"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹודֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִיא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא כג, ג)

כך הסביר הרב הירש את מהותם של איסורי המלאכה בשבת (רש"ר הירש, ישורון, עמ' יד):

"במה בעיקר בא לידי ביטוי שלטון האדם על העולם? הלא זה שהוא משנה את צורת כל העצמים מסביבו לתכליתו: האדמה למשכן האדם ולמקור פרנסתו, הצמח והחי למזונו וללבושו, ואת כל השאר לכלי משרת את האדם. ובכן: במשך שישה ימים תשלוט, אפוא על העולם ותכבשהו לשירותך כפי רצון הקב"ה, וביום השביעי אל תשלח ידך לכל יצור לשנותו לתכליתך. בזה תעיד בעצמך כי לא שלך הם היצורים מסביב".

האדם שולט בעולם. הוא מתאים ומשנה את כל מה שסביבו לצרכיו. יום אחד בשבוע נאסר עליו לשנות את החפצים שסביבו. בכך הוא מכריז שלאמיתו של דבר העולם אינו שלו, אלא של הקב"ה – שהרי אדם רשאי לשנות את חפציו כרצונו. לכן תפקידה של השבת הוא – שַׁבָּת לה'.

הרב אביחי קצין, מתוך ספרו: "הפרשה בין פשט לדרש".