הקדמת המחבר- על ספר כרם פתחיה ב'

נכתב על ידי אוהד, 25/3/2010

 הקדמת המחבר

 

ברוך ה' שהחייני וקיימני והגעני לזמן הזה, להופעת החלק השני מספרי "כרם פתחיה" כעבור ארבע עשרה שנה, אחרי הופעת אחיו הבכור בשנת תרצ"א, על-ידי בני הרה"ג משה צבי נריה שליט"א. וברוך ה' על רוב חסדו אשר גמלני מאז ועד עתה, שהוציאני מרוסיא והעלני לארץ-ישראל ונתן לי כֹח לעסוק בתורתו, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחדש לכתוב ולהדפיס.

בשנות ראינו רעה ומצוק, בזמן המלחמה הקודמת, ואחר-כך במהפכת רוסיא הסובייטית, קיימתי בעצמי "לולי תורתך שעשֻעי, אז אבדתי בעניי", והיה לי היום ללימוד עם בָּני שיחיו, לחנכם לתורה ולמצווה, והלילה לגירסא ולעיון ולדברים ככתבן בהלכה ואגדה.

בשנת תרע"ג נתקבלתי לרב בעיר דאשקאווקא הסמוכה למוהליב ברוסיא הלבנה, על-פי הצעת הרב הגאון העמקן והישרן ר' יעקב שלמה הולצברג נ"ע, זקן ההוראה במוהילוב, ומחבר שו"ת "עטרת שלמה" ב"ח ו"פרי שלמה" חידושים בש"ס, ששימש בה רב מלפנים.

בראשית שנת תרע"ה, בזמן המלחמה הקודמת, נתקבלתי לרב בעיר קניזיץ הסמוכה למוהילוב.

בשנת תר"פ, בערך, התחלתי לכתוב את ספרי "כרם פתחיה", בו סלותי לי מסִלה מיוחדת להבנת דברי חכמים וחידותם, בשימת לב לדברי בעל המאמר, במקומות הרבה, שדבריו עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, מאורעות חייו הפרטיים, חיי דורו ותקופתו, מאמרים שונים הוארו באור חדש, ודמות דיוקנם של בעליהם נגלתה במשנה בהירות וזיו.

לאור תורת רבותינו, המשכתי לכת ואף-על-פי שהיה העולם שמם וימש חושך, בין מבחינה רוחנית ובין מבחינה כלכלית, עסקתי בכל כֹחי בעבודת הקודש של עיון וכתיבה מבלי שים לב סביבותי, אף-על-פי שלא ראיתי לפני אפשרות הדפסה כלשהי.

האופק החדש שנפתח לפני בהבנת דברי חכמינו ז"ל, בדרך קרובה אל כוונת בעלי המאמרים, שהיא דרך האמת – נתן שמחה בלִבי בבחינת "אין שמחה כהתרת הספיקות", ואזרתי כגבר מתני, להמשיך את דרכי, בעזרת ה' יתברך, לחפש אחרי המטמונים, אשר כל חפצים לא ישוו בם, מהיותם מאירים את העינים, ומשמחים את הלב, בהגיונם ובפשטותם.

בימים ההם, ואני נקראתי פעמים אחדות מכבוד הגאון הצדיק ר' מאיר שווארץ נ"עא אב"ד ור"מ בשקלוב, לבוא מעיר רבנותי, קניזיץ, הסמוכה ולדרוש בשקלוב במקהלות עם למען יחזקו בתורת ה'. ובכל בית-כנסת שדרשתי, היה בא לשמוע אמרי כי נעמו.

במשך היותי בצל קורתו, הראתי לו את כתב היד של ה"כרם", ואז בתשובתו בעניין הלכה כתב אלי, בתור הסכמה "ישמח לב רבים כי הפליא לעשות" ומתוך היחס הזה, הראתי לדעת כי ישרה דרכי אשר אני הולך עליה, בעיני גדולי התורה והיראה, כי אמנם "דרך הקודש" יקרא לה.

והיה מאורע מיוחד, שאירע לי באותם הימים הקודרים, אשר היה לי לאות ולמופת, כי רצה גם ה' את הלך מחשבתי, ואת פועל ידי.

באחת הנסיעות, שהייתי בעיר הפלך מוהילוב על נהר דניעפר, הסמוכה לעיר רבנותי קניזיץ, שלחתי את מזוודתי שבה היו ספרים יקרים וחפצים חשובים, לפי המצב, ובעיקר כתב ידי (שהיו בו ארבעים וארבע גפנים עד דף ח' במסכת ברכות) על-ידי מכר אחד, למסרה בביתי בקניזיץ.

בבואי למחרת, ערב-שבת-קודש, הביתה, נודע לי לפנות ערב, שקרה אסון, הכל נאבד! הכל!… בעברו דרך עירי, נאסר האיש על-ידי שוטרי השלטון ואף-על-פי שהלז שוחרר מיד, בכל זאת "החרימו" את כל אשר אִתו…

אין בפי מלים לתאר את הצער ההוא, באבדן הוני הרוחני, פרי עמל שנים.

