הידעת? גם לבן לאדן יש זקן, ולדרוזים יש כיפה, ולחומיני יש חליפה!

   וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי: וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא: (כ"ה י"ד + ט"ו).

   בפרשה שעברה הובא המעשה של זִמְרִי וְכָּזְבִּי וקנאותו של פנחס, ובפרשה שלנו מקבל פנחס שכר על מעשהו. אך בטרם התורה עוברת לנושא אחר, היא מיידעת אותנו "נתון חשוב"! החוטא היה מנשיאי שבט ראובן - והחוטאת הייתה בתו של מלך מדין.

   והדברים טעונים ביאור: א) אם חשוב לתורה לגלות לנו את יייחוסם של החוטאים, מדוע היא לא כתבה זאת בפרשה הקודמת כשהזכירה את החטא, למה היא המתינה עם המידע הזה לפרשה שלנו? ב) מה בעצם הקשר בין המידע הזה לבין שכרו של פינחס?

   בבוקרו של יום קיצי החליט מנחם לעשות לזה סוף! הפעם הוא הולך על כל הקופה - ובכל מחיר. הוא חייב ליידע את רזי בעל מסעדת "הפיצוציה" שיש בורא לעולם ולפרוס לו את ההוכחות אחת לאחת. הרי לא יתכן שנשמה טובה כמותו - תפסיד חיי נצח במו ידיה.

   וממחשבה למעשה. ניגש מנחם לרזי, שם ידו על שכמו, משך אותו לפינה צדדית, הוציא את הקלפים ופרש אותם על השולחן! הנה הראיות שיש בורא לעולם, שיש שכר ועונש, שתורה מן השמים... וכאדם נאור ובוגר, זה מחייב אותך לשאול את עצמך "איך אני מתמודד עם זה"?

   מנחם לא הסתפק בשיטת "המקל" והוא השתמש גם בשיטת "הגזר". דע לך רזי, שהדת מאוד נוצצת וטעימה! היא מעדנת את חיי האדם ומשנה אותם מקצה לקצה. יש בה מידע והלכה לגבי כל עניין ונושא. שכנים, משפטים, בן אדם לחברו ועוד. הדת עמוסה באושר איכותי, לדוגמא: "סעודת שבת", זה הרגע הכי וורוד של השבוע. כל המשפחה יושבת בצוותא, עטופה ומושקעת בבגדים נאים, שירים, מטעמים, יש מצווה "לנוח בשבת". כמו כן יש לנו גם מצוות "כיבוד הורים" וכאבא לילדים, ובפרט בדור שלנו, אתה יודע את נחיצות העניין. יש לנו גם... וגם... בקיצור, יש לנו "כל טוב", כדאי לך לנסות לטעום מזה. פתאום תרגיש כיצד הבית שלך נהיה מחונך ומרוסן יותר - ותזכה בזה ובבא. לא כדאי?

   לפתע רזי נדלק! איך אתה אומר שהדת משנה את האדם והופכת אותו למחונך ומרוסן? אני מכיר דתי גנב, אברך מושחת, אדמו"ר קוסם, משגיח ליצן, ואם יש דברים כאלו בדת, אני מעדיף להישאר חילוני - אך בן אדם - ולא להיות דתי מושחת!

   מנחם שציפה לטענה הזו וכבר נפגש איתה בעבר, חייך - ופתח במשל מעניין: כבר שנים שומע יורם, שלימוזינה זו מכונית איכותית ויוקרתית. כל מי שנסע בה, מוצף בזיכרונות נעימים וממליץ עליה בעיניים עצומות. נתקנא יורם באותם מאושרים, והחליט למכור את מכוניתו הרעועה והדלה - ולהפוך עולמות ולהשיג את הלימוזינה החלומית. הוא פנה לגורמים הנכונים, מילא את הטפסים הנדרשים, שִרבט חתימה היכן שהתבקש, גיהץ את הוויזה כפי שנתבקש, כאשר בסוף העִסקה הוא קיבל לידיו נרתיק עם מסמכים ומפתחות - ופנה לדרכו.

   את הדרך לחניון עשה יורם בריקוד. הנה הוא עומד להגשים את חלומו. אך מה רבתה תדהמתו כאשר ראה מכונית קטנטונת משנות ה- 70. הוא שפשף את עיניו בתימהון, הרי סיפרו לו על מכונית ארוכה מאוד ומרשימה.

