיבורים המיותרים הללו?
לע"ד זה נעשה על פי ה'
והסיבה לכך כי הוא ידע שאין בכלל מה לחשוב שאדום השונאים יתנו להם לעבור אלא בכדי שבני ישראל יראו שמשה עשה הכל כדי שיתנו להם לעבור ולעשות קיצור דרך אבל מה לעשות? זה לא הלך לו.
ואז צריך לעשות עיקוף של ארץ אדום. אבל בני ישראל שוב נכנסים למצב רוח מלחמתי ורוטנים שוב סתם.
{ד}
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:
 {ה}
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
 {ו}
וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:
 {ז}
וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם:
 {ח}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
 {ט}
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי:
אז שוב מתחילים...
נסעו לסובב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. בסדר מובן שזה היה קשה אבל זאת המציאות אז למה להתלונן?
אבל טבע האדם הוא כזה שמתחילים לדבר אז מאבדים את הפרופורציות ומתחילים לבנות אש רעה . וידברו באלוקים ומשה...שוב חברה' מה קרה לכם למה לדבר ולרטון?! די כבר! עשיתם מספיק נזקים על ידי דיבורי סרק שנהפכים לכעס וליבוי הכעס. למה אתם שוב חוזרים על אותם טעויות?!.
ואז הכעס גובר:למה העליתונו ממצרים...
שוב אותו דבר . כל פעם חוזרים לטענה "הניצחת" הזאת. למה העליתונו ממצרים וזה מביא אותם להמשיך לרטון: כי אין לחם ואין מים... מה אתם מקשקשים? ריבונו של עולם ! מה קרה לכם ? יש מן ושליו ובאר מרים .מה אתם פותחים את הפה בדיבורי סרק מזיקים? 
ואז הטענה שבאה מתוך המשך ליבוי האש : ונפשינו קצה בלחם הקלוקל.
חברה' הגזמתם!  מאיפה הבאתם טענה טיפשית כזו? 
איפה הייתם כל הארבעים שנה עד עכשיו?
פתאום אחרי ארבעים שנה של אכילת "לחם קלוקל"-מן שכולו טהור ואין הפרשות והוא עם כל הטעמים וניתן לכם בחינם עכשיו בדיוק נזכרתם לרטון על כך?!
מיד ה מביא עונש את הנחשים שנשכו אותם והמיתו המון מבני ישראל.
פתאום הם מתעוררים ובאים למשה:חטאנו כי דיברנו. או! סוף סוף הבנתם שחטאתם כי דיברתם.
הדיבור הזה הרטינות האלו ובניית כעסים ותלונות שוא סתם הם ממש מזיקות ויש להם השלכות ארוכות טווח. את הגאולה השלמה בדור הנכנסים לארץ הפסדנו בגלל זה ועוד המון הפסדים.
אנו חייבים ללמוד לא לפתוח סתם את הפה! 
יש לך דבר חוכמה או דבר אמת להגיד אז בבקשה אבל סתם לקשקש ולהזיק?! בואו נלמד מזה להפסיק לרטון להפסיק לכעוס להפסיק להתלונן. זה רק מזיק לנו עצמנו.
אחר כל זה בנ"י אומרים למשה שהם חטאו ומבקשים שיתפלל עליהם שיוסר הנחש מהם.
משה מסכים לכך ומתפלל וה אומר לו שיעשה נחש נחושת ומי שננשך יסתכל כלפי מעלה וישיב את ליבו לאביו שבשמים ואז ירפא. למה צריך את כל הבלאגן הזה של נחש נחושת? כי החטא היה בדיבור ועם השלכות ולא מספיק רק תשובה אלא מקבלים עונש של נשיכת נחש ואז מסתכלים למעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים ואז נרפאים אבל רק עם שני התנאים הללו. עונש ואז מתוך כך מגיעים לחרטה תשובה ושיעבוד הלב לאבעהם שבשמים.
ההפטרה מדברת על יפתח שהיה גיבור אבל בן אישה זונה וכשבני גלעד היו צריכים אותו אז עשו אותו למנהיג שלהם כדי שילחמו עם בני עמון. הוא גם לא היה מי יודע מה חכם אבל כנראה לעומת דורו היה מהמשובחים שבהם.
הוא שולח שליחים למלך עמון ודי מקשקש שטויות .הוא חושב שבאמת הוא יצליח להוכיח אותם ולהגיד נו נו נו ! וזה יפתור את כל הבעיות?
אבל כשזה לא הצליח כצפוי , הוא מחליט לצאת להלחם בהם ונחה עליו רוח ה'!
עכשיו אתה יכול פשוט ללכת להלחם ותנצח. בבקשה - אל תדבר! 
אבל לא. הוא היה חייב לפתוח את םיו ולידור נדר מטומטם לגמרי שאם ינצח אז הראשון שיצא מביתו הוא יעלהו לעולה.
ריבונו של עולם! למה לקשקש?
ה איתך ונחה עליך רוח ה .מה אתה צריך יותר?
והתוצאה? שביתו יצאה אליו ראשונה והוא "הכניס גול עצמי" עכשיו הוא חייב להעלות אותה לעולה.
מורי ורבותי. בואו נלמד מכל זה ולא נדבר כשאין צורך ולא  נרטון סתם ובעיקר נפסיק להזיק לעצמנו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה