כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועל דרך ארץ
שנאמר, והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
וכך נאמר אדם לעמל יולד, זכה לעמלה של תורה, לא זכה לעמלה של מלאכה. (עיין סנהדרין צט).
וכן אמרו על הפסוק (בישעיה י,כז) וחובל עול מפני שמן, חובל עולו של סנחריב, מפני שמנו של חיזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.(סנהדרין צד).
ולכן תלמידי חכמים העוסקים בתורה פטורים מכל מיני מסים. (כדאיתא בבבא בתרא ח).
(ובזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רמב ע"ב) אמר רבי שמעון, כל מאן דידע לאשתדלא באורייתא ולא אשתדל, מתחייב בנפשיה, ולא עוד אלא דיהבין עליה עולא דארעא ושעבודא בישא דכתיב ויט שכמו לסבול, מהו ויט, סטא, כדכתיב ויטו אחרי הבצע, מאן דסטא אורחיה דלא למסבל עולא דאורייתא מיד ויהי למס עובד. ע"ש.
ובגמרא (בבא בתרא ח) אמר רבי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ שאינם עוסקים בתורה.
מעשה והטילו על אנשי טבריה לעשות עטרה למלך, באו תושבי טבריה אצל רבי יהודה הנשיא, ודרשו שגם התלמידי חכמים ישתתפו בהוצאות העטרה, אמר להם, לא!
אמרו לו אם כן נברח מהעיר, אמר להם, בבקשה תברחו, ברחו חצי התושבים, והודיעו להם השלטונות, שתושבי טבריה הנשארים ישלמו מחצית דמי העטרה, באו שארית התושבים, ואמרו לרבי יהודה הנשיא, אם לא ישתתפו איתנו תלמידי החכמים גם אנו נברח מהעיר, אמר להם בבקשה תברחו, ברחו כולם, ונשארו בטבריה רק תלמידי חכמים, ואז קבלו הודעה מהשלטונות שהמלך מחל על כל דמי העטרה, ופטר אותם.
אמר רבי, ראיתם שאין פורענות באה אלא בשביל עמי הארץ.
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות ד,ה), שהתורה הקילה על תלמידי חכמים ופטרה אותם מחוקי הארנוניות, ואכסניות החיל, ומכסף גלגולות, שהקהל יפרע בעבורם, וכן בנין חומות העיר.
ואפילו אם היה התלמיד חכם בעל ממון, לא יתחייב דבר מכל זה.
ורבינו יוסף הלוי בן מיגאש נשאל בתלמיד חכם שהיו לו גנות ופרדסים, שנתחייב לשלם מס באלפי זהובים, והורה שהוא פטור מלשלם בעבורם דבר מכל מה שביארנו, לפי שהיה תלמיד חכם.
וזהו דין תורה, כמו שפטרה התורה את הכוהנים ממחצית השקל.
וע"ע בדברי הרמב"ם (פרק ו' מהלכות תלמוד תורה הלכה י'). (ענף עץ אבות)

(ספר "תורת שלום" על התורה מועדים ופרקי אבות)