   הוא עוד לא הספיק לעכל את העיצוב העצוב של המכונית, והנה הוא מגלה חידושים נוספים. במקום שלט - יש מפתח. החלונות - לא חשמליים. הכסא של הנהג - ללא ריפוד. במקום מזגן - יש וונטילטור. במקום טיפ - יש פטפון.

   יורם יוצא מהמכונית בשביל לוודות שמדובר בלימוזינה ולא ברכב אספנות, ולהפתעתו הרבה, סמל המכונית היה של לימוזינה ללא ספק! באותו רגע עשה יורם "אחד ועוד אחד", והגיע למסקנה שלימוזינה זה הרכב הכי ירוד שקיים, וכנראה אותם האנשים שסיפרו בשבחה והיללוה יותר מדי, מסתבר שהם לוקים בשכלם.

   כעבור שנה רואה יורם מודעה בעיתון: לרגל מלאת 50 שנה לחברה, ימכרו 10 מכוניות לימוזינה ב5000 ש"ח, לעשרה רוכשים ראשונים. יורם קורא את הידיעה וצוחק. לדעתו זה לא מבצע - אלא שוד, פשוט זה שווה פחות!

   אתה שומע רזי? יורם אוחז שלימוזינה זו מכונית ירודה - והוא מוכן לחתום על כך. האם לדעתך הוא צודק? וודאי שלא! אם כן מה גרם לו לטעות טעות כל כך גסה? זה שרימו אותו ומכרו לו רכב אספנות עם סמל של לימוזינה, והוא הפתי האמין שזו לימוזינה - בגלל הסמל!

   אתה רזי אינך שונה מאותו יורם! גם אתה שופט את העולם לפי הסמל, ואם איזה תימהוני שם כיפה ומגדל זקן, הוא כבר הופך בעיניך לרב. ואם הוא גונב, הרי שהרבנים גנבים! וכי זו חשיבה הגיונית?

   רזי החמוד! ברשותך, ידידך מתן לך דוגמא קטנה כדי לחדד את הדברים. פעם פורסמה כתבה מאוד מוזרה באחד העיתונים. היה שם תמונה גדולה של אברך "עם כל האביזרים", ומעליו הייתה כותרת ענק. "נתפס מחבל". נכון מזעזע? אלא שמיד עולה ופורצת קושיא עצומה: מה הקשר בן התמונה לכותרת? באיזו ישיבה למד האברך הזה לייצר פצצות? רמז לחידה הזו, היה בתחתית הכתבה. בתחתית המודעה הייתה כוכבית עם המילים "המחבל היה מחופש לחרדי". כעת הכל התבהר והתברר. באמת אין אברך מחבל. יש מחבל שמחופש לאברך!

   חז"ל הקדושים הורו לנו: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו (אבות ד' כ'). כי יכול להיות שעומד לפניך קנקן נוצץ וחדש -  אך הוא כלי ריק. מצד שני יכול להיות שמדובר בקנקן עתיק - אך מלא ביין ישן ומשובח! ובדיוק כמו שהסמל היוקרתי  לא הופך את "העגלה" למכונית שרד, כך גם הלבוש החרדי לא הופך את האדם הלובשו לחרדי אם בפנימיותו הוא לא כזה!

   רזי היקר! בן תורה לא נמדד לפי אורך הזקן וגודל הכיפה או גיזרת החליפה! גם לבן לאדן ימ"ש יש זקן עבות, ולדרוזים יש כיפה גדולה, ולחומיני יש חליפה נוצצת. זאת אומרת שלא "האביזרים" הופכים את האדם לחרדי, ובאמת נוכלים ומתחזים - לא חסר! מי לא מכיר את בבא "קמא", כשאתה בא אליו ליעוץ או ברכה, הוא שואל "כמה" אתה מוכן לתת? ובבא "מציעא", שאפילו לא שואל "כמה", פשוט הוא "מציע ומכתיב" את הסכום. ובבא "בתרא", זה שלוקח ממך כסף "לפני" הברכה - והוראת קבע "אחרי" הברכה (זה לא אומר שכל פעם שרב מבקש כסף מדובר בשודד מחופש. הרי יש מוסג של "פדיון נפש", "צדקה תציל ממוות", "זכות החזקת תורה", שכר טרחה ליהודי צדיק שיתפלל עליך באופן אישי במקומות ובזמנים מסוגלים ועוד. לכן, בכל מקרה יש לדון לגופו).

   הבנת רזי? כאשר רואים אחד "שנראה" כבן תורה ועושה מעשה שלא יעשה, אסור להגדיר אותו כחרדי בגלל האביזרים שעליו ולהכפיש את כל עולם התורה! שהרי בסך הכל מאחרי אותו סמל חרדי, מסתתר רכב אספנות בלבד. אדם ריקני ללא יראת שמים, אדם שהתורה מתביישת בו ולעתיד לבוא יתבעו ממנו את החילול ה' שעשה.

   רזיל'ה! אל תקשר ותגשר את כל האנשים "שנראים" כחרדים, אלא תידבק להגונים והמנהיגים שבהם, תתאבק בעפר רגליהם ומימי תורתם תשתה, ואל תלך אחרי כל מתחזה ומשתטה. אל תהיה כמו יורם הנ"ל שבעט בלימוזינה והחמיץ את העסקה של "מכונית ב5000 ₪", רק בגלל שעבדו עליו.

   המסר החד והברור התאים לרזי. הוא "תפס" את עוצמת הדברים, הפריד את הרגש מהשכל, את שטיפת המוח התקשורתית השטותית והעקומה, ועוד באותו יום נרשם לסמינר.

   על פי הדברים הללו, מתיישבות התמיהות הנ"ל בראש המאמר (מדוע התורה לא הזכירה את ייחוס החוטאים בפרשה הקודמת שבה הוזכר החטא, וכן מה הקשר בין ייחוס החוטאים לשכרו של פינחס).

   כיוון שהתורה רוצה לחדש לנו, שאדם שסרח וקלקל, במזיד ולהכעיס, הוא מאבד את מעלתו והופך לאלמוני פשוט - ללא תואר ויייחוס! וגם אם הוא נשיא וחשוב, זה לא יעזור לו להיות חשוב, שהרי זה רק "סמל" של לימוזינה, אך מאחורה מסתתר "רכב אספנות" בלבד!

   לכן, בפרשה הקודמת שהובא החטא, כתבה התורה את המילים אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. איזה הלך אלמוני שאין לו שם ותואר מיוחד. שהרי החוטא באמת מאבד את כל ייחוסו וחשיבותו. לכן לא הזכירה התורה שמדובר "בנשיא".

   אך בפרשתנו, לאחר שפינחס קיבל שכר והנושא כבר הסתיים, רק אז מגלה לנו התורה מה היו פרטיו האישים של החוטא הנ"ל (נשיא מבני ישראל). כדי לחדד אותנו במסר הזה, שאותו איש מבני ישראל - נטול הייחוס והתואר, היה בעצם "נשיא וחשוב", אשר איבד את חשיבותו וייחוסו בגלל החטא.

   מצד שני, מודיע לנו התורה שפינחס "הקנאי האמיתי", זכה "לפתוח יייחוס", ומרגע זה והלך נמנה גם הוא על משפחת הכהונה. כי "ייחוס אמיתי", אינו עניין של "גֵינִים וירושה", אלא הכל תלוי במעשיו של האדם. וכאשר הוא מקנה לה' ולתורתו, הוא פותח יייחוס חדש (פנחס). אך בסורו מדרך ה', הוא מאבד את הייחוס שהיה בידו (נשיא שבט שמעון).

   ללמדך, שלא הסמל (הנשיאות והמדרגה) חשוב, אלא הרכב (האדם) שנימצא מאחורה הוא זה שחשוב והוא זה שקובע את הסמל של המכונית.

   יהודי יקר! כבר לימדה אותנו התורה, "שהחזיר" ניחן בסימן טהרה אחד, אך עדין הוא "טמא", ובכל זאת הוא פורס את טלפיו לומר "טהור אני". היום לצערנו, יש כאלו שלמדו ממנו. לכן, אל תסתנוור מאחרים, אל תתלהב "מהסמלים" שהם מפגינים. שמשים, הילולות, ערק וקמעות, קוראים בקפה, מעיינים בתה, פותחים בקקאו וסוגרים בארנק. אל תסתנוור מכל הבלגן הזה. בשמים לא מודדים את האדם לפי "הרעש" שהוא עשה - ולא לפי "הסמל" שהוא מפגין, אלא לפי הפנימיות האמיתית שלו.

   מי שעובד על הפנימיות שלו, גם אם אין לו היסטוריה וייחוס, לא קרה כלום. שהרי הייחוס יתחיל ממנו. אך מי שבפנים חלול וריק, גם אם הוא בנם של קדושים, מצבו על הקרשים. כי הייחוס נגמר אצלו, ולמעלה הוא יגיע גלמוד ויהיה בבידוד. זה המסר הראשון שבפרשה.

   מה אתה אומר על המסר הזה?