מספרים אנשי המוסר על ציד שהצליח לצוד צפור, והכין סכין לשוחטה, פתחה הצפור את פיה ואמרה לציד: נכון שאני בידך, וכטוב בעינך תעשה עמי, אך כלום כדאי לטורדני מהעולם בעבור כמה פירורי בשר ועצמות. הנה הבטח לי שחרור וכתמורה לזה אגלה לך שלשה סודות מחכמת החיים שקבלתי מאבותי.

-          הציד הבטיח לצפור את שחרורה; והצפור מסרה לו את שלשת החכמות:

א. אל תבקש דבר שלא תוכל להשיגו.

ב. אל תאמין בענין שלא מסתבר.

ג. אל תצטער על הפסד שכבר קרה.

אם תדריך את חייך ע"פ כללים אלו, יהיו חייך קלים יותר ומאושרים יותר.

-          עמד הציד נפעם למשמע דברי' הנבועים קיים את הבטתו והצפור פרחה מעלה דאתה בכנפי' במרחבי הרקיע, לפתע חגה הצפור מעל לראשו וצחוק רם בפיה כאילו בקשה ללעוג לציד.

-          שאלה הציד? למה זה תצחקי?

-          השיב הצפור: לו ידעת מה יקרה אני לא היית משלחני.

-          חזר הצדי ושאלה עוד: את כל חכמתך גילית לי, ומה היקר שבך.

-          ענתה הצפור: בבשני שמונה מרגלית נדירה בגודל אגרוף של אדם, שאין כמוה בעולם כולו.

-          כשומעו את דברי' החל הציד לבכות ולהתחנן לפניה: שובי אלי צפור יקרה, אשמור עליך כעל בבת עיני, אתן לך את מיטה המזון, אך רק שובי.

-          צייצה הצפור בצחוק נצחני ואמרה: חסר דעת שכמוך, כמה מהר שכחת את שלשת החכמות יחדיו שלימדתיך זה עתה, רק עקב דבור קל שיצא מפי לנסותך.

ראשית: הן איך תבקש דבר שלא תוכל להשיגו, איך אשוב אליך להיות שבויה בידך, בשעה שחיי הדרור יקרים לי מכל.

שנית: הפתי הנך? מה תאמין בדבר שלא יתכן. כל גדלי אגרוף וחצי ואיך תכנס בי מרגלית בגודל אגרוף.

ושלישית: מה זה תבכה על הפסד שכבר היה.

פנים זוהרות בחדר קטנטן

קול אבהי רך ואוהב

עיניים טובות מאמינות לנוכחה יביטו

ושני ידיו החמימות יחבקו ידך.

דבר אדוני, כי שומע עבדך!

יפתח, כשחיוך נשפך על לובן זקנו

הכל אני שומע טוב, ספר.

יפתח סגור לבך והתה מהומתך הנבוכה

כאן יש לב פתוח ומסור

רצון לראותך מאושר ושמח

אין הוא חושב על עצמו

ואינו מחכה לטובת הנאה כלשהי

חסד של אמת משכנו בבית הזה

בלב אוהב את המקום אוהב את הבריות

היש פנינות רבות, כמוהו אין

ניחשתם: זהו רבי אריה לוין.