במאמצים רבים, ובהשתדלות מן הצד, עלה ב"ה, למצוא את "המחרים" ולהציל מכל מה ש"הוחרם" רק את כתב-היד, וישאר וינצל אך הוא, כריכתו קרועה, וגבו מעוך, ואפילו הנייר החלק מלפניו ומלאחריו נקרע ונלקח, ורק הוא עצמו נשאר שלם, אוד מוצל מאש!

בשלהי תרפ"ב, הוזמנתי לבוא לקבל את הרבנות בעיר קרוטשא, מקום כִּסאם של הרבנים הגאונים לבית אהרנסון, במקומו של ידידי הרה"ג ר' שלמה זלמן לנדרס (הרב דרמת גן), חתנו של הרב ר' אברהם הכהן (אחי הרב ר' שלמה הכהן אהרונסון, הרב הראשי לתל-אביב, בן הרב ר' יעקב זצ"ל הרב הראשון בקרוטשא).

גם שם הִמשכתי בעבודת הכרם, חִדשתי עד סוף "ברכות", שִׁכללתי והעתקתי מחדש להכינו להוציאו לרשות הרבים, כדי שיהא בר קיימא, כמאמר החכם: "המעכב ספרו בידו שנה אחת, ימשיך קיומו למאה שנה".

בשנת תרפ"ט, נתקבלתי לרב בעיר סעננא, עיר של חסידי חב"ד, יראים ושלמים, שהחזיקוני בכבוד עד שתכפו הצרות, שהיתה המלכות מטילה מִסים וארנוניות על הרבנים עד שנאלצו להתפטר, ובזה נפטרה מהם ומהשפעתם הדתית.

ואני בתוך הגולה, עובד למרות הכל, מכונס ומצומצם בתוך ד' אמות של רשות היחיד. ויהי כאשר שלמה המלאכה, והדברים כבר היו ראויים ומוכנים להופיע לפני חכמי לב, התחלתי לשית עצות בנפשי, לחפש דרכים להדפסה. מתחילה נאסרה ברוסיא הסובייטית הדפסת ספרים ועדיין הותרו סידורים, חזרו וגזרו גם על הסידורים ועדיין הותרו הלוחות, ולבסוף גזרו גם על הלוחות. וזו האחרונה קשה מכולן, שהשכיחה תורת מועד מישראל שבאותה מדינה, והרעב גבר בארץ – רעב לדבר ה'!

וגם אז, לא אבדה תקוותי, ושתי עצות בנפשי להגיע אל מטרתי בחיים, בעזרת ה' אורי וישעי. התקשרתי במכתבים עם ידיד נעורי הר"ר אברהם משה רבינוביץ תאומים הי"ו, בן לאותו גאון וצדיק תמים קדוש ה' האדר"ת אב"ד דמיר ובסוף ימיו אב"ד בירושלים עיה"ק, שזכיתי להסתופף בצל קדשו, בלמדי בישיבת מיר בשנת תרנ"ח.

ואז התחלתי להעביר את כתב-היד לארץ-ישראל, מגילות מגילות ונשלח במכתבים, עד אשר הגיע לכדי ספר, בראשית שנת תר"צ.

בה בשנה, זכה לעלות לארץ-הקודש בני הרמ"צ שיחיה, לחסות תחת כנפי הנשר הגדול מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בישיבה המרכזית ועם בואו נִגש מיד להדפסת הספר בירושלים עיה"ק.

וזכור לטוב יהיה ש"ב המצויין ירא"מ ר' קלונימוס קלמן דריבין וגיסו המצוין יר"א ר' פסח אקרמן נ"ע, ויבדלו לחיים ש"ב הנכבדות הצדקניות מ' לאה ומ' רחל לבית אקרמן נ"י מפלדלפיא אשר באמריקא, אשר סייעו בידי סיוע שיש בו ממש, להדפסת ספרי – זכרה להם אלוקי לטובה.

רוב דברי ה"כרם", היו למראה עיני הכהן הגדול מרן הרב זצוק"ל אשר קראם בשום לב, וחיבה יתרה נודעה להם ממנו, אף הוא כתב עליהם דברי הסכמה יקרים, בהם נתעטר ראש הספר ותפארתו עליהם, בין השאר נאמר שם: "בטוח אני, בעזרת ה' יתברך, כי הספר היקר והנכבד הזה יקנה לו לבבות רבות, ויחשב בין הספרים המצויינים רבי הערך, שנתחברו בדורנו".

ספרי זה נתקבל בכבוד ובחיבה על ידי גדולי הרבנים הגאונים וטובי הדרשנים בארץ ובגולה. אחד הרבנים החשובים, כתב אלי: "אמנם נוכחתי, שכן הוא, עידית שבעידית שבספרות הדרשנות, דרך האמת, עומק המחשבה ויופי ההרצאה, בם יחדיו חוברו".

