הלכות ברכות

נכתב על ידי wchaimw, 25/2/2010

 

האם מותר לחלק את שבע הברכות ליותר מאדם אחד?

 

כתב בברכת ה' [ח"ד, פ"ד, סד] "שבע ברכות של נישואין מברך אותם אחד מהקהל ולא החתן. ואין לחלק את הברכות בין כמה בני אדם, אלא אדם אחד יאמר את כולן". ועוד הוסיף [ח"א, פ"ג, ט] "ברכה שאינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לברכה שפותחת בברוך אסור לאומרה בלי שיאמר לפניה את הברכה הפותחת בברוך... וכן בשבע ברכות שאומרים בחופה ואחר כל סעודה בשבעת הימים שאחר החופה, אסור למי שלא אמר ברכת אשר יצר את האדם בצלמו וכו' לומר ברכת שוש תשיש או שמח תשמח [ומכן תוכחת מגולה לנוהגים לחלק שבע ברכות חתנים לכמה אנשים...]". לעומתו, המנהג הנפוץ ביותר כיום הוא שמחלקים את הברכות בין ששה אנשים \ רבנים.

 

ובשביל לדון האם מותר לחלק את הברכות ליותר מאדם אחד, נחלק את הסיכום לכמה נושאים: א. האם באמת ברכת 'שוש תשיש' ו'שמח תשמח' הם סמוכות לחברתן. ב. האם ישנו איסור שאדם יברך ברכה הסמוכה לחברתה בלי לסמוך אותה? ג. ההשלכה של שני הדיונים לדיון על שבע הברכות. ד. סיכום והלכה למעשה.

 

 

א. האם ברכות 'שוש תשיש' ו'שמח תשמח' הם סמוכות לחברתן?

 

כתב המאירי [כתובות ז:, ד"ה ולענין] לגבי שבע ברכות "ולענין פתיחתן וחתימתן, שתיים הראשונות פותחות בברוך ואין חותמות בברוך, שהרי מטבע קצר הוא. והשלישית פותחת בברוך אע"פ שהיא סמוכה לחבירתה מפני ששתיים הראשונות לא נתקנו לעניין הזיווג שהרי הראשונה על כלל מעשה בראשית, והשניה על יצירת האדם, ואין רמז לזיווג עד שנברא הזיווג, וחותם בה שאין מטבע ארוך בלא חתימה. והואיל וחותם בה נעשית רביעית סמוכה לחבירתה ואין בה פתיחה ויש בה חתימה כדין ברכה הסמוכה לחבירתה. וכן החמישית. וכן היה בדין בברכת 'אשר ברא', אלא שנאמרה בפני עצמה כל שאין פנים חדשות שלא בסמיכות אחרת, ומתוך כך צריכה פתיחה וחתימה, וזה שתקנוה לאומרה בפני עצמה מפני שהיא מעין כולן". ומעין הסבר זה לענייננו כתבו כל הראשונים על כתובות [שם, עיין ברש"י, בתוספות, ברשב"א, וכו'...].

 

ומה שכתב המאירי שברכת 'אשר ברא' הייתה גם צריכה להיות סמוכה, ומכיוון שפעמים שמברכים אותה בפני עצמה תיקנו לה פתיחה, כ"כ רש"י [שם, ד"ה שמח][1], וכ"כ התוספות [שם, ד"ה שהכל][2], וכ"כ הרשב"א [(שם, ד"ה והטעם) [3](שו"ת, ח"א, סימן שיז)], ועוד ועוד.

 

נמצא אם כן שברכת 'אשר ברא' הייתה גם צריכה להיות סמוכה לחבירתה ורק מפני שפעמים מברכים אותה בפני עצמה תיקנו לה פתיחה, אבל וודאי ברכות 'שוש תשיש' ו- 'שמח תשמח' הם ברכות הסמוכות לחברתן.

 

 

ב. האם ישנו איסור לברך ברכה הסמוכה לחבירתה בלי לסמוך אותה?

 

האם מותר לברך ברכת 'אהבה רבה' בפני עצמה?

 

הגמרא בברכות [יא:] אומרת "תנן התם, אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והם ברכו, וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, וברכו את העם שלש ברכות: אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ברכה אחת (שאמר להם הממונה)? כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: מאי ברכה אחת? לא הוה בידייהו. ואתו שיילוהו לרב מתנה, לא הוה בידיה. אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל אהבה רבה. ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור.

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת אומרת - ברכות אין מעכבות זו את זו. אי אמרת בשלמא יוצר אור, הוו אמרי - היינו דברכות אין מעכבות זו את זו, דלא קא אמרי אהבה רבה (פירוש מזה שרבי זריקא אמר שברכות אין מעכבות זו את זו, כלומר ניתן לברך ברכת 'יוצר אור' בלא לברך ברכת 'אהבה רבה'); אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי - מאי ברכות אין מעכבות זו את זו? דלמא האי דלא אמרי יוצר אור - משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור - הוו אמרי (אם אתה אומר שרבי זריקא התכוון לברכת יוצר אור, אז למה הוא אמר שברכות אין מעכבות זו את זה, יכול להיות שלא אמרו 'יוצר אור' כי פשוט לא הגיע הזמן, ולכן מזה שאמר שברכות אין מעכבות זו את זו, נלמד מכלל זה שהתכוון לברכת 'יוצר אור')! - ואי מכללא מאי (ולמה אתה לא אומר שלמדתי זאת בפירוש מדברי רבי זריקא ואתה רק אומר שלמדתי את זה מכלל דבריו)? - דאי מכללא, לעולם אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור - הוו אמרי ליה, ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו? - סדר ברכות (וא"כ ישנה אופציה אחרת להבין מדברי רבי זריקא שאמרו ברכת 'אהבה רבה' ומה שאמר רבי זריקא שברכות אין מעכבות, הכוונה שאפשר להקדים ברכת 'אהבה רבה' ל'יוצר אור')".

נראה שלהלכה התקבלה השיטה שבהקרבת התמיד במקדש היו אומרים את ברכת 'אהבה רבה' לחוד, וכ"כ הרמב"ם [תמידין ומוספין, ו, ד] "ואחר שמעלין האיברים לכבש מתכנסין כולן ללשכת הגזית, והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת, והן פותחין וקורין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום", וכ"כ הרשב"א [שו"ת, ח"א, סימן שיז][4], וכ"כ ערוה"ש העתיד [קדשים ב, תמידין ומוספין קיב, יא] "ואומר להם הממונה ברכו ברכה אחת, כלומר מהשני ברכות שלפני ק"ש תברכו ברכה אחת, והיא אהבה רבה או אהבת עולם, דכן איתא בברכות (יא, ב). ויוצר אור לא יכלו לומר עדיין מפני שעדיין לא הגיע הזמן לברכה ויאמרוה אח"כ, ואי משום שמקדים אהבה ליוצר, סדר ברכות אין מעכבות (שם, יב, א)".

 

ונשוב ליסוד הדיון, כפי שאנו רואים הגמרא מסיימת שבאמת אין סדר בברכות [ואף שיכול להיות שאופציה זו לא התקבלה, מכל מקום ההוא אמינה הפרטית, כלומר סדר הברכות יכול להיות שהתקבל], וכותב הרמב"ם [קריאת שמע, א, ח] "הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה בין ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא לפי שאין סדר בברכות". והשאלה הנשאלת, למה יצא, הרי בירך שלא כתקנת חכמים ולא סמך את ברכת אהבת עולם ליוצר אור?

ותירץ הכסף משנה [שם]: "וצריך לומר דכיון שהיא סמוכה לחבירתה שיש בה שם ומלכות, כשקורא אותה בפני עצמה נמי חשיבא כאילו יש בה שם ומלכות"[5]. ומעין זה תירצו תלמידי רבינו יונה [ברכות, ב.-ב:] אלא שתירוצם לכתחילה (ועיין בהע' בסוף הדיבור) "יש לומר שכיון שבמקומה היא סמוכה לחברתה אין לחוש עכשיו כשאומר אותה על קריאת שמע אם אינו פותח בברוך, שכיוצא בזה מצינו בתלמוד (ברכות כט:) בתפלת הדרך שאינה פותחת בברוך וחותם בה שומע תפלה מפני דכיון דבשמונה עשרה ברכת שומע תפלה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי"[6].

 

ולכאורה מכל הדיון הנ"ל עולה שמותר לברך ברכת אהבה רבה לבדה אפילו שהיא סמוכה לחבירתה (לכסף משנה לשון בדיעבדית וכך בשו"ע [ס, ס"ג] ובמשנ"ב [ס, ס"ק ו], ולתר"י לשון לכתחילאית)??

 

 

האם מותר לברך ברכת 'ישתבח' אם לא אמר ברכת 'ברוך שאמר'?

 

כתב הטור [נג, א] "ועומד שליח ציבור ומתחיל ישתבח", וכתב הבית יוסף [נג, א-ב] "וכתב מהרי"ן חביב על זה ובתנאי שכבר בירך השליח ציבור ברוך שאמר וגם קרא פסוקי דזמרה וכן כתב מהרי"א על דברי רבינו אל תטעה בזה לומר שמתחיל ישתבח אע"פ שלא אמר פסוקי דזמרה שזה אי אפשר אבל מה שכתב בזה הוא מה שכתב רב עמרם שיש לחזן לומר ישתבח על התיבה כדי שיאמר עליו קדיש כלומר והוא שאמר החזן ג"כ ברוך שאמר ופסוקי דזמרה שאם לא כן היאך יאמר ברכה זו לבדה והאומרה לבדה אינו אלא טועה דמאחר שהיא סמוכה לחברתה היאך יאמר אותה בלא חברתה וגם היאך יאמר אותה בלא פסוקי דזמרה שעליהם ניתקנה ואע"ג שבסוף פרק קמא דברכות (יב.) איכא מאן דאמר שהיו אומרים ברכת אהבת עולם לבדה קודם שיקראו את שמע ושיברכו יוצר אור לא ילפינן מהתם דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר (ועיין בהע' לדעת הרשב"א שבכרכת 'אהבה רבה' היא בכלל ברכה קצרה[7]), וכיון דלא אשכחן ליה בשום פוסק אין לשנות מסדר שסדרום ותקנום כן נראה לי".

 

ולהלכה כתב בשו"ע [נג, ב] "אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה". וכתב המשנ"ב [נג, ג] "ולא כטועין שכשהם בדרך או שאר שעת הדחק מתחילין מישתבח, שמברכין על ידי זה ברכה לבטלה".

וכתב בברכת ה' [ח"א, פ"ג, בהע' 39] "ומבואר איפוא שאי אפשר לומר את הברכה הסמוכה שאינה פותחת בברוך אא"כ יאמר תחילה את הברכה הפותחת בברוך". ועיין בהע'[8].

 

 

ג. ההשלכה של שני הדיונים הקודמים ל'שבע ברכות'

 

כפי שלמדנו לעיל, ברכות 'שוש תשיש' ו'שמח תשמח' הם ברכות הסמוכות לחבירתן, וכפי שעוד למדנו לעיל, ישנו איסור לברך ברכה הסמוכה לחבירתה בפני עצמה, וכשם שאסר השו"ע [נג, ב] לברך ברכת 'ישתבח' בפני עצמה[9]. והשאלה הגדולה היא האם אפשר לברך ברכה הסמוכה לחבירתה ע"י אדם שונה. מצד אחד אדם אחר מברך אותה ומצד שני הסדר לא משתנה, ונביא לפנינו מספר התייחסויות של אחרונים לדילמה זו:

 

בשו"ת צי"א ([ח"ו, ס"ב)(והוסיף ב-ח"ז, כד, ב)] כתב לדון מתוך חידושים על ענייני קריאת שמע על חלוקת השבע ברכות למספר אנשים, והביא את דברי הרב פראנק (נביאו להלן) שדעתו שאין לחלק את השבע ברכות לשבעה אנשים נפרדים. וכתב לדון להקל מצד שלוש סברות: א. כאן האדם לא מקדים ברכה אחת לחבירתה אלא הסדר כפי שהוא ורק מכבד בקריאת הברכות אנשים שונים, וזה מותר לעשות אפילו לכתחילה[10]. ב. ע"פ דברי הרשב"א בחידושיו לגבי ברכה קצרה וארוכה שאפשר לומר שהברכות הם במטבע קצר ולכן ניתן לחלקם, ודברי תר"י לגבי ברכת קריאת שמע שעל המיטה שבכל מקום שאומר ברכה הסמוכה לחבירתה אין בזה קפידא (ועיין בהע'[11]). ג. "דכיון דאמירת הברכות אלה, היא מצווה כללית על הנועדים ואפילו אם נאמר שהמצווה היא שאחד יברך בעשרה אבל לא שכל העשרה מחוייבים לברך, אבל מכיון שאיך שלא יהיה היא מצוה על כל הנועדים שישמעו או שישמיעו שם ברכות אלה, אם כן כל שאחד מברך נמשכת המצווה על כל הנועדים, ויש בזה מעין 'שומע כעונה', ולכן כל שאחד מהנועדים ממשיך ובא באמירת ברכות אלה, הרי זה נחשב שפיר כנאמרים בדרך של ברכה הסמוכה לחבירתה, באשר הברכה שלפניה נחשבת ונזקפת כנאמרה גם ע"י קורא ברכה זו מבחינת שומע כעונה"[12].

 

בשו"ת הר צבי [ח"א, מד] גם כן הביא את הסוגיה של ברכות קריאת שמע והשליך לשבע ברכות וכתב שאין לחלקם לשבעה אנשים נפרדים[13]. וממה שהצי"א הוכיח לקולא שזה מצוות כללית על הנועדים, הוא הוכיח לחומרא, שכיוון שזה מצווה כללית אז לא מתקיים ה'שומע כעונה' שמתקיים בתפילה, ולכן מי ששמע את ברכות השליח ציבור וכיוון לצאת ידי חובה יכול להחליפו (ועוד תירץ שבכלל שם מדובר בדיעבד), אבל בשבע ברכות אי אפשר לומר כן, ועיין בהע'[14].

 

בשו"ת אגרות משה [אהע"ז, ח"א, צד] כתב לחדש שעניין 'ברכה הסמוכה לחבירתה' הוא על הברכה ולא על האדם, והוכיח מההפרש בדין הפסק בברכות קריאת שמע בין 'אמצע הפרק' ל'בין הפרקים', ולמה יש הבדל בדין? ומוכח מכאן שלעניין ביטול לפתוח בברוך בברכה השנייה צריך שהברכות יהיו סמוכות, אבל לאו דווקא שאותו אדם יאמר כן, לפי שהסמיכות לא תלויה באדם אלא בברכה. ולמעשה כתב שאפילו בצורך קטן אפשר לחלק את הברכות. "ויותר טוב לחלק למי שכיוונו להברכות שנאמרו כבר אבל אם צריכים לחלק גם למי שלא נתכוין יכולים כי למה שבארתי ליכא דין הפסק אלא בשביל שתיית היין שהמברכים אין נוהגין לשתות אלא החתן והכלה"[15].

 

בשו"ת יבי"א [ח"ד, ס"ז] סיכם את הדיון והביא את כל האחרונים הנ"ל, ואפשר למצוא שתי נקודות לפחות שהוסיף על דבריהם: א. הוכיח מדברי התוספות [ברכות מו.] שכתבו בדין ברכות התורה לבאר למה ברכה אחרונה של העולה השביעי צריכה לפתוח בברוך הרי היא סמוכה לחבירתה ותירצו שיש בזה הפסק גדול כיוון שכל הפרשה נקראת, וכתב ביבי"א מכאן מוכח שאדם שעלה אחרי אדם אין בזה הפסק כל כך גדול להצריך שכל אחד יפתח בברוך, והוא הדין לשבע ברכות שאע"פ שאינם פותחות בברוך רשאים לחלקם בין מספר אנשים[16]. ב. "אבל בזמנינו נהגו להקל שמפני עשה דכבוד תורה עדיף לן שלא להטיל קנאה בין תלמידי חכמים" (שם, ס"ב). והוסיף בשו"ת יבי"א [ח"ה, יב] להביא דברי האחרונים בזה ולהתיר לחלק הברכות. וכתב בילקוט יוסף [שובע שמחות, ח"א, עמ' קס] "מנהגינו לחלק את השבע ברכות הן בחופה והן בסעודה לתלמידי חכמים, להרבות כבודה של תורה, ואין בזה כלל חשש, ואין צריך להחמיר בזה כלל. וכן נהגו כל גדולי רבני הספרדים. אך ראוי שכל הרבנים המזומנים לברך יעמדו סמוך למקום החופה למעט בהפסק ככל האפשר. ויש מקומות שנהגו לכבד בברכה את קרובי המשפחה שאינם תלמידי חכמים, ובעת הברכה בולעים תיבות מחמת ההתרגשות, וראוי למנוע הדבר, וינהיגו שלא יברכו תחת החופה אלא רבנים ותלמידי חכמים המברכים כהוגן".

 

מובא בקול צופייך [גיליון 463] "הרב שליט"א נוהג לכתחילה שאדם אחד יברך את כל הברכות. הוא אמר כמה פעמים כי יש כאלה שנוהגים לחלק למכובדים שונים את שבע הברכות ודעתו לא נוחה מזה. לא בחופה ולא בברהמ"ז של הסעודה שעושים על הכוס ומברכים שבע ברכות. המחלקים שואלים ומכבדים בכבוד! בכבוד! והרי זה הפסק גמור בדיבור. גם שאר הקהל לא רשאי לדבר עד סוף שבע הברכות שהם חייבים בהם. עוד טעם יש בדבר והוא כי הברכות הללו הם ברכות שסמוכות אחת לשנייה. דהיינו כל ברכה בדרך כלל מתחילה במילים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". אבל כשיש ברכה סמוכה לחברתה כמו ברכות שמונה עשרה שהן סמוכות זו לזו, אין צורך לפתוח בנוסח זה מהברכה השנייה ואילך כי כולן סמוכות לברכה הראשונה. בשבע הברכות רק הראשונה והאחרונה מתחילות בברכה עם "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". שאין צורך להתחיל את כולם כך שהם סמוכות לברכה הראשונה. לכן טוב שאת כל שבע הברכות יברך אדם אחד. אמנם לפעמים נתינת הברכות לאדם אחד עלולה להשבית שמחה לאחד מבעלי השמחה, שירצה לכבד פלוני והוא יפגע אם לא יכבדוהו, במקרה כזה אפשר לתת לאחד לברך את שש ברכות הראשונות, והשני יברך את הברכה האחרונה "אשר ברא". שהיא ברכה שפותחת בברוך. בשעת דחק נותנים את הברכות לששה אנשים שונים שכל אחד יברך ברכה ולא ירגיש נפגע.  [עיין הר צבי על טור אור'ח סימן ס', ובספר סי' מ"ד]. על כן מי שרוצה להחמיר ולכבד אנשים שונים יש להקפיד שלא לחלק בפיהם אלא שיעשו רשימה ויודיעו לכל אחד מראש או שיכינו טסים או פתקאות ועליהם כתוב ברכה ראשונה, שניה וכו' ויתנו לכל אחד בלי לדבר באמצע. וצריכים להיזהר שכל המברכים יעמדו סמוך לחופה, כדי שלא יהיה הפסק גדול בין הברכות. וצריך שאותו שבירך על הגפן יטעם מן היין בסוף ברכה שביעית, ולכן אם חילקו הברכות, הרי אותו שברך על הגפן, צריך להיזהר שלא יפסיק בשיחה עד שיטעם מן היין. והרב עצמו אם מברך בחופה כזאת מציע למברך הראשון לטעום מעט מהיין שנשפך על ידו אחרי ברכת "שהכל ברא לכבודו".

וכתב בברכת ה' [(ח"ד, פ"ד, סד)(ועיין בח"א, פ"ג, ט)] "שבע ברכות של נישואין מברך אותם אחד מהקהל ולא החתן, ואין לחלק את הברכות בין כמה בני אדם, אלא אדם אחד יאמר את כולם", ובהע' 192 הביא את האחרונים בזה וכתב שיישבו המנהג שעשה דכבוד התורה עדיף, וכתב על זה "ובעניותי אני אומר, דאדרבא כבודה של תורה הוא כשמקיימים מה שכתוב בה ומה שתיקנו חכמים הנמצאים שם, ולא כשמחלקים ברכה הסמוכה לחברתה לשני בני אדם, היפך מה שתיקנו חכמים. לפיכך, לפע"ד אין זה מספיק להתיר לברך לכתחילה ברכה שסמוכה לחברתה בלי לומר את הברכה הראשונה הפותחת בברוך. לכן יש להחזיר עטרה לישנה ולחזור למנהג שנהגו בדורות הקודמים, ולהנהיג שאדם אחד יברך את כל השבע ברכות כפי שנהגו בזמן הראשונים ומרן עד הדור האחרון, ומצוה להחזיק במנהג הקדמונים ולא להיגרר אחר מנהגים חדשים כאלו. וכן דעת מו"ר הגאון הנאמן שליט"א".

 

 

ד. סיכום והלכה למעשה

 

כפי שלמדנו, היו שכתבו לא לחלק את השבע ברכות ליותר מאדם אחד (שו"ת הר צבי, הרב אליהו), ובעקבות כך אף היו מי שיצאו כנגד מנהג זה (הברכת ה', הרב מאזוז).

אולם נראה שישנם כמה טעמים שאפשר לסמוך עליהם להקל, ונראה שאלו הטעמים המרכזיים: א. דעת תר"י וכס"מ[17] שברכה הסמוכה לחברתה שעומדת במקומה מותר אף לברכה לבדה (יבי"א). ב. דעת הרשב"א שבברכות שאין להם סדר הותקנה להם מטבע קצר ומתוך כל ניתן אף לברכם לבדם (צי"א). ג. אף כאן מתקיים עניין 'ברכה הסמוכה לחבירתה' כיוון שלא משנים את סדר קדימות הברכות אלא רק מחלקים אותם לאנשים והסדר נשאר אותו דבר (צי"א). ד. עניין 'ברכה הסמוכה לחבירתה' הוא על הברכה ולא על האדם, וסו"ס הברכות סמוכות (אגרות משה). ה. כשאין הפסק גדול עדיין הברכה סמוכה לחבירתה אף שהמברכים שונים וכך נלמד מהתוספות לגבי קריאת התורה (יבי"א). ונאמרו עוד כמה וכמה טעמים להקל, עיין לעיל, ועיין בהע'[18].

 

לענ"ד נראה שהדיון על ברכת 'אהבת עולם' הוא דיון מיוחד בפוסקים דווקא לברכה זו כפי שכתב הבית יוסף [סימן נג] ולכן קשה ללמוד משם לעניין שבע ברכות[19], אבל עדיין שייכים 3 הטעמים האחרונים שכתבנו.

 

למעשה, הדיון המרכזי התברר והתלבן אך לא נפתר, והוא האם ישנו איסור לחלק הברכות כאשר הסדר לא משתנה והאנשים כן, ישנם צדדים לכאן ולכאן ואין ראיה חותכת להוא מהצדדים, ונראה שמה שיכריע הוא המנהג, ומנהג ישראל דין הוא (ולעניננו מכריע את ההלכה)!



[1] וז"ל: "ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך".

[2] וז"ל: "ואשר ברא פותחת בברוך לפי שמברכים אותה בפני עצמה כשאין פנים חדשות כדפירש בקונטרס".

[3] וז"ל: "והטעם לאשר ברא שפותחת בברוך אע"פ שסמוכה לחברתה לפי שאינה סמוכה בזמן שאין שם פנים חדשות וכמו שכתב רבינו אלפסי ז"ל בהלכות, ורש"י ז"ל כן פירש וכן ר"ח ז"ל".

[4] וז"ל: "והילכך אילו היתה ברכת אהבה רבה חותמת ואינה פותחת מדין סמיכותה בלבד לא היתה נוהגת על דרך שאר הברכות. שהרי גם זו כל ימי המקדש היתה נאמרת לעצמה והילכך היה להן לפותחה".

[5] וז"ל השאלה: "ומ"מ יש לתמוה דכיון דקי"ל כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה וברכה הסמוכה לחבירתה אין בפתיחתה הזכרת השם ובכולה ליכא מלכות כשקורא אותה בלא סמוכה לחבירתה היאך יצא".

[6] תר"י אמנם התייחסו לנושא קצת אחר וזה לקריאת שמע שעל המטה, שהביא את רב עמרם שיברך ברכת 'לקרוא קריאת שמע', והוא כתב לברך ברכת אהבה רבה, וממשיך "ואם תאמר כיון שאינו אומר ברכת מעריב ערבים הויא לה ברכה שאינה סמוכה לחברתה צריך לפתוח בה בברוך....".

[7] אמנם בשו"ת הרשב"א [ח"א, סימנים שיז, שיח] כתב להביא הסבר אחר לעניין זה שאמרו ברכת 'אהבה רבה' לבד. והסביר שהיכן שמצאנו פעמים שאומרים ברכות לבד תיקנו להם פתיחה, וכדוגמא לכך ברכת 'אשר ברא' שתיקנו לה ברכה כיוון שפעמים שאומרים אותה לבד כשאין פנים חדשות, וברכת קידוש שפעמים שאומרים אותה בפני עצמה בלי ברכת 'בורא פרי הגפן' כגון אם היה אוכל ושותה מבעוד יום ושקעה החמה, ואז היה צריך לאומרה בפתיחה בשם ומלכות ככל ברכה, וברכת הזן, שפעמים שאין זימון ואז אין להם ברכה לפניה, וסיים "והילכך אילו היתה ברכת אהבה רבה חותמת ואינה פותחת מדין סמיכותה בלבד לא היתה נוהגת על דרך שאר הברכות שהרי גם זו כל ימי המקדש היתה נאמרת לעצמה והילכך היה להן לפותחה. וזו ראיה חזקה בעיני כראי מוצק", ולכך חידש שברכת 'אהבה רבה' היא ברכה קצרה ולכן לא היו צריכים לפתוח בה, וז"ל: "שיש ברכות קצרות שחותמות בברוך ואין פותחות בברוך, וזו אחת מהן", ועיין בסימן שיח שהמשיך להסביר שיטתו.

ובכסף משנה [קריאת שמע, א, ח] הסביר קצת אחרת למה שכותב הרמב"ם [שם] "הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה בין ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא לפי שאין סדר בברכות", וז"ל הכס"מ: "ומ"מ יש לתמוה דכיון דקי"ל כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה וברכה הסמוכה לחבירתה אין בפתיחתה הזכרת השם ובכולה ליכא מלכות כשקורא אותה בלא סמוכה לחבירתה היאך יצא וצריך לומר דכיון שהיא סמוכה לחבירתה שיש בה שם ומלכות כשקורא אותה בפני עצמה נמי חשיבא כאילו יש בה שם ומלכות", והבאנו דבריו לעיל..

[8] ומה שהביא הביאור הלכה [נג, ב, ד"ה אמר ברוך] מהפרי מגדים [נג, א"א, ס"ב] שאם בדיעבד שלא בירך 'ברוך שאמר' ואמר את כל פסוקי דזמרה ולא יוכל עכשיו לברך ברוך שאמר כיוון שהיא ברכה שנתקנה קודם, יברך ברכת ישתבח, שכן מי שלא בירך לפני האכילה, האם לא יברך אחר כך, ע"ש, אין בזה כדי לסתור את הדין הזה, אלא פשוט שבדיעבד שכבר אי אפשר לסמוך את הברכות אחת לשניה, אבל יש עניין שיברך את הברכה השניה, אז פוסקים לברך את הברכה השניה, אבל זה בדיעבד, ולכתחילה ודאי שכאשר אפשר לסמוך יש לסמוך ואין לברך ברכת ישתבח לבדה כפי שכתב הבית יוסף, ובאמת כן כתב הפרי מגדים בעצמו, ע"ש.

[9] ואין זה דומה למה שהיו מברכים ברכת 'אהבה רבה': א. מה שלמדו שאפשר לברך מברכים, ומה שלא למדו לא מברכים (בית יוסף). ב. ברכת 'אהבה רבה' היא ברכה קצרה ועל כן לא תיקנו לה פתיחה (רשב"א).

[10] וז"ל: "אבל לפי הנ"ל יש מקום לקיים המנהג ועכ"פ לא לקהות בהנוהגים כן, והיינו מפני שמכיון שנסדרו מתחילה כסמוכה לחברתה כבר הוקבעו עליהם שם ברכה גם בלי סמיכות. ואף דשם רק בדיעבד יצא כמבואר מלשון הרמב"ם והשו"ע שם, היינו מפני דשם משנה הסדר ומקדים ברכה שניה לראשונה, אבל בכאן שאינו משנה כלל אלא דמכבד בקריאתו לאנשים נפרדים בלבד י"ל דשפיר מותר לעשות כן אפילו לכתחילה".

[11] ועיין ביבי"א [ח"ד, סימן ז, א-ב] שאין סדר בברכות הנישואין, ודינם כדין הברכות בקריאת שמע, ע"ש.

[12] הצי"א בסוף התשובה לאחר שהביא תירוץ זה, כותב לדון שלכאורה המברכים צריכים לכוון על כל הברכות ושכן נלמד מעניין שליח ציבור שטעה ועמד אחר תחתיו, אבל כותב לחלק בין המקרה של שליח ציבור לבין שבע ברכות, שהטעם שהצריכו שהחזן יהיה ממישהו שכיוון לברכות השליח ציבור "מפני שכל תפילת י"ח נחשבת כחטיבה אחת בלתי נפרדת ואי אפשר לחלקה לחצאין, אבל אי משום הך דהצרכת סמיכות לחברתה שפיר יש לומר דנחשבת כסמוכה לחברתה". 

[13] והסביר שאפילו לדעת הרשב"א הסובר שברכת אהבת עולם היא קצרה, זה רק לעניין ברכת אהבת עולם אך לא לעניין שבע ברכות. ומהכס"מ גם כן אין ללמוד כיוון שכל ההיתר שם הוא בדיעבד וכך בשו"ע [ס, ג].

[14] גם הצי"א וגם בהר צבי השוו את הסוגיה שלנו לסוגיית של החלפת שליח ציבור שטעה [המבוארת בסימן קכו]. הצי"א התקשה שאם נלמד משם אז נצטרך לפסוק שכל אחד מהמברכים יצטרך לכוון ועל כן חילק לקולא ששם מדובר בתפילה שהיא חטיבה אחת, מה שאין כן שבע ברכות שכל העניין הוא רק הסמיכות ובזה לא צריך כוונה כיוון שחיוב אמירת שבע ברכות הוא על הנועדים ולא על כל יחיד ויחיד. אולם בהר צבי כתב ששמע מי שצידד להקל מהסוגיה שם לסוגיה שלנו, ולכן כתב לחלק לחומרא ולומר שאין זה דומה משני צדדים: א. שם מדובר בדיעבד שהחזן טעה ויש טורח ציבור. ובכלל כל הלימוד מזה שאפשר לברך ברכת 'אהבה רבה' לבד הוא בדיעבד כדברי הרמב"ם שכתב 'יצא'. ב. שם החזן המחליף כיוון לברכות ולכן ישנה אפשרות להסמיך (מעין לכתחילה), מה שאין כן שבע ברכות היא ברכה על הנועדים (וגם אם כיוונו אין בזה כלום ולא נחשב כהסמכה).

[15] וסיים שמה שהקלו להחליף חזן שטעה, לא החמירו שיחזור על כל התפילה משום טורח ציבור, ע"ש.

[16] ז"ל התוספות בברכות [מו. ד"ה כל הברכות]: "ואם תאמר ברכה אחרונה למי שהוא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה ויש לומר לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהן לכל א' וא' משום הנכנסין ומשום היוצאים לא זזה ממקומה". ונראה שראייתו של היבי"א מכך שהתוספות כאשר באו לדון במנהג של ימיהם שכל אחד ואחד מברך היו יכולים לומר שעדיין יש הפסק קצת ולכן כל אחד ואחד מברך ברכה בפני עצמו, אבל כיוון שכתבו שהתקנה לא זזה ממקומה מוכח שמבינים ששני אנשים שעולים אחד אחרי השני אין בזה משום הפסק בברכות הסמוכות אחת לחברתה.

[17] עיין לעיל שיכול להיות שאפשר לחלק בין הכסף משנה שלשונו בדיעבדית וכן בשו"ע [ס, ג] לדעת תלמידי רבינו יונה שממנו אפשר להבין אפילו לכתחילה.

[18] המקור הקדום ביותר שמצאנו מעין התייחסות לסוגיה שלנו, נראה שהוא בספר עצי ארזים, שנת תק"ן, 1790 [סימן סב, א] וז"ל: "במדינות אלו נוהגים לחלק ז' ברכות שתחת החופה, ו' ראשונות מברך א' מקרובי או מיודעי החתן, וברכת אשר ברא אחד מצד הכלה, ונראה לי שיכולים לחלק גם הראשונות...", אך לא ביאר במדוייק למה כוונתו [אמנם מפשט דבריו נשמע שדיבר בכל הברכות]. ועיין בשו"ת יבי"א [ח"ה, אהע"ז, יב] שביאר דבריו והתקשה שהוכחתו מברכת המזון, אך כאן המברכים לא מחוייבים לברך, ותירץ שיש חיוב על החתן והכלה לשמוע שבע ברכות כדי שהכלה תהיה מותרת לבעלה, ע"ש. המקור הבא אחריו שמצאנו התייחסות זה ספר שערי אפרים, 1852 [שער ט', פתחי שערים, ס"ק יט] שכתב שיותר טוב שאיש אחד יברך לכולם לעניין ברכות ההפטרה וכמו שבשבע ברכות אין מחלקים אלא ברכה אחרונה, ע"ש. ולאחריו ספר תולדות גדולי ישראל וגאוני איטאליאה, 1858 [עמ' 159] שם מובא בשם הרב יצחק ברכיה קנטון מ"ץ בק"ק טורינו "להליץ קצת על איזה קהלות שמחלקים ברכת נישואין לחמשה או לששה אנשים. אך הרש"א הנ"ל חלק עליו וביקש ממנו שיסכים עמו לבטלו". ובשו"ת יבי"א [שם] כתב שהעיקר כדברי ר' יצחק ברכיה הנ"ל. ועיין עוד בשו"ת חסד יהושע, 1953 [ח"ב, סימן ג] שכתב שיש בזה כבוד חתן ובלבד שהמברכים יקפידו לשמוע ברכות הסמוכות לחברתן ויהיו 'שומע כעונה', ע"ש, ועיין בשו"ת הלל אומר (כבר קרוב יותר לימינו) [אבן העזר, סימן סב] שכבד שזהו כבוד הבריות וכבוד הברכות ושאמנם מנהגו לתת שש ברכות ראשונות לאחר וברכה שביעית לאדם אחר ולא ראה שמחלקים את הברכות לשבעה אנשים, אבל לא ראיתי לא ראיה, ע"ש, ועיין בשו"ת בצל החכמה [ח"ו, סימן קכו] שהביא מעשה "כאשר השאתי את בתי הגדולה פעיה"ק ירושלים היו נוכחים הרבה מגדולי רבני עיה"ק וכדי לכבד רבנים רבים כפי האפשר חלקתי ברכת הגפן לעצמה ולא היה אף אחד מפקפק או מערער".

ומכל הנ"ל נראה שהמנהג בתחילה היה שאחד מברך את כל הברכות. ולאחר זמן התחילו לחלק את הברכה השביעית לאדם אחר, ברכת 'אשר ברא'. וכיום המנהג נהפך להיות לחלק את כל הברכות (ויש שחילקו אפילו את ברכת הגפן, כמבואר בשו"ת בצל החכמה, עיין לעיל), ועיין לפנינו להלכה למעשה.

[19] כלומר סעיפים א' ו- ב' שהבאנו בטעמים להקל. את סעיף א' ניתן לדחות שמה שכתב הכסף משנה זה רק בדיעבד וכפי שפסק בשו"ע [ס, ג] ומה שכתב תר"י זה נדחה מדברי הבית יוסף שמה שלמדו למדו ומה שלא- לא (כלומר אין כאן דחייה אחרת, אלא סברתינו היא הדחייה). וסעיף ב' אפשר לדחות שהברכות נתקנו כברכות הסמוכות לחברתן ולא כברכות קצרות, ולכן אין בהם דימיון לברכות קריאת שמע שברכת 'אהבה רבה' נתקנה כברכה קצרה לדעת הרשב"א.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה