בפרשה אנו למדים על אזהרתו של משה את פרעה על מכת הארבה. כשעבדי פרעה מעכלים את משמעותה ההרסנית והכואבת של מכת הארבה, הם דורשים מפרעה לשחרר את בני ישראל. פרעה, מנהיגה של מצרים האדירה מוצא את עצמו עומד בראשה של אומה פצועה וחבולה, אומה המרוסקת לגזרים לאחר 7 מכות קטלניות. פרעה קורא למשה ואהרון ומודיע להם על שחרורם ממצרים, כדי ללכת ולעבוד את ה' במדבר, ובתנאי אחד- שרק הגברים ילכו לעבוד את ה'.

משה מסרב להצעה ודורש ללכת לעבוד את ה': "בנערינו ובזקנינו... בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג' ה' לנו". משה מלמד אותנו את עיקרה של היהדות וסוד כוחה - חינוך הדורות הבאים. אין אנחנו עובדים את ה' לבדנו, מתעקשים אנו ודורשים שגם ילדינו וילדותינו, ואפילו רכושנו יהיו שותפים לקשר העמוק והנפלא שלנו לבורא עולם.

"חג ה' לנו" – הקשר שלנו עם בורא עולם הינו חג עבורנו, שמחים אנו בו, ועליו גאוותנו. חפצים אנו שכל ששייך לנו יהיה שותף לקשר הנצחי הזה של אומה ואלוהיה, קשר של שמחה וחיים, של אושר וטוב. זה סודו של החינוך, זה עיקרה של היהדות.