ואף סייע מרן ז"ל להפצתו, שכן היתה תרומת הספר קודש לגאולת מחברו מגלות רוסיא ולהעלותו לארץ-הקודש.

בכ"ג תמוז תרצ"ג, זכיתי אני וחצי משפחתי לראות את הארץ אשר שם ה' מדברה כעדן וערבתה בגן ה', ואחר שנה ורבע, זכתה לעלות ארצה גם נוות ביתי הרבנית, למען ירבו ימינו ושנותינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, כימי השמים על הארץ.

בבואי ארצה, מצאתי מכתבים מרבים וכן שלמים, המדברים בשבחו של ה"כרם" ומחלים ומיחלים לראותו, סגנון הביאורים ההגיונים מצא חן בעיניהם, אף הופיעו דברי ביקורת חיוביים בעתונים בארץ ובחו"ל, והם אשר חִזקוני אִמצוני ועודדוני, להמשיך בנטיעת ה"כרם" הזה השני.

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי.

מחודש כסלו תרצ"ה, חליתי ארבע שנים וחצי עד סיון תרצ"ט, ממחלת חום גבוה, יום יומיים בכל שבוע. חליתי גם במלריא ובדיזינטריא, ואחרי שהוציאו ממני כל השיניים מפני המוגלא שמצאו בשרשן על-ידי צילומים, ואחרי הרבה עשרות זריקות מחומרים שונים, נפסק החום, ברוך רופא כל בשר, שגמלני כל טוב.

כעבור חמש שנים מאז, הנני חולה בדלקת כליות כרונית, השי"ת ישלח לי רפואה שלימה במהרה להגדיל תורה ולהאדירה.

עם כל זאת, הנני מתאמץ לעבוד עבודת הקודש, שעליה נאמר "רִפאות תהי לשרֶך ושִׁקוּי לעצמותיך", "כי חיים הם למֹצאיהם ולכל בשרו מרפא".

ואני תקווה, כי גם פרי תנובת כרמי זה, אשר הנני מציע לפניכם, קוראים יקרים, שנטעתי על אדמת הקודש בעזר ה' מקודש, - יקבע ברכה לעצמו, ויברכוני טובים מטובם, למען אוכל להמשיך את עבודתי אשר עוד רבה היא לפני, והם: יתר הגפנים למעלה ממאה אשר אִתי בכתובים, וספרי ה"פרדסים" על יתר חלקי התורה; וספרי "אבות פתחיה" על מסכת אבות; וספרי "דבר המלך" על רמב"ם; ו"דברי פתחיה" חידושים בש"ס ועוד.

והנני מקדיש את סִפרי זה לזכר הקהילות הקדושות אשר שִׁמשתי בהן בקודש וישבתי על כסא רבנותן, ויד טמאים וזדים ארורים השמידה אותם, וה' הוא היודע אם יזכר בהם שם ישראל עוד – ינוחו עצמות קדושיהם על משכבם עד יפתח ה' את קברותיהם והעלה אותם והניחם על אדמת ישראל, בהגלות ישועת ה', על עם סגולתו ואדמת קדשו.

המצפה לישועת ה' לכלל ישראל

פתחיה בר' אריה ליב ז"ל מנקין

 

ספרי המחבר:

כרם פתחיה (תרצ"א)

פרדס פתחיה על ספר בראשית (תרצ"ו)

פרדס פתחיה הוספות לספר בראשית (ת"ש)

דעת רש"י (תש"ב)

פרדס פתחיה על ספר שמות (תש"ג)

 

מנשים באוהל תבורך רעייתי הרבנית המצוינת במידותיה התרומיות משכלת ביראת ה' מ' רחל תחיה לאורך ימים ושנים טובים, בת הרב הצדיק המפורסם ר' זאב וואלף שטיינפלד מ"מ דק"ק לודז, מח"ס "אמרי זאב" – העוזרת על ידי ומכלכלת את מחלתי במסירות נאמנה לחזקני ולאמצני לתורה ועבודה, זכרה לה אלקי לטובה, ונרווה נחת מכל הבנים והבנות שיהיו החרדים לדבר ה'.

 

תפילה לכורם:

 

כרם זה השני

רצנני והבינני

ממחלתי רפאני

פתח יה – הושיעני!



א לא כתבתי "זצ"ל", מפני שכיוון שכתבתי שם התואר שלו, הרי היא היא הברכה לזכר הצדיק, כמו שכתב רש"י בפרשת נח (בראשית ו', ט'), "אלה תולדֹת נח, נח איש צדיק תמים היה" – הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר (משלי י',ז'): זכר צדיק לברכה", ולא כמו שמסתפקים באמירה "זצ"ל" לחוד, ודי בהערה נכונה זו, וזכור אותה. ועיין עבודה-זרה ס' ב' ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו, ובהגהות הגר"ג ליפשיץ בש"ס וילנא.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה