קנאות אמיתית לא מתוך חווית אקשן

נכתב על ידי יוחנן ריינר, 1/7/2018

 

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן – בקנאו

 


הגמרא בתחילת פ"י בב"ב אומרת שכהנים קפדנים וכעסנים הם, וכתב רבי יעקב קמנצקי זצ"ל שלכן מפרטת לנו התורה, שהקנאות של פנחס הייתה מתוך טבעו הטוב שהיה מלא רחמים, כמו אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות.

 

ולכן מובן גם ההמשך "לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום", להוכיח שכל מעשהו היה מתוך אהבת שלום.

 

ולכאורה איך יתכן קנאות של הריגה של אדם מתוך רחמים ורדיפת שלום??? הרי מידת הדין יש כאן ולא מידת הרחמים??

 

ובמדרש יש תשובה לדבר על פי משל נפלא, שמלך ושריו עברו ליד קבוצה של נערים פוחזים, ואחד מהנערים קילל את המלך, והמלך ששמע את הקללה כעס נורא וביקש להורגו.

 

אבל השר הבכיר שהבין את הצפוי, מיד סטר לנער החצוף 2 סטירות מצלצלות וחמת המלך שככה, המלך נרגע ובסופו של דבר הסתפק בסטירות ולא נתן הוראה להרוג את הנער המקלל, כך גם נהג פנחס, הוא הרג את זמרי בכדי להציל את עם ישראל.

 

ולהבדיל אלף ואלפי הבדלות, בין הטהור לטמא, זה  מזכיר לי תקופות אפלות בעם ישראל, שבזמן השואה במחנות, לפעמים הנאצי רצה לרצוח יהודי על חריגה קטנה שעשה, או סתם כי בא לו להתעלל באכזריות ביהודי, ואז הקאפו היהודי בא ומתנפל ובועט ביהודי ומגלגלו ארצה וממשיך לבעוט בו, והנאצי מחייך ומרוצה הנה נעשית מלאכתו על ידי יהודי, והוא מרוצה מהרעיון שיהודי מכה יהודי אחר באכזריות, וככה השטן נרגע וממשיך בדרכו.

 

והנה לרואים מן הצד זה נראה שהקאפו הוא יהודי אכזרי שאין כמוהו לרוע מבין אחינו היהודים, והוא כאח נאמן של הנאצים וכשותף מלא לפשעיהם של הנאצים, אבל לפעמים מתבררת האמת, שבמכות אלו הוא פשוט הציל את חיי היהודי המוכה, וכל בעיטה שנתן הקאפו זה היה מתוך רגש של רחמים, כי לא כל הנראה אכזריות זה אכן באמת אכזריות לפעמים זה בעצם חסד בהתגלמותו.

 

ואפשר לחדד עוד יותר את הדבר, שהיה שוטר שראה מחבל מוכן לעשות פיגוע ועל השוטר הייתה מוטלת החובה לירות ולהרוג את המחבל, אבל השוטר לא היה מסוגל כי בחיים הא לא הרג בן אדם.

 

והבן אדם מתייסר כי הוא גם בסכנת חיים, וברגע האחרון השוטר ירה סוף סוף במחבל שמת מיד ובמקום עוד לפני שהספיק להפעיל את חגורת הנפץ, ובכך נצלו חיי עשרות.

 

ואותו שוטר שלא היה מסוגל להרוג התעשת והתחיל לספר בגאווה איך שהוא בעצמו ובגבורה ובאומץ לב הרג את המחבל, כי בתוך רגע השכיח לעצמו את הקושי שלו להרוג!!! והתחיל להתגאות על פרי הצלחתו!!!

 

אבל פנחס אינו כן, כפי שכתוב "ושם האיש המוכה אשר הוכה", ולא כתוב "אשר הכה פנחס", כי הוא בכלל לא התחבר למעשה זה, אלא מיד לאחר המעשה "ויפלל" - התפלל וביקש רחמים על עם ישראל, כי זה מה שמונח לפנחס רק לבקש רחמים על עם ישראל, כי כולו רחמים!!!


 


ללמדנו, שכל מעשה שנעשה העלול לצער בן אדם למרות שהכל בהיתר ואפילו יש מצווה בדבר, בכל זאת עלינו להתנתק מהחלק המצער שבדבר, כך כל כולך יהיה טוב ולא ידבק בך מאומה מן הרוע.

 

וכעין זה מצאנו בשמירת העיניים, שכידוע כתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ולמרות שהסדר הפוך – עין רואה והלב חומד, בכל זאת התורה הקדימה את חימוד הלב, וכל כך למה??? התשובה לכך מפורסמת, שכידוע הראיה הראשונה של הפריצות אם אכן אדם זה נזהר מאוד ובכל זאת הוא נתקל לאונסו, אזי אם הוא מסלק מיד את הרע ממוחו אינו עובר על זה, ואדרבה הוא מקבל על זה שכר, כי עמד בניסיון הקשה וגם סילק את הרוע ממוחו, כי כאמור חובה לסלק כל רע מתוכנו וששום רע לא ידבק בנו.

 

 ורק אם מהרהר חס ושלום במראה הפרוץ שראה וחומד זאת בליבו, או שממשיך שוב לראות מרצונו, אז הוא עובר על עוון חמור זה "של ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" רח"ל, לכן נזהר להיות צדיקים ונקיים, בלי רבב וכתם, לשם ולתפארת אמן ואמן.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע